אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תרמח

סימן תרמו

א כתב הטור פרי עץ הדר דרשו חכמים הדר באילן משנה לשנה והיינו אתרוג עכ"ל -- והנה בתורת כהנים פ' אמור איתא בזה"ל פרי עץ את שטעם עצו דומה לפריו זה אתרוג בן עזאי אומר הדר הדר באילנו משנה לחברתה ע"כ -- ולכאו' קשה על הטור אמאי מיאן בדרשה שטעם עצו ופריו שוה, אמנם י"ל דס"ל כשיטת הש"ך ביו"ד סי' צ"ו שזית טעם עצו ופריו שוה למרירות, וא"כ קשה מנ"ל שהוא אתרוג דילמא הוא זית דהא גם זית אחד מינכר לקיחתו כמו אתרוג (וע' בס' דורש לציון דרוש י"א פלפול בזה), וע"כ מוכרח לנקוט דרשה דבן עזאי הדר באילנו משנה לשנה והיינו אתרוג וא"ש - וע"ד הפלפול אמרתי בזה בגמ' דקידושין ע"ג א' דרש ר"ז במחוזא גר מותר בממזרת רגמוהו כ"ע באתרוגייהו והוא פלא כנודע ונלע"ד עפמ"ש הגאון ר' יונתן זצ"ל בס' חצי יהונתן דף כ"ט דמ"ד קהל גרים לא איקרי קהל סובר דספיקא דאוריי' מה"ת לקולא כדעת הרמב"ם דהנה ראי' הרמב"ם להתיר ספק מה"ת הוא מדאמרי' ממזר ודאי ולא ספק ולכאו' י"ל דלמא שאני התם גזה"כ היכא דגלי גלי ואדרבה להרמב"ם קשה למ"ל קרא בממזר וצ"ל דה"א יוחסין חמירי ולשיטת הרשב"א לק"מ וצ"ל דשם אמרי' גר מותר בממזרת משום דה' קהלי כתיבי ד' צריכי וחד לומר מותר ודאי ולא ספק ולית לן קהל לרבות גר, וקשה מה חזית למדרש להך קהל ממזר ספק וגר מותר בממזרת, נדרש לחומרא ממזר ספק אסור וקהל לרבות גר דג"כ אסור ולקולא ולחומרא לחומרא ילפינן, וא"כ שפיר דייק הרמב"ם בשלמא אי סברא חיצונה ספק מותר רק ה"א ביוחסין החמיר מסתברא למדרש קרא להקל משא"כ אי בעלמא אסור מה"ת מהיכא תיתי להתיר בממזר נימא דאתי לרבויי גר יע"ש - היוצא לנו מזה דמ"ד גרים לא איקרי קהל סובר כרמב"ם דס' דאי' לקולא מה"ת, אמנם ידוע מה שהקשו עליו א"כ אמאי חייבה תורה אשם תלוי באכל ספק חלב והלא ס' מותר מה"ת, ומתרצים דאשם תלוי היינו בחתיכה א' מב' חתיכות דאתחזק איסורא ובזה גם הרמב"ם מודה דס' מה"ת אסור, אמנם ע"ז קשה קושי' הגמ' כריתות י"ז א' הא באשם תלוי מצות כתיב וצ"ל דמצוות קרינן דמשמע אחת מתוך שתים, וזה למ"ד יש אם למקרא ואזלינן בתר הקרי משא"כ למ"ד יש אם למסורת ואזלינן בתר הכתיב חייב אשם תלוי גם בחתיכה א' ע"ש - והנה קשה כנ"ל מנ"ל דהוא אתרוג אימא זית שג"כ טעם עצו ופריו שוה למרירות וגם מינכר לקיחתו כמו אתרוג, ועכצ"ל כדרשת בן עזאי הדר באילנו משנה לחברתה והיינו אתרוג, והתינח אי יש אם למסורת ואזלי' בתר הכתיב אבל אי יש אם למקרא ואזלי' בתר הקרי הרי אנן הדר קרצין ולא הדר וא"כ הדק"ל אימא זית, וזה פי' הגמ' דרש ר"ז במחתא גר מותר בממזרת משום דס"ל כר' יוסי קהל גרים לא איקרי קהל וא"כ מוכח דסובר ס' דאו' מותר מה"ת וקשה מאשם תלוי וצ"ל חתיכה א' מב' חתיכות וקשה הא מצות כתיב וצ"ל מצוות קרינן ויש אם למקרא ולכן רגמוהו כ"ע באתרוגייהו דלדידך דס"ל יש אם למקרא ואזלינן בתר הקרי א"כ הדר קרינן והד"ק לדוכתא מנ"ל שהוא אתרוג דלמא הוא זית וא"ש ודו"ק:

ב בבאר היטב סק"ג הביא מ"ש הב"ח אם טמנו אתרוג בדבש כדי שישאר בו לחלוחית אין לסמוך ע"ז להכשירו לשנה הבאה בלא בדיקת מחט ובו חוט והטו"ז ס"ק י"ז השיג עליו דהא פסול מטעם כבוש וע' במחצה"ש וגם בפמ""ג בשם הא"ר שטרחו ליישב דעת הב"ח בזה, ולולא דמסתפינא הו"א דבדבר מתוק כדבש וכדומה לא שייך כלל כבוש דהרי לשיטת רש"י לא אמרי' כבוש אלא בחומץ וציר והגם דאנן קיי"ל דאפי' במים שייך כבוש מ"מ די לאסור במים אבל לא בדבר מתוק דאין סברא לעשות פלוגתא רחוקה כ"כ דלרש"י אין כבוש אלא בחומץ ולדידן יהי' כבוש אפי' במתוק כדבש כנלע"ד ליישב דעת הב"ח ז"ל ואי"ה יבואר עוד במק"א:

ג בטו"ז סק"ז אתרוג שנימוח כו' זהו בעי' דרבא בגמ' נולדו בו סימני טריפה מהו וכו' -- עיין בס' חוות דעת ביו"ד סי' ל"ו בביאור דברי הגמ' הנ"ל וכתב דאין שייך לדמות כלל אתרוג לטריפות ותמה על מה שדימו האחרונים בהרבה דברים אתרוג לטריפות בהל' לולב עיי"ש וכתבתי זה לפי שראיתי כאן בהגהות חכמת שלמה שרוצה לחדש שיפסל באתרוג תרתי לריעותא כמו גבי ריאה וזה ודאי אינו לענ"ד וגם בריאה גופי' אין לו שורש בש"ס רק הוא חומרת האחרונים ע"כ ז"א:

ד אתרוג שניטל פטמתו אם כשר ע"י חיבור במחט הביא בס' שדי חמד דינים מערכת ד' מינים סי' א' אות ז' דיעות חלוקות בזה וסיים דלמעשה צ"ע ע"ש:

ה בשע"ת ס"ק כ"א בשם שו"ת פני ארי' דאין לפסול אתרוג בשביל מראה אדום ע"ש -- ובהגהות חכמת שלמה חולק עליו, אבל בס' בכורי יעקב בקונט' תוס' בכורים מסכים עם הפני' ארי' וכתב שאין האדום כמראות הפסולים שחור ולבן נשארים במראות הללו ולא יתהפכו אבל האדום יתהפך למראה האתרוג העיקרית לירקרוקת כשעוה כשישהה כמו שנתהפך המראה שקורין גרין כאשר נסיתי לכן אין זה שינוי מראה עכ"ל. [וכ"כ בס' חיי אדם כלל קנ"א ע"ש]:

ו כ' בחי' חת"ס ז"ל לפ' לולב הגזול דל"ו ע"א והנה אתרוג המנומר או נקלף ונעשה כמנומר בב' וג' מקומות דמשמע דפסול משום הדר אפי' בשאר יומי להפוסלים הדר כל ז' מ"מ נ"ל דרוב פעמים ע"י משמוש היד ורוב הנענועי' נולדו בו נימורים נימורים וגם נקלף קצת מקומות וכו' נ"ל דהוה הדר כיון שבאו ע"י מצותו זהו הודו והדרו וקצת ראי' לזה מפסחים ס"ה ב' שבח הוא לזרעו של אהרן שילכו עד ארכבותיהם בדם ע"ש ובודאי בעלמא כיוצא לזה הוה הקרבהו נא לפחתך והכא זהו הדרו וה"נ דכוותי' כנלע"ד דרוב פעמים בחש"מ כבר נעשה כעין מנומר ממשמוש היד ומ"מ כשר וכעין גרדומי' דאתו משירי מצוה וכעין מים משירי טהרה עכ"ל - ובהגהות מנחת פתים סי' תרמ"ט העיר דדבריו סותרים למ"ש בתשו' חיו"ד סי' רנ"ו ד"ה ומה שהקשה כו' דבלולב ושופר ל"ש לדון כלל מתורת גרדומים ע"ש ולענ"ד עיקר סמיכתו של החח"ס ז"ל כאן משום כיון שבאו ע"י מצותו זהו הודו והדרו וכמ"ש בתחלה ומ"ש דהוי כעין גרדומים רק לסניף בעלמא כתב כן ח"ב ופשוט:

ז במחבר סכ"א הירוק שדומה לעשבי השדה פסול כו' -- ע' ב"ח וט"ז ומג"א -- וע' בהגהות חכמת שלמה מ"ש בשם תיקוני זוהר תיקון כ"א וכבר קדמו בזה בס' בכורי יעקב סק"נ וכבר העתקתי דבריו בילקוט הגרשוני ח"ר על סדר א' ב' בקונט' אחרון דף כ' ע"ש:

ח במחבר סכ"ב שיעור אתרוג כו' אבל אם הוא כביצה כו' כשר עי' בתשו' חת"ס או"ח סי' קפ"א שד' כביצה שבזמנינו שאף שהביצים נתקטנו כמ"ש הצל"ח בפ' ערבי פסחים כי הכל לפי הזמן אם הביצים נשתנו גם גידול האתרוגים נשתנו ע"ש. וכן מסיק בשדי חמד דינים) ריש מערכת ד' מינים ע"ש. אמנם בס' בכי"ע בתוספת בכורים לכאן אף שכתב ג"כ שכמו שע"י חולשת הטבע נתקטנו הבצים נתקטנו ג"כ הפירות אעפי"כ סיים עכ"פ בעל נפש יחוש לעצמו שלא ליקח אתרוג שאין בו שיעור שני בצים שלנו עיי"ש: (ט) בתשו' בית יצחק יו"ד ח"ב סס"י קל"ה נסתפק באתרוגים שהובאו לפניו דבעובים ל"ה עבים כביצה ובאורכם היו יותר מכביצה אם מותר לברך עליהם, ואחרי שפלפל בזה אם האורך משלים להרוחב והעיר מכמה מקומות סיים ועל כן נלע"ד דבאתרוג דתליא בהדר כל שאינו רחב וארוך כביצה אין זה הדר עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה