ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרעג
א ברמ"א ס"א ונוהגים כו' בנרות של שעוה -- כתב בהגהות מנחת פתים בשם הרב המאירי לשבת דכל שמן עדיף משעוה כיון דהנס היה בשמן. וע' בשדי חמד מערכי חנוכה אות ה':
ב במחבר ס"ב הדלקה עושה מצוה לפיכך אם כבתה קודם שעבר זמנה אין זקוק לה, כבר תמה הטו"ז על לשון לפיכך דהיאך תלוי זה בזה, וכתב דר"ל כיון שהדליק קיים כבר המצוה וא"צ יותר, והביאו בביאור הגר"א ז"ל, ונראה שהוא התירוץ הנכון בעיניו, יותר מכל הפלפולים שבנו האחרונים על זה, אמנם אכתי קשה למאי הוצרך המחבר לומר כלל כיון שהדליק קיים כבר המצוה הו"ל רק לומר סתם כבתה אינו זקוק לה וממילא ידענו דתיכף שהדליק קיים המצוה ? -- ונלע"ד עפ"ד הגהות חכמת שלמה לעיל ס"ס תרע"א שהקשה אמאי אם כבתה אין זקוק לה הו"ל לחזיר ולהדליק שנית משום חשדא שיאמרו דלא אדליק כלל כמו בחצר שי"ל ב' פתחים, ותירץ דודאי משום חשדא לבד אינו מחויב לעשות מעשה רק היכי דבלא"ה חייב לעשות אז צריך לעשות באופן שלא יהי' חשדא ג"כ, ולכך בפאה כיון דבלא"ה חייב בפאה וכן בנר חנוכה כיון דבלא"ה חייב להדליק נ"ח וכ"ז שלא הדליק חל החיוב על כל פתח דבידו להדליק בזה או בזה לכך חייב להדליק בשניהם שלא יבא לידי חשדא ג"כ, אבל כבתה כיון דכבר הדליק כר חנוכה כדינו ונפטר מחיובו, ויצטרך להדליק מחדש עבור חשדא לבד, זה אינו חייב, וזה נכון בסברא עכ"ל, ומעתה מיושב שפיר לשון המחבר הדלקה עושה מצוה פי' כיון שהדליק קיים כבר המצוה ונפטר מחיובו, לפיכך אם כבתה אין זקוק לה ואינו חייב להדליק מחדש אפילו משום חשדא דכיון דכבר אין עליו שום חיוב, לחייבו משום חשדא לבד זה לא אמרינן וא"ש ודו"ק: