ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרצד
א במחבר ס"א חייב כל אדם ליתן לפחות שתי מתנות לשני עניים. כתבתי מכבר בגליון הגמ' מגילה ז' א' ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם, עיי' טורי אבן חגיגה דף ג שכ' דלרבנן דאמרי בקרא ולבני אהרן תעשה כתנת שתי כתנות לכל א' וא' מבני אהרן ה"נ אמרי גבי מתנות לאביונים ב' מתנות לכל אביון ואביון וכ"כ הטו"א כאן באבני שוהם, וע' בהגהות מצפה איתן בש"ס דפוס ווילנא מ"ש בזה, וע' עוד בתורה תמימה פ' תצוה בפסוק ולבני אהרן תעשה כתנת ע"ש:
ב במהרש"א בח"א למגילה ז' כתב דמנות משמע מנה כל דהו אבל מתנות לאביונים בעי שיעור נתינה ע"ש. וכתב בס' בית יצחק על מגילה שם כי מדברי הריטב"א ז"ל בחידושיו מבואר ההיפך דמתנות לאביונים מיקרי אף כשנותן שתי פרוטות לשני אביונים אבל משלוח מנות בעינן מנה חשובה וכשאינה מתנה חשובה לאיש כמוהו לא יצא י"ח משלוח מנות עיי"ש. ודברי הריטב"א הללו נעלמו מבעל שערי תשובה כאן שכ' בשם ס' זרע יעקב שצריך ליתן מתנות לאביונים לכ"א ג' ביצים פת או מעות שיקנה ג' ביצים אוכל ואם מחלק מנה לכמה עניים פרוטה לכאו"א לא יצא י"ח וע"ש שפלפל בזה ולא ראה דברי הריטב"א דבפרוטה די ומיקרי מתנה, וע' גם בפמ"ג במשבצות א' שכ' ולא מצאתי כעת כמה יהי' שיעור המתנות וג"כ לא ראה הריטב"א הנ"ל וכן משמע לי מדברי הר"ן ז"ל שכ' הטעם דבמנות בעי' ב' מנות לאיש א' ובמתליא סגי במתנה א' לכל אביון משום דמשלוח מנות הוא לעשירים ואין מנה א' נחשבת בעיניהם משא"כ לאביונים די לכ"א במתנה אחת שהיא נחשבת בעיניהם כדבר גדול עכת"ד ומה"ט גופי' נראה ג"כ דבמשלוח מנות בעינן מנה יפה וחשובה כד' הריטב"א ז"ל ודלא כמהרש"א ז"ל עכ"ל: (ג) בס' פתחי תשובה הביא בשם תשו' בנין עולם סי' ל"ו דאיש ואשתו נחשבין לב' אביונים ואם נתן לאיש ואשתו ומכוין בזה לקיים מצוה בשניהם הוי כאלו נתן לזה בפ"ע ולזה בפ"ע ע"ש. והנה הס' ב"ע אינו תח"י ואפשר דטעם הספק הוא לפי דאשתו כגופו דמו. והנה במהרש"א בח"א מגילה ז' כתב דאם שולח מתנות לאיש א' ולבני ביתו יוצא י"ח מתכל"א דנחשבין כב' אנשים ומלת לאביונים יש בו רמז לאב ובנים דיוצאין בב' מתנות לאב ובנים ע"ש. ומזה יש לפשוט ספק הנ"ל ג"כ דכיון דיוצאין בב' מתנות לאב ובנים אע"ג דבנים נחשבין כגוף האב כמ"ש בס' ישמח משה פ' אמור בשם קהלת משה דכוחו כגופו דמי עיי"ש ה"נ יוצאין בב' מתנות לאיש ואשתו אע"ג דאשתו כגופו דמי כנלע"ד:
ד בשו"ת כתב סופר או"ח סי' קל"ט חקר בשולח מנות לעני ומתכוין שיהי' גם למתנות עניים או שמקיים משלוח מנות במעות מעשר אי יש ב"ה משום אין עושין מצות חבילות חבילות (ואף דבמצות דרבנן ל"ש זה מ"מ משלוח מנות ומתכל"א הוי דברי קבלה וכדברי תורה דמי) עיי"ש. ובס' שדי חמד חלק הכללים מערכת האלף אות ט"ל כתב דאינו מובן דהא דא"ע מצות חבילות חבילות שייך דוקא כשעושה שתי המצות ממש אלא שעושה אותם בבת אחת לא כן כשעושה מעשה אחת ורק מכוין השתי המצות שיעלה לכאן ולכאן אין כאן עשיית מצות חבילות חבילות ע"כ. ועפ"י סברא זו מיושב נמי מה שהקשה בס' מנחת קנאות לסוטה דף ח' מפי"ב דפרה מ"ב מזין על האדם ועל הכלים אפילו הן מאה והא הזאה מצוה היא ואין נוטלין שכר עלי' כמבואר ספ"ב דקידושין וע' בריטב"א שם והיאך מותר להזות על כמה אנשים וכלים בב"א הא המזה עושה מק"ח. וכן כיסוי הדם דנמי מצוה היא ואשכחן דמותר לכסות כמה עופות ביחד עיין יו"ד סי' כ"ח ע"כ. ולפי"ז א"כ דבעושה מעשה אחת רק מכוין שיעלה לכאן ולכאן ל"ש חבילות. וע' בתשו' הריב"א להגאון מ' יואל אונגאר ז"ל מפאקש סי' מ"ה בתשובתו אלי כתיב דג"כ מבואר כנ"ל דדוקא בעושה ב' מעשים שייך חבילות לא כן בעושה מעשה אחת ומקיים ב' מצות עיי"ש. וחידוש על חתנו בעל ליקוטי שלמה ז"ל (מגילה דף ז') שלא ראה דברי חמיו הנ"ל:
ה במג"א סק"ג. בהג"מ כ' דנשים וילדים חייבין ולא ידעתי מנ"ל האי - כ' בס' תורה תמימה פ' כי תשא בפ' זה יתנו וז"ל. ודע דמה שנהגו האידנא לנדב מחצית השקל קודם פורים יש לזה רמז וסמך לענין מחצית השקל שבפרשה כאן. כמ"ש במגילה י"ג ב' גלוי וידוע לפני הקב"ה שעתיד המן לשקול שקלים על ישראל לפיכך הקדים שקילסם לשקליו, וע' באו"ח סי' תרצ"ד, ובמג"א שם תמה על מ"ש בהג"מ דגם נשים וילדים חייבין אחרי דבמחצית השקל של תורה פטורין, ולדעתי הענין פשוט דבשל תורה כיון דעיקר הכוונה היה כדי לידע ע"י מספר חצאי השקלים את מספר הנפשות כמבואר בקרא, והנשים וילדים לא התפקדו לכן נפטרו מזה, משא"כ מה שנותנין לצדקה קודם פורים הוא זכר לנס פורים וכיון דאף הנשים וילדים היו בכלל הנס לכן חייבים גם הם עכ"ל. וע' עוד בס' ליקוטי שלמה בהגהות לאו"ח סי' זה מ"ש בזה:
ו במחבר ס"ג אין מדקדקין במעות פורים אלא כל מי שפושט ידו ליטול נותנין לו - בס' בית יצחק מגילה ז' א' פירש בזה הגמ' דשם תני רב יוסף ומשלוח מנות איש לרעהו שתי מתנות לאיש אחד ומתנות לאביונים שתי מתנות לשני בני אדם, ויל"ד דתחלה נקט לאיש ואח"כ נקט בני אדם הול"ל לאדם אחד כמו דנקט בסוף או לשני אנשים כמו דנקט בתחלה אמנם לפי הנ"ל דבפורים כל הפושט יד ליטול נותנין לו א"ש ומדוקדק מאד לשון רב יוסף כי מה שאין מדקדקין הוא דוקא במתנות לאביונים אבל במשלוח מנות ודאי אין שולחין רק לאנשים חשובים או לרב כאח לו הוא אוהבו הנאמן וחפץ בחברתו, וזה שאמר רב יוסף שתי מנות "לאיש" אחד כי איש הוא לשון חשיבות כנודע מכמה מקומות, אמנם במתנות לאביונים אמר שתי מתנות לשני "בני אדם" כל דהו אף שאינם אנשים חשובים כי אין מדקדקין וכל הפושט יד נותנין לו כאמור ודפח"ח:(ז) עוד במחבר שם ובמקום שנהגו ליתן אף לעכו"ם נותנים ופשוט דאין יוצאים בזה ידי מצות מתנות לאביונים וצריך ליתן לישראלים דוקא ועיי' בטו"ז ושאר פוסקים. אמנם מ"ש בס' בית יצחק הנ"ל דהוא כרמא בדברי רב יוסף הנ"ל שתי מתנות לשני בני אדם פי' לאפוקי עכו"ם דאתם קרויים אדם ואין העכו"ם קרויים אדם. זה אינו נכון דידוע דבלשון "בני אדם" גם עכו"ם בכלל, ע' בח"ר מחיבור זה בקונט' אחרון אות מ"ה: