ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרעב
א במג"א סק"ג הביא בשם הד"מ שכ' אבל אין מצוה בנרות ארוכות כו' וכ' עלי' ונ"ל דודאי בנר של שמן אין הידור מצוה בין רב למעט אבל בנרות שעוה כשהם ארוכי' הם נאים יותר כמו בנרות י"ה ולולב ואתרוג וכיו"ב, ובתל תלפיות מחב' נ' אות ל"ג מביא בשם י"נ הרה"ג מ' אברהם ליב טרוטוצער נ"י שכ' שראה בספרו של הגאון מבאנהאד ז"ל שהקו' על המג"א משבת כ"ג א' דא' אביי מריש הוה מהדר מר אמשחא דשומשמי אמר האי משיך נהוריה טפי וכו' ופרש"י אינו ממהר לכלות כשמן זית ע"ש, הרי מוכח דזה הוה מעלה מה שדולק זמן ארוך, ולי קשה על המ"א שאין זה דומה ללולב דשם כל הלולב והאתרוג שייך להמצוה אבל כאן המצוה תופס רק כשיעור אבל מה דלא חזי אינו תופס עיי' טו"ז ואין בו שום הידור עכ"ל. והנה קו' שהביא בשם הג' מב"ה ז"ל כבר מובא בת' שואל ומשיב תנינא חלק ד' סי' קנ"ה ותי' דהמעלה בשמן שומשמין שאין ממהר לכלות וידלק השיעור שרוצה וז"ב ופשוט ואין ראי' על יותר משיעור דזה אינו מעלה בשמן עכ"ל. ומה שמשיג על המג"א מכח סברא השגה זו איני מכיר דמה בכך דאין המצוה רק כשיעור מ"מ הוא הידור מצוה כמו בלולב ואתרוג דהיותר מכשיעור הוא יותר הידור מצוה וזה פשוט, אמנם בגוף הענין עיי' בהגהות מנחת פתים לעיל סי' תרנ"ו בש"ע סעי' א' ומצא גדול ממנו. שכתב מזה משמע דמצוה ביותר גדול וג' סוכה ל"ו דאמרו לו אין זה הדר היינו משום דהי' גדול ביותר וע' בס' צידה לדרך דאתרוג ההדר היא בינוני לא גדול ולא קטן יעו"ש וכאן מוכח דמצוה בגדול ובגוף הדבר דמשמע דמצוה להדר אחר גדול ע' מג"א סי' י"ב ס"ק ו' וסי' תרע"ב ס"ק ג' דשם מבואר ג"כ דיש מצוה בלולב ואתרוג וציצית גדולים יותר מהשיעור אכן בטורי אבן בחגיגה דף ז' בד"ה וג"ח כתב להדיא דאין מצוה כלל להדר אחרי לולב וציצית גדולים מהשיעור הקצוב יעו"ש עכ"ל. (ב) במחבר ס"ב וכן יכול להשתמש לאורה לאחר זה הזמן, כ"ה דעת הרי"ף, והשיאל בתשו' דפתילו' ושמני' שאין מדליקי' בהם בשבת מדליקי' בהם בחנוכה משום דליכא חשש שמא יטה דאסור להשתמש לאורה עדיין יש חשש שמא יטה אחר שיעבור זמן דתכלה רגל מן השוק דאז כבר מותר להשתמש לאורה ויבוא לכלל הסי' וע' בב"י ר"ס תרע"ג וכבר כ' האחרונים דתי' הרשב"א הוא דחוק. ובס' ילקוט הרועים, ח"ב דף י"א הביא תירוץ נאה מאד בשם הרה"ג מ' זלמן ויידין זצ"ל מק"ק בריגיל יע"א דהנה הקשו כל המפורשים אמאי חיישי' בנ"ח שמא יטה כיון דיש לו נר שבת דבר שבת קודם לנ"ח והיכא דיש לו נר אחד כשר שאינם משמנים הפסולים תו לא חיישינן שמא יטה עיי' באו"ח סי' רס"ד ותירץ כיון דנ"ח מצותו על פתח ביתו מבחוץ א"כ נהי דלבעל הבית ולבני ביתו. יש היכר ע"י נר א' כשר מ"מ איכא למיחש לבני רה"ר העוברים בחוץ הם ישתמשו בנ"ח ויטו בשבת ולהם אין היכר וכ"כ מרן בעל חת"ס ז"ל בחי' לשבת דף כ"א ע"ש, ומינתה ממילא ל"ק אמאי ל"ח שיטה אח"ז מצוה דאח"ז מצותה היא משתכלה רגל מן השוק ושוב ל"ה חשש משום אנשים שבחוץ א"כ ליכא חשש כלל שמא יטה דלהבעל הבית יש נר כשר ודפח"ח ש"י: