אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תרסט

סימן תרסח

א) במחבר ס"א במקום שעושין שני י"ט כו' וזאת הברכה עד סוף התורה - כי בס' פתחי תשובה לא ידעתי אמאי הניחו לכתחלה הסיום על יו"ט והוא להיפוך מהא דאמרי' פ"ק דמ"ק גבי אין מערבין שמחה בשמחה ויליף לה מסיום בנין בית המקדש שדחו אותו לאחר החג ע"ש ואולי י"ל דיו"ט שני חשיב כחול לענין זה הואיל ואנן בקיאי' בקביעא דירחא וכדקיי"ל מה"ט בסי' תקמ"ח ס"ב וכן ביו"ד סי' שצ"ט ס"ר דאף דאין נוהג בו אבילות מ"מ עולה למנין שבעה משום דחשוב כחול א"כ ודאי דל"ש בזה אין מערבין שמחה בשמחה, וא"ת הא מ"מ חייב בשמחתה עכ"פ מדרבנן, י"ל דדוקא אם מחויב בשמחה מדאו' אמרי' אין מערבין שמחה בשמחה, וכן הביא הדרכי משה בסי' תרצ"ו לענין נישואין בפורים בשם הכלבו, וסיים ואף כי הכלבו מסתפק בדבר ספיקא דרבנן לקולא עכ"ל, וא"ת בארץ ישראל שמסיימין התורה בשמיני עצרת דחייב בשמחה מדאו' עדיין קשה הא אין מערבין וכו' י"ל כמ"ש הגר"א ז"ל שהבאתי לעיל סי' תרס"ח דלפי שעושין כן בחו"ל בש"ת עושין כן בא"י בשמ"ע שלפניו ולא רלו לקבוע הסיום על זמן אחר לגמרי כנלע"ד:

ב ברמ"א ס"א ונהגו עוד להרבות הקרואים לס"ת וכו' - אודות השאלה במי שנעשה אבל בחג הסוכות ר"ל אם מותר לו לעלות לתורה בשמחת תורה עיין לעיל סי' תקמ"ח מש"ש בזה:

ג עוד ברמ"א שם, ובלילה קורים בס"ת הנדרים שבתורה - לכאורה לא נדע מה הם הנדרים שבתורה ? וראיתי בס' בכורי יעקב סקי"ג שכ' הנדרים הם הפרשיות שקורין פרשיות טובות שרגילין למוכרן בכל השנה בפני עצמן כגון פ' ויכולו פ' ויתן לך פרשת המלאך הגואל פ' שירה פ' יברכך פ' מה טובו וכדומה שאלו נקראו נדרים, וכן נראה ג"כ במג"א סי' רפ"ב בסוף דיני החיובים שכתב "ובבראשית שנוהגין למכור נדר ויכולו ובפ' ויחי שיש נדר המלאך הגואל וכו' ע"ש, וכ"נ ג"כ בלבוש שכתב בקצת מקומות נוהגין לקרות כל הנדרים ולמכור אותן עכ"ל וכו' וכו' ובל לא הזכיר כלל שקורין רק שגוללין הג' ס"ת להעמידן על הקומות שיקראו למחר וכל מקום לפי מנהגו אבל פשיטא שגם במקום שנוהגין לקרות קרואים לס"ת משום שמחה מ"מ לא יברכו תחלה וסוף על התורה ופעם א' ראיתי בקהלה א' שהיו קורין ליל שמחת תורה פרשה מראשונה שבמנוות ונראה שהם הבינו מ"ש רמיא הנדרים שבתורה שהיא פרשת נדרים וטעות גמור הוא עכ"ל הבכורי יעקב זצ"ל. וניכרים דברי אמת. והנה ראיתי בס' קיצור שלחן ערוך סי' קל"ח אות ז' שכתב "ויש מקומות שנוהנין לקרות בפ' נדרים" עכ"ל, וחידוש על גדול כמותו שגם הוא נאחז בסבך הטעות במקום הזה:

ו כתב המג"א בשם סדה"י יש מקומות שאין נופלין עד חשון - וע' בשערי תשובה לעיל סי' קל"א סק"ז שכ' שבמדינות אלו אין המנהג כן, וע' מ"ש אני העני שם ענף ד' בשם העיון תפלה:

ד עיין בפמ"ג אכן ולעיל סי' קע"א וגם בדברינו שם ענף ב' דאין נכון לזרוק תפוחים ואגוזים וכדומה במקום טיט ורפש והדין דין אמת, ולכך לא הבנתי מה שמתרעם בס' שבילי דוד על שביטלו המנהג שנהגו בהרבה קהלות שהיו שופכין מים לפני בהכ"נ על תינוקות הבאין לחטוף פירות שזרקו לפניהם ואמרו העולם שזהו רמז לניסוך המים וזה כדעת הטו"ז דשמיע מישך שייך לימי החג שלפניו ע"ש. ולפימ"ש ע"י ששופכין מים על התינוקות נעשה שם טיט ורפש וגורמין ביזוי אוכלין אשר לא כדת ובדין ביטלו המנהג הזה:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה