אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תרצה

סימן תרצד

א במחבר ס"א סעודת פורים כו' -- בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' ש"מ העלה אדמ"ו הגאון זצ"ל דצריך לאכול סעודת פורים בכדי אכילת פרס, גם צריך שיהי' יותר מכביצה. ומ"ש המג"א כאן סק"ט דלא מצינו שחייב לאכול פת בפורים. ע"ז כ' אדמ"ו דתלי' בפלוגתא דלהרא"ש ברכות דף מ"ט שכ' דמה דחייב לאכול פת ביו"ט הוא משום שמחה כו' ועיקר אכילה הוא לחם עיי"ש, א"כ ה"נ בפורים דכתיב בי' שמחה חייב לאכול פת. אבל לפי הטעם דילפי' יו"ט משבת דיו"ט נמי איקרי שבת לפי"ז בפורים דיו"ט לא קיבלו עלייהו לא צריך פת אלא מצד מנהג ומשו"ה אין מחזירין אותו ושפיר כתב המג"א עיי"ש:

ב במחבר סיב חייב אינש לבסומי כו' עד דלא ידע כו' - עיין מ"ש בזה בילקוט הגרשוני ח"ב על תנ"ך במגלת אסתר סי' ט' פסוק כ"ב. ובדרושים לפורים הארכתי בכמה אופנים ואין מקומו בחיבור זה. וע' בהגהות לקוטי חבר בן חיים לכאן שכתב:

ע' יוסף לקח על מגלת אסתר בפסוק וקבל היהודים דבר נאה בזה. וצר לי שאינו בנמצא כאן:

ג במחבר ס"ד חייב לשלוח לחבירו שתי מנות כו' שנא' ומשלוח מנות כו' בתשו' מהר"י אסאד ז"ל חא"ח סי' ר"ד נשאל אם תלמיד שלוח מנות לרבו בפורים אי יוצא י"ח מצותו בכך מי נימא כיון דרעהו כתיב מחזי כמשוי את רבו לרעהו וכו' והשיב דודאי יוצא י"ח בזה ע"ש באריכות וכתב שמצא כן גם בס' קקיון דיונה מגילה דף ז':

ד מ"ש הפמ"ג כאן וגם בפתיחה דיוצא אם שולח מנות לעבד כנעני, עיין בשו"ת בית יצחק ליו"ד ח"ב סי' קמ"ד שחולק עליו דזיל בתר טעמא דמשלוח מנות להצמיח מדות האחדות והאהבה בישראל ולא שייך זה בעבדים דסתם עבדים פריצים וחשודים ואין שום מצוה לאהוב אותם ולעשות שלום ואחדות עמהם עיי"ש:

ה בהגהות חכמת שלמה נסתפק אם שולח סתם יינם לחול השאין בו סכנה אם יוצא בזה ידי משלוח מנות מי אזלינן בתר המקבל ולדידי' ראוי לאכילה או אזלינן בתר הנותן ולדידי' אינו ראוי, וכתב דיש לפשוט מן הפסוק גופי' ומשלוח מנות איש לרעהו ותיבת איש מיותר והי' די לומר ומשלוח מנות לרעהו וכמ"ש בעזרא ושלחו מנות לאין נכון לו ומדקאמר איש לרעהו בעכ"ח הכוונה שיהי' מנות איש הראוי לו זה ישלח לרעהו אבל מה דאין ראוי לו גם לחבירו אינו יוצא בזה ויש לפקפק דלכל הטעמים דשילוח מנות או משום להראות חיבה וריעות או דאולי לא יספיק לו סעודתו והוא מסייעו א"כ כיון דלהמקבל הוא ראוי אמאי לא יצא בזה. ואי משום הדיוק איש' יותר י"ל דכוונת הפסוק הוא שיהי מנה חשיבה אצל הנותן ואם שולח דבר שאינו חשוב אצלו אף דלגבי המקבל הוא חשוב מ"מ לא הראה חיבה וריעות לחבירו כיון דלגבי' במה נחשב הוא וצ"ע:

ו בתשו' חלקת השדה סי' ב' נסתפק באדם חשוב שמקבל מתנה אם יוצא בזה ידי משלוח מנות כיון דבאדם חשוב נחשב מה שמקבל מתנה כאלו נותן וכדקיי"ל באהע"ז סי' כ"ז סיט לענין קידושין דבאדם חשוב מהני אם נתנה היא ע"ש א"כ ה"נ בקבלת המתנה מחבירו הוא נותן לו מתנה וי"ל שיוצא בזה ידי משלוח מנות ועיי"ש דמסיק שיוצא דבזה שמקבל מראה לו אות ידידות ואהבה וכבר נתקיים עיקר תכלית כוונת המצוה -- אמנם לפימ"ש לעיל בסי' תרצ"ד ענף ב' בשם הריטב"א דלענין משלוח מנות בעינן מנה יפה וחשובה יותר משוה פרוטה א"כ אין ראי' כלל מקידושין לכאן דהתם אם האדם חשוב מקבל ממנה מתנה יש לה הנאה לכל הפחות בשוה פרוטה ובקידושין מהני זה אבל כאן לענין משלוח מנות דבעינן מנה יפה וחשובה יותר משו"פ זה לא מוכח משום מקום דהנאה זו שמקבל האדם חשוב מתנה ממנו שוה יותר מפרוטה - אבל בר מן דין נלע"ד פשוט דלא יצא בזה, דהא במשלוח מנות בעינן שתי מנות לאיש אחד, ואם כן באדם חשוב אע"ג דיש הנאה לנותן במה שמקבל ממנו האדם חשוב מתנה, מ"מ הנאה זו לא נחשב רק למנה אחת אבל במשלוח מכות שתי מנות בעינן וא"כ פשיטא דלא יצא האדם חשוב ידי משלוח מנות בזה -- ונלע"ד דמדוייק בזה לשון הפסוק משלוח מנות איש לרעהו וכבר כתבתי לעיל (הערה בענין:

הדקדוק במשלוח מנות איש לרעהו שנראה תיבת איש כמיותר. ראוי להעתיק שיחת חולין של ת"ח ה"ה הגאון מ' ישראל יונה הלוי לאנדא אבדק"ק קעמפנא זצ"ל בעהמח"ס מעון הברכות (כמובא בפתיחה לס' עין הבדולח מאת יד"נ הגאון מ' צבי יחזקאל מיכלזאהן שליט"א אבדק"ק פלונסק פלך ווארשוי יצ"ו) שהיה לו שונא גדול בעירו, ומ"א בפורים בשולחו משלוח מנות להרב בין המגדנות שלח צורת כלב של צוקר. והרב המעון שברכות שלח לו חזרה כמנהגו. בין המגדנות. צורת רב עשוי' מצוקר. ואמר מה שהאדם הוא בענינו זאת הוא שולח משלוח מנות לרעהו. וזה משלוח מנות "איש" לרעהו דהול"ל משלוח מנות לרעהו אכן הכוונה כנ"ל משלוח מנות "איש" היינו כל אחד לפי איש שהוא ודפח"ח. והנה מביא שם עוד שבס' כתר כהונה מובא בסם הגאון הצדיק ר' שמעין סופר ז"ל ג"כ לתרץ דקדוק זה. ולאשר אין הס' הזה תח"י שחרית פני יד"נ הרה"ג החריף ובקי מ' אברהם נתן איילבערג נ"י חתן הגאון הנ"ל לשלוח לי העתק מס' הנ"ל ויעתק משם בזה"ל:

בשנת תרכ"א כשנתקבל הגאון רש"ס לאבדק"ק קראקא בפורים הראשון לנשיאתו שלח משלוח מנות להגאונים מ' אברהם יענער ומ' משה יעקב דעמביצר זצ"ל. להראשון שלח תפוח ובקליפתו עשה פור עגול ויתן לתוכו אדום זהב ולהשני שלח י' ר"כ בצירוף צלוחית יין ובצירוף מכתב וז"ל ב"ה פורים תרכ"א לפ"ק. שמחת פורים לאיש הגדול בענקים הרב הגאון מ' משה יעקב דעמביטצר נ"י. בירושלמי מגילה פ"א תנן ר' יודן נשייא שלח לר' הושעי' רבה וכו' שלח וא"ל קיימת בנו ומשלוח מנות איש לרעהו. ולכאורה קשה הלא בדברי חז"ל אלה וכמו כן במגלת אסתר גופי' המלה "איש" שפת יתר היא הוה לי' לכתוב ומשלוח מנות לרעהו לכן נראה לי חכמים וחידותם שר' הושעי' רבה רמז בתשובתו לר' יהודה הנשיא. קיימת בנו משלוח מנות איש, [כמו של איש] לרעהו. כי הוא היה נשיא דורו ומרבים העם לשלוח לו מנות גדולות ותהי לאל ידו לשלוח מנות איש, [כמו של איש]. לרעהו. שמעון בהג"מ משה סופר זצלה"ה עכלה"ט):

דלכאורה תיבת איש מיותר. ולהנ"ל א,ש דידוע דאיש מורה על אדם חשוב וכמבואר ג"כ לעיל על מאמר שתי מנות לאיש אחד, והנה הי' הו"א דאדם חשוב ל"צ לשלוח מנות דבמה שמקבל מתנה כבר נחשב כאלו נותן לכך קמ"ל קרא משלוח מנות "איש" שאפי' האדם חשוב שנקרא איש ג"כ צריך לשלוח מנות וא"ש:

ז עוד במחבר שם וכל המרבה לשלוח כו' ואם אין לו מחליף עם חבירו כי' -- במגילה ז' ב' אביי בר אבין ורב חנני' בר אבין מחלפי סעודתייהו להדדי ופירש"י זה אוכל עם זה בפורים של שכה זו ובשני' סועד חבירו עמו עכ"ל. והקשה הב"י דא"כ לא היו מקיימין משליח מנות וא"ת שהיו שולחין מנות א"כ מה קמ"ל ע"כ. ותי' בס' אלי' רבה סק"י דקמ"ל דמצוה שיאכל א' עם חבירו ולא ישב לבדו וכמ"ש בסדר היום שיקבץ כל אנשי ביתו וחביריו דאם אדם יושב ביחיד א"א לשמוח כראוי וכ"כ רש"י ז"ל בפסוק משפחה ומשפחה וכל האחרונים דחקו בפרש"י ולענ"ד כן נכון כפשטי' עכ"ל -- וכבר קדמו בזה בחידושי אנשי שם שסביש הרי"ף במגילה שם עיי"ש -- ולפ"ז לא מיירי כלל מענין משלוח מנות רק הוא הענין סעודת ושמחת פורים והוא מענין מימרת רבא הסמוכה לאחריה עיי"ש בגמ' וא"ש נכון מאד. וראיתי עוד בס' א"ר ס"ק הנ"ל שהביא בשם הב"ח כיון דטעם משלוח מנות הוא כדי שישמח ממש עם אוהביו א"כ ה"ה בסועד אצל רעהו פטורים שניהם ממשלוח מנות ע"ש. ומדהביאו משמע שמסכים עמו לדינא. אבל בס' בית יצחק מגילה שם מתפלא מאד על הב"ח ז"ל. פה קדוש יאמר דבר זה להמציא מלבו טעם על מצות משלוח מנות ולפטרו ממצוה זו במקום שאין טעם זה נוהג, חלילה לקדוש ישראל כמוהו מלחשוב זאת עיי"ש. ולחומר הנושא אולי י"ל דס"ל להב"ח דדוקא בדאורייתא לא דרשינן טעמא דקרא אבל בדרבנן דרשינן. ואף דמשלוח מנות הוא מ"ע מדברי קבלה מ"מ לא חשיב לכל מילי כדאורייתא. גם י"ל דהב"ח הוציא טעם זה מהפסוק גופי' דקשי' לי ג"כ כנ"ל דתיבת איש מיותר והול"ל רק משלוח מנות לרעהו, ע"כ ס"ל דהפסוק עצמו אומר הטעם של משלוח מנות כדי שעי"כ יבוא איש אל רעהו לשמוח ביחד והו"ל כאלו הטעם מפורש בקרא דבזה לכ"ע דרשינן טעמא הקרא כנלע"ד בזה:

ח ברמ"א שם, ואם שולח מנות לרעהו והוא אינו רוצה לקבלם או מוחל לו, יצא - והפר"ח כתב ע"ז תימא דזה מנין לו, ועיין בקרבן נתנאל פ"ק דמגילה אות ל"א, ובתשו' בנין ציון השיג עליו וכתב דטעם הרמ"א הוא משום דכתיב ומשלוח מנות ולא כתיב ונתון מנות כמו דכתיב ומתנות לאביונים מזה נראה דלא הקפיד הכתוב אלא על השילוח דבשילוח לבד יוצא אפי' אין חבירו רוצה לקבל, [וכבר קדמו בזה בס' חמד משה כאן], וסיים בזה"ל:

ובהכי ניחא לי מה שנסתפקתי מי שמביא בעצמו מנות ונותן לחבירו אם יצא ידי משלוח מלות דאנן אמרינן שלוחו של אדם כמותו אבל איפכא לא מצינו שיהא הוא כשלוחו וכו' אבל לפימ"ש י"ל כיון דב' הטעמים דשילוח מנות או משום להראות חיבה וריעות או דאולי לא יספיק לו סעודתו והוא מסייעו, שייכים גם בנותן הוא בעצמו ליד חבירו לכן יוצא גם בנתינה ומה דכתיב לשון שליחות הוא להורות דבשילוח לבד יצא וכו' ומ"מ אולי לכתחלה טוב יותר לשלוח המנות ע"י אחר עכ"ל:

ט בספר המקנה ח"ב דף ו' הביא שהגאון מרקא ז"ל נסתפק אם יוצא ידי משלוח מנות כששולח ע"י עכו"ם, ומרן חת"ס ז"ל השיב לו, אילו הי' המצוה להוביל המנות בעצמו רק ע"י שליח נ"כ יוצא משום שלוחו ש"א כמותי אז הוי שייך דין שליחות אבל מאחר שהמצוה משלוח דוקא מצי לשלוח אפי' ע"י עכו"ם עכ"ל:

יו"ד עוד ברמ"א שם ואשה תשלח כי' אבל לא בהיפך שלא יבא איש לשלוח לאלמנה ויבואו לידי ספק קידושין וכתב המג"א פי' שיאמרו שזהו סבלונות וחוששין לקידושין - כתב בתורה תמימה למגלת אסתר, יש להעיר לפי מיש איזו פוסקים דלסבלונות אין חוששין במיני מאכל ומשתה דכיון דעתידין להתקלקל אינה מקבלת זאת לשם סבלונות וקדושין, כמבואר בשו"ת מהרי"ט חאהע"ז סי' כ"ח וכ"מ בשו"ת מהרי"ק שורש קע"א], ומשלוח מנות הלא אך ורק במיני מאכל ומשתה וצ"ע:

י"א במג"א ס"ק י"א שתי מנות בשר. מבושלים הראוי באכילה (מהר"ל) ובפר"ח כתב דיוצאי' אפי' בחתיכות בשר חי ובתרנגונל' שקוטי' אבל לא חיים. וע' בס' שבילי דוד שהביא ראי' דמנות משמע מבושלים מפסוק דעזרא ושלחו מנות לאין נכון לו ומפרש בגמ' למי שלא הניח עירוב תבשילין. אך ע' בהגהות הגאון מ' ברוך פרענקל לעיל סי' תקכ"ז (ומובא בדברינו לשם) שהביא בשם הלבוש דמנות היינו חתיכת בשר או דגים חיים ע"ש -- ומדי דברי אעורר עוד הפעם ע"ד תשו' חלקת השדה סי' ב' שהבאתי לעיל שכתב דאדם חשוב שמקבל מתנה יוצא ב"ה גופא י"ח משלוח מנות דבמה שמקבל הוא נותן וכדאמרינן גבי קידושין בהאי הנאה דקא מקבל כו'. ולפי המבואר כאן בעינן שיהיו המנות דברים הראויים לאכילה דוקא, א"כ האי הנאה דקא מקבל כו' לא הוי דבר הראוי לאכילה והיאך יצא האדם חשוב בזה י"ח משלוח מנות, וא"ת לא צריך לשלוח מנות כלל אלא כיון שמראה לו אהבה וידידות כבר נתקיים תכלית כוונת המצוה וכדמסיק בתשובה הנ"ל, א"כ שנים המחבקים ומנשקים זא"ז נמי יוצאים בזה י"ח משלוח מנות אתמהה א"וו משלוח מנות דוקא בעינן ולא סגי בלא"ה וז"ב:

י"ב פשיטא משלוח מנות מתנה גמורה בעינן ומתנה ע"מ להחזיר לא מהני, אבל מתנות לאביונים אפשר מהני מתנה ע"מ להחזיר. ועיין בפמ"ג במשבצות סי' תרל"ד שנסתפק בזה. ולפע"ד הרי עיקר טעם מצות מתנות לאביונים כדי לשמח לב עניים ויתומים ואלמנות וכמבואר ברמב"ם פ"ב מה' מגילה וא"כ אם יצטרכו להחזיר אח"כ המתנה יתהפך שמחה לתוגה ופשיטא דאין י"ח בזה. גם בלא"ה היאך יעלה על הדעת דלעשירים צריך ליתן מתנה לחלוטין ולאביונים יהיה סגי במתנה ע"מ להחזיר אתמהה ! ומתפלא אני על הגאון פמ"ג ז"ל שנסתפק בזה:

י"ג בפמ"ג סי' תרפ"ז במשבצות סק"ג כתב אי משלוח מנות קודם או מתנות לאביונים קודם יבואר אי"ה בתרפ"ד ותרצ"ה ובשאר דוכתי והנה כאן לא כתב כלל מזה -- ועיין בדברינו לעיל סי' רצ"ט ענף א' מ"ש בזה ודו"ק:

י"ד כ' בתשו' כתב סופר א"ח סי' קמ"א מי ששולח מנות לרעהו ואין המקבל יודע מי שלח לו. שלוח כזה אינו דרך חבה וריעות ואינו מקרב לבבות ולכך לא יצא י"ח בזה ע"ש, וכ"כ גם בתשו' נחלת בנימין או"ח סי' קל"ו ע"ש:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה