אור ברסלב
ילקוט הגרשוני על השס חלק א ילקוט גרשוני סימן ה

ילקוט הגרשוני על השס חלק א· רבי גרשון שטרן

ילקוט גרשוני סימן ה

ילקוט גרשוני סימן ד

שוכ"ט לכבוד הרב החריף ובקי וכו' כש"ת מה"ו יואל כ"ץ נ"י בק"ק נעגרעשד יע"א:

לנכון קבלתי קונטריסו בנוי לתלפיות" אשר בו האריך לברר דאסור לכל ת"ח לבוא בגבול הרב ומרא דאתרא ולהתנהג שם ברבנות ולקפח פרנסת הרב הראשון וביקש ממני לחוות דעתי העני' בזה. אהובי ידידי אנו אין לנו אלא דברי מרן חת"ס ז"ל שכתב בתשובותיו חיו"ד סי' ר"ל וחחו"מ סי' כ"א על דברת הרמ"א ז"ל ביו"ד ס"ס רמ"ה שהביא דברי מהרא"י ופסקי מהרא"י דעין רואה בגוף דברי מהרא"י ורי"ו נראה דאין אלו הדברים נאמרים אלא בימיהם שלא קבלו הרב כפועל אלא כל ת"ח הנהיג בכי עירו שהי' דר שם וכו' משא"כ עתה בזמנינו שמקבלים רב ונותנים לו שכר קצוב כפועל ובתוך הקצבה מראין לו שכרי מחופות וקידושין וגיטין וכדומה א"כ כבר זכה הרב בכל רויחא דעבידי דאתי וכל הבא בגבולי לקפח פרנסתי הוא גוזל וחומס עכת"ד (ובחחי"מ ס"ס כ"א מסיים בזה"ל. וא"נ זה שבא בגבולו ואפי' וחניף לצבור ויתרצו לו רשע מיקרי ככל היורד לאומנת חבירו עכ"ל, ועל נידון כזה אמר לי החכם מה"י שלום ויינבערגער נ"י מבעגרעשד בפסוק ארור מסיג גביל רעהו ואמר כל העם אמן, פ' אפילו אם יאמר ויענה אחריו כל העם אמן ויסכימו למעשיו ויאמרו לו יפה עשית, אעפי"כ ארור מסיג גבול רעהו ודפח"ח). לחזור לדברי חת"ס ז"ל דזה שבא בגבולו מיקרי רשע, ועתה בעוה"ר בכמה קהלות הותרה הרצועה ויהי רב בארץ מלבד הרב הראשון (וכ"מ שנא' ויהי אינו אלא צרה) ואומרים לרשע צדיק אתה, ולהרב הראשון המוחזק בכשרות אומרים רשע אתה על שעתה מוחה בהרב השני שלא יבא בגבולך, ובהיותי עומד ומשתומם על העולם הפוך אשר ראיתי עליונים למטה ותחתונים למעלה, שמעתי אומרים כי יש להם עמוד גדול לסמוך עליו, והוא הגאון הקדיש מסאנז זי"ע בשי"ת דברי חיים ח"א יו"ד סי' כ"א וכ"ב שחילק על דברי חת"ס הנ"ל אך לא ידעתי מי הגיד להם שבכל מקום שהגאון מסאנז זי"ע, חולק על הגאון בעל חת"ס זי"ע הלכה כדברי הגאון מסאנז זי"ע, הכי לא ידעו שיש בכח כל תלמיד ותיק ליישב דברי חת"ס ז"ל ולהסיר כל בדילי הקושיות שמקשים עליו, כמאמר העולם כל קושיא יש לה תירוץ ושערי תירוצים לא ננעלי:

עפר אני תחת כפות רגלי הגאון מסאנז זי"ע ובמורא רב כמורא שמים, אבקש מחילה מעצמותיו הקדושים, אם אומר שלא שקל כל דבריו במאזני זהב בבואו אל הקודש לסתור הוראת מרן בעל חת"ס זי"ע ואם אמנם לא זכיתי לקנות ספר התורה הזאת, שו"ת דברי חיים ב' חלקים, ואשר על כן לא נמצא אתי במחיצתי, בכל זאת אלי דבר וגונב ותקח אזני שמץ מני דבריו הקדושים בנ"ד, מה שמובא בשו"ת בית יצחק להגאון מלבוב ז"ל בח"ב ליו"ד סי' ע"א דבדבר התמנות הרב והזכות ש"ש לו בעניני רא"ש וגיטין וקידושין נתוכחו גדולי הדור, ודעת הגאון מסאנז בדברי חיים ק"א סי' כ"א וכ"ב דהרב לא כה בזנות זה דלא כמ"ש בח"ס דהוי שכירות דז"א דהוי דשלב"ל דלרוב פעמים עדיין לא נולדו החתן והכלה ומחותנים מארץ נכרי' ואין זה רק תקנות קדמונים להחזיק ת"ח ואם בא ת"ח החיוב על אנשי העיר להחזיק גם ת"ח האחר, ודעת הגאון מלבוב בשואל ומשיב מהדורא קמא ח"ב סי' ל"ג שבשכירות קונה אף דשלב"ל כמ"ש בקצה"ח חו"מ סי' של"ב סק"ו דאם הבטיח לשכור בשכרו דשלב"ל כגון פירות דקל ולא אמר דקל לפירות כמי מחורב ליתן שכרו וזה הי' ענין יעקב ולבן בעקודים נקודים דה"ל וולדות דשלב"ל וקנה יעקב מלבן בשכירות דנקנה אפילו דשלב"ל. ומטעם זה חולק על הגאון מסאנז זי"ע. אך לפענ"ד אין מדברי קצה"ח השגה ע"ד הגאון מסאנז דהא הוא קאי בתשובה הנ"ל אליבא דפוסקי מהרא"י המובא ברמ"א יו"ד ס"ס רמ"ה הנ"ל, והפוסקי מהרא"י לא ס"ל כקצה"ח כמ"ש הקצה"ח גופי' דבפסקי מהרא"י סי' ק"ל כתב בהא דצאן לבן דקנה יעקב משום דה"ל כאומר קני בהמה לולדות יע"ש אלמא דלא ס"ל דבשכירות נקנה אף דשלב"ל וא"ש:

אמנם מורי הגאון זצ"ל בתשו' מהר"ם שיק חיו"ד סימן רכ"ד כתב דרבים יכולים להקנות אף דשלב"ל, והראה לעיין בספר זכור לאברהם בחחו"מ אות ד' שהביא ג"כ דבציבור מועיל אפילו בדבר שלב"ל יעו"ש. והנה כעין זה ראיתי גם אני בשדי חמד כללים מערכת הדל"ת אות ה' שהביא בשם מרן החבי"פ בראה חיים בשם הרב לח"ר סי' ק"י דאף אליבא דרמב"ם אלים כח הרבים ומתחייבים אף בדבר שאינו קצוב יע"ש, א"כ הה"ד דאלים כח הרבים ומקנים אף דשלב"ל, דהא דבר שאינו קצוב הוא כמו דשלב"ל כמ"ש בעה"ת ז"ל וחיזק את דבריו בקצה"ח סי' ס' ס"ק ב' ודלא כתומים שמשיג עליו יע"ש, ואם אלים כח הרבים לענין דשא"ק ה"ה דאלים לענין דשלב"ל. והנה הספר זכור לאברהם אינו תח"י לראות בי טעמו ונימוקו מדוע בציבור מועיל אפילו בדשלב"ל, ואולי טעמו ג"כ כמ"ש בשד"ח הנ"ל דאלים כח הרבים. אמנם לענ"ד נראה טעם נכון לחלק בין יחיד לרבים בזה, דהא איתא בחו"מ סי' רי"א ס"א דבר שאינו ברשותו אינו נקנה והרי הוא כדשלב"ל כיצד מה שאירש מאבא מכור לך וכו' לא אמר כלום יע"ש, ומבואר במס' ב"מ דף ט"ז ע"א הטעם משום דלא סמכא דעתי' ופירש"י לא סמכה דעתי' דלוקח דקאמר מי יימר שירש מאביו כלום שמא ימכור אביו נכסיו בחייו עכ"ל, א"כ לפי"ז היכא דסמכא דעתי' דלוקח שפיר יכול להקנות דבר שאינו ברשותו, וממילא הה"ד דיכול להקנות דשלב"ל, דהא דבר שאינו ברשותו ודבר שלב"ל חד דינא אית להו (וכ"כ בס' לקוטי שלמה, קידושין דף ס"ב, כי טעם דא"א מקנה דשלב"ל הוא משום לא סמכא כדאי' ב"מ ט"ו והיכא דסמכא דעתי' אדם מקנה דשלב"ל דע"ש) וממילא כיון דכל הטעם הוא משום דלא סמכא דעתי' דלוקח, א"כ התינח ביחיד, אבל ברבים כגון בנ"ד בהכנסות של הרב מחופות וקידושין וגיטין וכדומה, דלא שייך לומר מי יימר שיהי' חופה או גט או שאר הכנסות, דהא לא ימלט שלא יהי' בקיבוץ אנשים הרבה בכל קהל עדת ישראל חופות וקידושין וגיטין ושאר הכנסות מיחידים, א"כ שפיר סמכא דעתי' דהרב, ובכה"ג שפיר יכולים הציבור להקנות דשלב"ל, וא"כ כיון דזכה בהם הרב בקנין גמור, א"כ שפיר שייך בי' הסגת גבול, ושפיר כתב מרן החת"ס ז"ל דכל הבא בגבולו ומקפחי הרי הוא גוזל וחומס, ואזיל לי' פקפוק של הגאון מסאנז זי"ע מצד דהוי דשלב"ל, כנלע"ד ברור בעזה"י. (וע' בשו"ע הקטנים דפוס ווילנא עם באה"ט ופ"ת ביו"ד סי' רמ"ה ס"ק י"א הביא בפתחי תשובה דברי חת"ס הנ"ל בלי שום פקפוק כלל ומסכים לדבריו ולא עלה על דעתי כלל שיהי' איזה פקפוק על דה"ק):

ובדבר סתירת הרמ"א ביו"ד ס"ס רמ"ה הנ"ל דבראש דבריו פסק כמהרא"י, ובאותו הגה"ה פסק כהריב"ש, דמי שהוחזק לרב בעיר אפילו החזיק בעצמו באיזה שררה אין להורידו מגדולתו, וכתב בתשו' מרן רעק"א ז"ל מהדור' תנינא סי' י"ב דלכאורא פסקי דסתרי אהדדי דבפשטא דברי הריב"ש מתנגדים למהרא"י, וכמ"ש כן בשו"ת הראנ"ח ח"ב סי' ע', ובהכרח לומר דהרמ"א ס"ל דמהרא"י אינו חולק על הריב"ש הנ"ל, דמהרא"י מיירי רק להשתמש ביחד דאינו מבטל לגמרי חזקתו של הא', משא"כ להורידו מגדולתו, וצ"ע עכ"ל מרן רעק"א ז"ל. והטעם שהניחו בצ"ע כתב מעכ"ת כ"י בשם ס' שארית יעקב ח"ב חו"מ סי' נ"ט משום שדוחק בעיניו לחלק בכך משום דבאמת מה לי הורדה בכולה ומה לי הורדה בפלגא, וגם בתשו' דברי חיים הנ"ל כתב דאין לחלק בזה מטעם הנ"ל, וא"כ קשה מאד דהרמ"א סותר א"ע מיני' ובי', וע"כ כתב מעכ"ת דברישא מיירי הרמ"א ברב היושב בעיר "ולומד לרבים" היינו שאין זה הרב מארי דאתרא הנקרא סתם רב, רק הוא רב לענין ללמוד לרבים, כגון שיעור רב או ש"ס חברה רב הנהוג במדינתנו, בזה יכול חכם אחר ללמוד ג"כ שמה, אבל בסיפא מיירי הרמ"א במי שהוחזק לרב בעיר, היינו רב סתמא רב מארי דאתרא, רב כזה אסור להורידו מגדולתו כלל וכלל עכת"ד, וגם תירוץ זה לא נמלט מדוחק, דאם מיירי הרמ"א משני מיני רבנים, הול"ל בסיפא "אבל" מי שהוחזק לרב בעיר וכו', דאז נבין ונדע דזה הרב הוא מין רב אחר ואינו ממין הרב שנזכר ברישא, וע"כ לא נתקררה דעתי בתירוצו, וגם אני בעניי לא אוכל לתרץ סתירת הרמ"א הנ"ל בריוח, ושינוייא דחיקא לא מהני ולא מידי, וע"כ דברי הרמ"א הם נפלאים בעיני מאד ולא אוכל ליישבם על נכון, שו"ר בב"י חו"מ ס"ס קנ"ו דמייתי כתבי מהרא"י הנ"ל לענין רב הדר בעיר אחת ואח"כ בא רב אחר וכו' ואם איתא דהריב"ש חולק על מהרא"י בודאי לא הוה שתיק הב"י מלהביאו, אלא ודאי גם הב"י סובר דהריב"ש אינו חולק על המהרא"י אמנם לפ"ד מרן רעק"א ז"ל בתשו' מהד"ת סי' י"ב הנ"ל דהריב"ש מיירי לענין להורידו מגדולתו ולבטל חזקתו של הא' לגמרי, דזה לכ"ע אסור, עדיין קשה דהו"ל להב"י להביא דברי הריב"ש לענין זה וצע"ק. ומפאת טרדותי המרובים לא אוכל כעת להאריך יותר, ואם אזכה שיבא לידי הספר הקדוש שו"ת דברי חיים, אזי אבוא אי"ה באריכות יותר, ועד אז יצו ה' אתו את הברכה חיים עד העולם, ידידו דוש"ת גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מדלודאש והגליל יע"א:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני על השס חלק א

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה