ילקוט הגרשוני על השס חלק א· רבי גרשון שטרן
ילקוט גרשוני סימן א
שוכ"ט לכבוד הרבני וכו' וכו' כש"ת מה"ו שלמה מייזעלס נ"י ביישוב ראווא סמוך לערדע סענזשארץ יע"א:
מכתבו קבלתי ועל דבר זה הוא מסתפק ושואל אם א' שלא התפלל עדיין ואמר הלל בלי ברכה עם הקהל בחנוכה ונתכוין שלא לצאת בזה יען שהי' סבור שיהי' מנין עוד אם מותר לחזור ולומר עוד הפעם בברכה ביחידות. וכתב דאף דמצות דרבנן א"צ כוונה כמ"ש במג"א סי' ס' סק"ג בשם הרדב"ז מ"מ היפך כוונה מזיק אפילו בדרבין וממילא יכול לחזור ולומר בברכה, אך כתב דהפמ"ג במשבצות לאו"ח סי' תע"ג ססק"א מצדד לומר דגם היפך כוונה לא מזיק יע"ש וא"כ הספק במקומו עומד. ובמח"כ לא ראה בפמ"ג במשבצות סי' תרכ"א סק"ה שכ' דאף אם במצוה דאוריי' לא מזיק היפך כוונה מ"מ במצוה דרבנן ודאי דמזיק, דשאני מצוה מה"ת בע"כ גזירת מלך הוא יע"ש (וע' בס' המקנה ח"ג בסוגי' דמצ"כ פרט א' אות ב' מש"ש ש בזה), ובמושכל ראשון רציתי לומר דיש כאן ס"ס לחומרא, חדא שמא אין הלכה כרדב"ז אלא גם במצוה דרבנן צריך כוונה וכמשמעות המחבר באו"ח ס ס' ס' וכמש"כ במחצה"ש או"ח סי' תפ"ט במג"א סק"ח יע"ש, ואת"ל הלכה כרדב' דלמא בהיפך כוונה גם הוא מודה דאפילו בדרבנן לא יצא י"ח וממילא צריך לחזיר ולומר הלל בברכה, אלא דשוב ראיתי בפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח (בפתיחה להל' ברכות אות ד') שמצדד לומר דגם בדאיכא ס"ס לחומרא אמרינן ספק ברכות לקולא וע"ש, לכך חזרתי בי, ואמרתי דבכ"ד דאמר תחילה הלל בלי ברכה גם הרדב"ז מודה דאפי' במצוה דרבכנ לא יצא י"ה בלי כוונה:
וטעמי ונימוקי עמי עפמ"ש בה' המקנה הנ"ל בפרט ב' בשם תשו' רמ"ץ או"ת סי' י"א שמביא דרישה בסי' ס' שכתב דאם לא עשה המצוה כתיקונו לא יצא בסתמא אף למ"ד מצות אין צ"כ כמו בקרא ק"ש בלא ברכות, והקשה בעצמו מהא דמקשה הש"ס מהי' קורא בתורה והגיע זמן ק"ש דבעי כוונה והא התם לא אמר ברכת ק"ש, וכן קשה מש"ס סוכה דף מ"ב מדאגבי' נפיק בי' ע"ש בתוס' דסוגיא אזלא כמ"ד דמצות א"צ כוונה דהכא ודאי כיון שלא בירך עדיין והולך אצל בקי ללמוד בזה מהראוי לכ"ע דבעי כוונה, ע"כ מוכרח הדבר דלא משגיחין בברכה כלל דכיון ברכות אינם רק מדרבנן ומה"ת גוף המצוה כתיקונו שפיר יצא, אמנם כ"ל ברור במצות שאינם רק מדרבנן בזה שפיר משגחינן על הברכה, כיין הם אמרו והם אמרו בלעדי זה אין כאן מצוה כתיקונה ולכ"ע בעי כוונה, ומעתה א"ש כל המקומות בש"ס וכו' עכ"ל. א"כ ממילא בהלל בחנוכה דאינו אלא מדרבנן (כמבואר ברמב"ם פ"ג מה' מגילה וחנוכה הלכה ה' ו' ובלח"מ שם יע"ש) ולא בירך עליו תחלה גם הרדב"ז מודה דאינו יוצא בלא כוונה כיון דלא עשה המצוה כתיקונה, ולכך אליבא דכ"ע צריך לחזור ולומר בברכה ביחידות, דבהלל בחנוכה אין חילוק בין יחיד לצבור כמ"ש ברמב"ם הנ"ל הלכה ה' יע"ש, כנלע"ד ברור בלי פקפוק כלל:
והנה ז"ל הרמב"ם ז"ל שם בהלכה ה' אע"פ שקריאת ההלל מצוה מד"ס מברך עליו אשר קב"ו כדרך שמברך על המגלה ועל העירוב עכ"ל, וראיתי בספר כס לשושנים דף ל"ג ע"ד שמביא בשם ספר החיים שהקשה בשם הרה"ג ר' צבי חיות ז"ל דהרי בגמרא קבעו השאלה והכין צונו על נר חנוכה ואמאי כתב הרמב"ם ז"ל השאלה על הלל, ועוד שכתב הרמב"ם ז"ל דמברך כדרך שמברך על המגלה ועל העירוב ולא כתב כדרך שמברך על נר חנוכה והיא פלא ע"כ. ולפענ"ד י"ל דהרמב"ם סמך עצמו על מ"ש כבר בהל' ברכות פי"א הלכה ג' דמברך על הדלקת נ"ח אקב"ו והיכן צונו בתורה שכתוב בה אשר יאמרו לך תעשה עכ"ל וע"ש בהה"מ ז"ל וא"כ למה לו לשאול שנות על הדלקת נ"ח לכך קבע השאלה על קריאת ההלל, ימ"ש הרמב"ם כדרך שמברך על המגלה היינו משים דסד"א דאשר יאמרו לך תעשה ה"ד במצוה שיש בה עשיי' משא"כ הלל דאינו אלא אמירה בעלמא לכך כתב כדרך שמברך על המגלה דהוא ג"כ רק אמירה וא"ב מעשה ואפ"ה מברך, ומ"ש הרמב"ם "ועל העירוב" הוא רק שגירת לישנא, כנלע"ד לפום ריהטא, והנני בזה ידידו דוש"ת, גרשון ה"ק שטערן הרב דק"ק מ' מ'דלודאש והגליל יע"א: