אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תרעא

סימן תרע

א במחבר ס"א ואפי' עני המתפרנס מן הצדקה שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן להדליק - כ' הבאר היטב סק"א אבל אינו חייב להשכיר עצמו כמי בד' כוסות עכ"ל. הנה בס' א"ר סק"א הביא כן בשם הע"ש וחולק עליו וכ' דאין חילוק בין נ"ח לד' כיסות ע"ש. ועיין בתשו' ככף רננה סי' פ"ד מ"ש בזה. והנה נעלם ממנו שכבר כ' כ"ז בא"ר:

ב ובדרך אגב אעורר עמ"ש בתשו' כנף רננה סי' פ' שהביא טעם לשבח למה קבעו פורים למשתה ושמחה ולא חנוכה משום דמבואר בסי' תצ"ב דנוהגין להתענות בה"ב אחר פסח וסוכות שמא מתוך שמחה ומשתה באו לידי עבירה אבל אחר עצרת דחד יומא אין לחוש ולכך חנוכה ח' ימים לא רצו לקבוע משתה ושמחה שלא יבאו לידי עבירה אבל פורים דחד יומא אין לחוש ע"כ. וק"ק דה"ל לקבוע משתה ושמחה עכ"פ ביום א' או ביום ח' ויש ליישב קצת ודו"ק:

ג בטו"ז סק"א ובכאן יש חידוש במנהג שהספרדים נוהגין כתוס' כמ"ש ב"י והאשכנזים כרמב"ם וכו', בס' שדי חמד מערכת חנוכה דף פ"ד ע"ד הביא בשם הגאון מ' שלמה הכהן מווילנא יצ"ו דאין זה חידוש כלל שהספרדים כבר נהגו כן משנים קדמוניות קודם שיצא תורתם של בעלי התוס' דהרי הרמב"ם (פ"ג מה' מגילה וחנוכה ה"ג) כבר מצא מנהג זה בבני ספרד בימיו ע"ש - ונעלם מעינו הבדולח שכבר העיר ע"ז בס' חמד משה סק"ד ע"ש:

ד במחבר ס"ג נר שיש לו שתי פיות עולה לו בשביל שנים - ע' טור וב"י ולבושי שרד על המג"א סק"ב. וע' בשדי חמד הנ"ל בשם הגאון הנ"ל, וא"צ לאריכות כי הדברים פשוטים. ומ"ש שם ושינה ושילש כ"פ דהוא מימרא דרבא במח"כ טעה כי הוא מימרא דרב הונא ע"ש. ומ"ש עוד שם דנר הוא לשון נקבה, ע' בס' ראש יוסף מבעל פמ"ג ז"ל שבת כ"א דפירש"י על תיבת כבתה, כר חנוכה, וקשה מה בעי בזה, וכ' הראש יוסף דהי' קשה לרש"י דהול"ל כבה דנר הוא לשון זכר לכך פי' נר חנוכה, וחנוכה הוא לשון נקבה ויתכן שפיר לשון כבתה ע"ש. וקשה לי משבת ק"כ ב' כר שע"ג מבלא כו' ואם כבתה כבתה ע"ש וכן מצינו עוד בהרבה מקומות. ובגוף הענין ע' בתוי"ט פי"ב דנזיר מ"ב בשם הראב"ע כל אשר אין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו ע"ש ואין להאריך:

ה במחבר ס"ו מניחו למעלה כו' - בעטרת זקנים מביא מאבודרהם, רמז דנ"ח למעלה מעשרים פסולה, זאת חנוכה המזבח ביום עולה, ק"כ (טפחים שהם עשרים אמה) עכ"ל, ולכאו' א נו מובן החשבון. וכ' בס' שדי חמד מערכה הנ"ל בשם הרב מוהרא"ק דכוונת האבודרהם דשני תיבות "המזבח ביום" עולה ק"כ וא"ש:

ו במחבר ס"ז ובבית הכנסת מניחו כו' ומדליקין ומברכין כו'. ע' בהגהות רעק"א ז"ל בשם תשו' ח"צ סי' פ"ח שהקשה דהמחבר סותר ע"א. ועיין מ"ש בזה לעיל סי' תכ"ב בשם מורי הגאון חתן סופר ז"ל תירוץ נכון ע"ש:

וראיתי בשדי חמד סוף מערכ' חנוכ' שהביא דחקר בת' בנין שלמה סי' ג"ן במה שנוהגים בכמה מקומות בבתי כנסיות ובמ"ד להדליק כ"ח גם בבוקר בעת תפלת שחרית על מה הוטבע מנהג זה שהרי כל הטעמי' שנאמרו ע"מ שתקנו להדליק בליל בבהכ"נ לא שייכי בהדלקה בבוקר וכ' שעושין כן כדי לצאת ידי דעת הרמב"ם בפ"ג מה' תמידי' ומוספי' דבהטבה המנורה דשחרית היתה גם הדלקה אם מצא שכבו הנרות וכו' ע"ש. ומצאתי שגם בס' שבילי דוד כתב כן ע"ש:

ז במג"א ס"ק י"ב מפני החשד. שיאמרו ודל אדליק בהא כו' והקשה הרב ב"י בסי' צ' ס"ח אמרי' אם יש לבהכנ"ס פתח אחר מותר ולא אמרי' מדבהא לא עייל בהא נמי לא עייל כו' ונ"ל דלק"מ כו' ועל תי' הרב"י קשה דאטו בבה"כ מי לית בה חסרון כיס דאדהכי והכי בטל אשווקים כו', והנה מ"ש ול"נ דלק"מ כו' ע' בס' בית מאיר וביתר ביאור בס' חמד משה שהשיגו עליו ע"ש. ומ"ש ועל תי' הרב"י קשה כו'. כ' הא"ר ולק"מ דהכא ידוע שיש חסרון כיס והתם ספק עכ"ל. ובלא"ה י"ל דהכא מחסר ממונו ומפסיד מן הקרן משא"כ התם דהוי רק מניעת הריוח ולא מקרי הפסד כנודע, והנה בס' מגן גבורים לאו"ח סי' צ' תי' קו' הב"י דהתם יש לחלות דלכך סיבב הבהכנ"ס ליכנס בפתח אחר כדי לקבל שכר פסיעות כמבואר בב"מ ק"ז והובא במג"א סי' צ' דאם יש ב' בכב"ס מוטב לילך לרחוקה דשכר פסיעות יש וה"ה בזה וממילא ל"ק ק' הב"י דלכך ל"ח התם לחשדא כיון דיש לדונו לכף זכות דכוונתו להרבות שכרו משא"כ הכא דאין במה לתלות עישר ותי' זה כ' בכמה ספרים ע' בהגהות חכמת שלמה כאן, והגהות הגאון כתב סופר ז"ל במגינים דפוס באלאבן, ובס' טל חיים והברכה להרה"ג מליסקא ז"ל בסוגי' דכבתה, ובס' קול קול יעקב מהגאון ר"י האמבורגר רב"ד דק"ק פראג ז"ל, ונעלם מעיני כולם שכבר כתוב תירוץ זה בשו"ת שבות יעקב ח"ג סי' מ"ח ע"ש: והנה ראיתי בהגהות חכמת שלמה כאן שהקשה במה דקיי"ל כבתה אין זקוק לה אמאי לא כחוש גם בזה דחשדא שיאמרו דלא אדליק כללו ולא זכר שר דקו' זו מובא בקרבן נתנאל על הרא"ש פ"ב דשבת אות כ"ג ע"ש, וכבר הבאתי לעיל בסוף ח"א בקונט' אוהל יוסף שהגאון מהריש"ן ז"ל מלבוב כתב כי באמת מצד חשדא ראוי להחמיר ולהדליק שנית רק שמצד המצוה אם כבתה אין זקוק לה וכתבתי שם שהוא דין חדש ולא נזכר בשום פוסק ט"ש אמנם הנכון בזה מ"ש בת' מ"ד (מובא בעיקרי קרית חנה סי' הד"ט סי' ל"ה) דשאני ההיא דכבתה דא"ז לה דכיון דהדליק חברך חברא אית ליה וליכא חשדא ע"ש:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה