ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרמו
א במחבר ס"א הדס שנקטם ראשו כשר - הטעם משום שפסק שמואל הלכה כר' טרפון (סוכה ל"ד ב') דאפי' ג' קטומים כשר, ואע"ג דסתם מתני' דנקטם ראשו פסול מ"מ ה"ל סתם ואח"כ מחלוקת שאין הלכה כסתם, ולפ"ז כל השקלא וטרי' דגמ' סוכה ל"ג א' נקטם ראשו מעי"ט וכו' מהו יש דיחוי אצל מצות וכו' הוא שלא אליבא דהלכתא עיי"ש בחידושי. פנ"י וגם בישועות יעקב כאן סק"א ובאמת שהדבר קשה מאוד ולא נתקררה דעתי מה שראיתי בזה: (ב) במחבר ס"ב היו ענביו מרובות מעליו אם ירוקות כשר ואם אדומות או שחורות פסול. ובטו"ז סק"ג כתב וגם אדומות הוו שחורות דאמרי' האי שחור אדום הוא אלא שלקה - בלקוטי שלמה סוכה ל"ג כתב דבס' דברי צבי תמה ע"ז מה ראי' מזה, שם אמרי' דמה שעתה שחור הי' מקודם אדום אבל לא אמרינן שכל מה שעתה אדום יהי' אח"כ שחור וראי' מריאה אדומה כשרה ושחור פסול וצע"ג. (ג) הרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור כתבו סתם אם מיעטן כשר ולא חילקו בין אשחור מעי"ט לאשחור בי"ט ובאמת באשחור בי"ט הי' ראוי להחמיר כיון דהוי ספיקא דאוריי' אי יש דיחוי אצל מצות או לא (ועיי' בטו"ז סק"ו) וכתב הפנ"י סוכה ל"ג דטעמייהו משום דסוגי' אזיל אליבא דרבא בזבחים דף ל"ד דלית לי' סברת רב אשי כל שבידו לא הוי דיחוי אבל למאי דקי"ל כרב אשי דהוא בתראה אפי' אשחור בי"ט דהוי נראה ונדחה לא הוי דיחוי מטעם דבידו למעט ע"ש והקשה בתשו' כתב סופר או"ח סי' קכ"א (אות ה' ד"ה והנה הפ"י) דאכתי קשה להרא"ש דס"ל בשבת דף ק"ג בפירושא דהש"ס סוכה ל"ג ב' דאי צריך להושענא שתיקן איכא איסור דאורייתא בהמיעוט ע"ש, א"כ בודאי א"א לומר דבידו לעבור על איסור דאורייתא ולמעט - ונלע"ד דמ"ש הרא"ש בשבת דתיקון ההדס הוא איסור דאורייתא אינו ר"ל איסור דאוריי' ממש אלא דהוי כמו איסור דאוריי' וכאשר אבאר דהנה כתב הרא"ש ז"ל במס' ביצה ר"פ אין צדין דכל מלאכת אוכל נפש מותר בי"ט מדאוריי' אלא רבנן הוא דגזור על קצירה ובצירה וטחינה כו' דדמי לעובדא דחול כו' ובירושלמי מסמך לי' אקרא כו' עיי"ש, והקשה הב"ח ז"ל בסי' תרצ"ה א"כ מאי קאמר תלמודא ברפ"ק דביצה גבי ביצה גזירה שמא יתלוש ושמא יסחוט היא גופה גזירה וכו' וכמו שהקש' התוס' לשם וצריך לומר מאחר דאסמכוה אקרא הוי כמו איסור דאורייתא ממש וגזרו עוד אף ביצה אטו הך ואעפ"י שהוא גופי' אינה אלא גזירת חכמים עכ"ל הב"ח ז"ל - ואחרי הוצעה קטנה הלזו נבוא ליישב קושי' כ"ס הנ"ל דהנה הקשה הריטב"א אמאי לא אמרי' מתוך שהותר ללקוט ענבים לצורך יו"ט הותרה נמי שלא לצורך אוכ"נ דקיי"ל מתוך ותי' דלא שרינן מתוך אלא מלאכה דעלמא שאינו עושה כלי אבל זה שעושה כלי לא ע"כ וכ"כ גם הר"ן ומובא בתוי"ט ע"ש, ובס' עט סופר ח"ג דף י"ז אסברה לי עפ"י היש"ש מובא במחצית השקל סי' תק"ט סק"ז אפי' לדידן דקיי"ל דמכשירין שא"א לעשות מעי"ט מותר בי"ט מ"מ כל שעושה כלי אסור לפי דא"א להתיר יותר מאוכל נפש עצמו וכיון שאסור לטחון ולרקד אלמא לא שרי באוכל נפש מלאכה הנעשה לזמן מרובה וכיון שכן א"א להתיר במכשירין יותר מזה וכל שעושה כלי הדבר ברור שהיא מלאכה הנעשה לימים הרבה ע"ש וא"כ דכל הטעם דלא אמרי' מתוך הוא משום דלא עדיף מאוכל נפש עצמו דמלאכה הנעשה לימים הרבה אסורה, די לנו לאסור מדרבנן אבל מדאוריי', ודאי דאמרי' מתוך, ואי משום דנעשה לימים הרבה הרי הרא"ש סובר דקצירה וטחינה והרקדה אעפ"י שנעשה לזמן מרובה מ"מ אינו אסור לצורך אוכנ"פ אלא מדרבנן כנ"ל, וא"כ לפי"ז גם אליבא דהרא"ש שפיר בידו הוא למעט הענבים ולתקן ההדס בי"ט משום דמדאוריי' מותר מטעם מתוך ולא נשאר אלא איסור דרבנן דגזרו בכל מלאכה הנעשה לימים הרבה וה"ה בתיקון כלי' ועל איסור דרבנן שפיר מקרי בידו לעבור ולא הוי דיחוי, ומ"ש הרא"ש בשבת ק"ג דהתיקון הוי איסור דאורייתא אינו ר"ל דאוריי' ממש אלא כיון דאסמכה אקרא הוי כמו איסור דאורייתא וכמ"ש הב"ח ז"ל שהבאתי לעיל דמה"ט גזרו גבי ביצה גזירה שמא יתלוש ושמא יסחוט ולכך קראו הרא"ש איסור דאורייתא ולא משום דהוי איסור דאורייתא ממש וא"ש בעזהי"ת: (ד) והנה לכאורה יש להקשות מזה על פסק הרמ"א ז"ל בשם הא"ח דענביו מרובות מעליו כשר בשאר ימים חוץ מיום ראשון וע' פמ"ג באשל סק"ד דא"כ הד"ק לדוכתה דהו"ל להיות מותר מטעם מתוך ואין לומר דהוי מתקן כלי לימים הרבה כנ"ל דהא אין כאן תיקון רק ליום א' דבשאר הימים אפי' לא הי' ממעט הי' כשר ויש ליישב ודו"ק:
ה והנה בס' עט סופר שם תי' קושי' הריטב"א כיון דבמלקט לאכילה לא הוי מתקן ל"ש לומר מתוך שמותר אם אינו מתקן מותר נמי אם הוי מתק ע"ש - ולא ראה שכבר קדמו בזה בס' ערוך לנר על מס' סוכה ל"ג ע"ב ולכאורה הוא סברא ישרה מאד, אמנם הרי הר"ן והריטב"א לא ס"ל הך סברא, ועלינו לכוף ראש ולקבל באימה וביראה דבריהם הקדושים:
ו במג"א סק"ג ואילך כשר משום דבידו לתקן - בנצה"ש כתב דציון הס"ק נרשם בטעות - אמנם הפמ"ג כ' דשייך לכאן. וכ"כ גם בלבושי שרד עיין בו, ומ"ש דביו"ט אינו כ"כ בידו עד שיהי' בכלל ראוי לבילה, פלא שלא זכר סברת הב"ח המובא בטו"ז סי' ל"ב ס"ק י"ח כיון דרק איסור שבת רביע עלי' הוי שפיר ראוי לבילה וע' בדברינו שם וצ"ע:
ז במחבר ס"ג אבל אם היו שני העלין כו' אין זה עבות אבל נקרא הדס שוטה כתב בס' כתנות אור פ' אמור הטעם שנקרא הדס שוטה כ' הלבוש מפני שאין עליו הולכין כסדר אלא משובשין כשוטה ע"כ, ול"נ דבחנם דחק כו' דדברי חכז"ל כפשוטו, דאמרי' בשבת ע"ז ב' שוטיתא שטותא, ופרש"י שוטיתא בד של הדס שמרקדין בו לפני כלה, שטותא נראה המרקד כשוטה, וכן אמרו בכתובות י"ז א' אהני לי' שטותי' לסבא, ולפ"ז שפיר קרו לי' הדס שוטה ר"ל שאינו ראוי אלא לרקד לפני הכלה לעשות שטות אבל אינו כשר לשם מצות לולב עכ"ל:(ח) כ' בס' מקרי דרדקי פ' אמור סי' תשד"ם וז"ל, מסתבר דמברך שהחיינו על ד' מינים גם אם אין לו הדסים שיהיו מכוונים תלת על תלת כראוי, הגם שאינו מברך נטילת לולב, משום דלא גרע שמחת מצות חצי שיעור משמחת קרא חדתא, גם אפי' לא נאמר סברת ב"ח א"ח סי' כ"ט דעל ברכת שהחיינו לא אמרי ספק ברכות להקל, וכן עשיתי כמה פעמים שלא היה לי הדס כרצוני ולא ברכתי ברכת לולב וברכת שהחיינו אמרתי עכ"ל:
ט בס' כרם שלמה ובשע"ת הביאו בשם ס' מור וקציעה, הדם שאין עלין שלו ראשו של זה מגיע לעוקצו של זה פסול מק"ו דלולב וכו' כ"ש בזה דילפי' מקרא דבעי' ענפים חופים את עצו ע"כ - ובס' בכי"ע בתוספת בכורים חולק ע"ז וכתב דז"א דמאי ק"ו שייך בזה בלולב הל"מ היא דצני הר הברזל שאין ראשו של זה מגיע לעקרו של זה פסול דלאו מין לולב הכשר הוא:
אבל מאן לימא לן דגם בהדס לאו מין הדס הכשר הוא, ועוד דאין דנין ק"ו מהלכה, ועוד דק"ו פריכא הוא דמה ללולב שכן נקטם ראשו פסול משא"כ בהדס דכשר וכו' ע"ש. אגב אעורר עמ"ש שם בתוס' בכורים וז"ל לא ידעתי פסול דרבנן בהדס שכל פסולי הדס הם מדאורייתא עכ"ל ופלא שלא זכר שר דברי הפמ"ג באשל סק"ט וענביו מרובים י"ל רק מדרבנן ע"ש): (יו"ד) הדסים שעליהם גדולים שקורין גראסבלאטריג בל"א לא די שאינם מן המובחר אלא עוד יש חשש עליהם אולי הן בכלל הדס שוטה לפ"ד הבה"ג הל' לולב שכ' וז"ל. וה"ד הדס שוטה דרברבן טרפים (שעליו גדולים בארכן) ופתיין (וגם ברחבן) עכ"ל. וידוע שכל דבריו דברי קבלה. וע' בס' עליות אלי' ובס' מעשה רב מהגר"א ז"ל בקונט' מראה יהושע שבראש הספר סימן תרמ"ז (א) בט"ז סק"ב ונ"ל דהוא כו' שיש לאדם להראות חידוש בברכותיו וה"נ טפי ניחא להראות חידוש וליקח אפי' שלא מן הנחל והביאו גם במחצה"ש ע"ש ובס' בכורי יעקב משיג ע"ז דבשלמא לענין ברכה שרק מדרבנן היא ואמרי' ג"כ בגמ' מברכותיו של אדם ניכר אם ת"ח הוא בה יש להראות חידוש אבל לענין מצוה דאוריי' דהוי ספק אי' דאוריי' ודאי מפי הי' לנו לחוש לדעת הפוסלים וכו' וסיים דאם שניהם לפניו טוב יותר ליקח הגדלה על הנחל דיוצא בה יי"ח כל הפוסקים וכ"ש שאין להדר אחר של כאל ושל הרים דוקא כמו שהי' משמע לפי טעם הטו"ז עיי"ש:
ב בטו"ז סק"ד האריך לתרץ דעת הרמב"ם דס"ל דערבה שנקטם ראשה כשרה וע' בס' א"ר סק"ז וע' בס' מתא דירושלים לירושלמי פ"ג דסוכה ה"ג שכ' טעם הרמב"ם משום דאין מקרא נדרש לפני פניו ולאחריו ע"ש, ובמחכ"ת דבריו תמוהים דהרי הרמב"ם פסק להדי' בפ"ו מה שמיטה הי"ג כחכמים דר"ה ט' ב' דמקרא נדרש לפניו ולפני פניו ולאחריו ע"ש, וע"כ מחוורתא כטו"ז וא"ר:
ג במג"א סק"ג דערבות מצויות -- כ' בהגהות זכרון אברהם ואם יש שנה גשומה באופן שהעלים של ערבות הם מנוקבות בהרבה נקבים נ"ל שאין לפוסלם כו' - ולענ"ד ד"ז פשוט מאד וק"ו מלולב דאין פוסל בו ניקב בעלים וכתשו' בית דוד המובא באשל אברהם ובשאר ספרים בסי' תרמ"ה יע"ש: