אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תרלט

סימן תרלח

א בטור הביא בשם הסמ"ג דאפי' לא הי' שם מקפה כל שירדו גשמים שנראה באומד הדעת שאילו היתה שם מקפה היתה מתקלקלת יכול לצאת וכתב עליו "ואין משמע כן מדלא אמר כדי שתסרח המקפה אלא משתסרח משמע שתסרח ממש" עכ"ל, ועיי' מ"ש ע"ז בב"י -- ובתוי"ט פ"ב דסוכה מ"ט כ' בשם בנו מהרר"א דלהטור וב"י אישתמיטתי' ירושלמי אמתני' לא סוף דבר שתסרח אלא אפי' כדי שתסרח וממנו הוא שיצא לו להסמ"ג עכ"ל. וע' מ"ש בזה בתשו' שואל ומשיב מהדור' רביעאי ח"ר סי' כ"ט עיי"ש:

ב במחבר ס"ב אבל מותר לאכול אכילת עראי חוץ לסוכה וכמה אכילת עראי כביצה מפת כתב הא"ר סקי"א בשם רבינו ירוחם מי שרוצה להחמיר יחמיר אבל פחות מכביצה אין מי שיחמיר והקשה עליו דא"כ מאי פריך בסוכה דף כ"ז הא בכביצה בעי סוכה תיובתא דאביי דפוטר בכביצה דילמא גם לר' צדוק כביצה לאו חיובא הוא רק היה מחמיר, וע"ק הא ביומא דף ע"ט קאמר דשני כותבות פחות מכביצה ואפ"ה החמיר ר"ג ואכלן בסוכה -- ועיין בס' אמרי בינה להגאון מהו' מאיר א"ש ז"ל בחידושים ליומא סוגי' דכותבת הגסה שכתב להצדיק דברי רי"ו בכמה דרכים עיי"ש:

ג בס' כרם שלמה כתב בשם מחצית השקל כי במדינתינו הוי שתיית קאפעע קבע וצריך סוכה ע"ש אבל בס' פתחי תשובה הביא בשם תשו' עולת שמואל סי' צ"ז דשתיית קאפעע או שאקאלאדע פטור ואפי' להפוסקים דבשתיית קבע חייב היינו באותן המשקין שקובעין לשתייה אחר האכילה דרך שמחה וריעות אבל לא בשתיית קאפעע ושאקאלאדע ע"ש -- וע' בס' בכורי יעקב סקי"ד שכ' ג"כ דוקא שאר משקין כגון שכר ומשקה דבש אבל משקה קאווע נ"ל דליכא קביעות שאין רגילים לקבוע עליו לשתות ממנו הרבה ודלא כמחצית השקל עכ"ל:

ד במג"א סק"ו ומשמע דס"ל להרא"ש וכו' וצ"ע דהא לעיל מיני' אי' ואי ס"ד כותבת יתירה מכביצה משמע בהדי' דכביצה פירות חיוב למאן דמחיי אפי' לא קבע עליו דאל"כ לא פריך מידי דדילמא ר"ג אכלן דרך עראי דומי' דטעימת התבשיל וצ"ע - עי' בס' א"ר ובס' עדות ביוסף לה' סוכה וע"ע בשעה"מ פ"ז מה' סוכה בהגהות טעם המלך מ"ש ליישב קושי' המג"א הנ"ל:

ה בד"מ ובא"ר הביאו בשם רבינו אביגדור דאכילת עראי דשבת ויו"ט חשיב קבע ע"כ -- והא"ר הקשה עליו דא"כ מה פריך שם הש"ס מעשה לסתור וע' בטעה"מ ובישו"י ובס' בכי"ע שתי' בסכין א' והנה טעמי' דר"א כ' שם בטעה"מ דס"ל דאכילה שהוא חיוב עושה קבע דכל חיוב היא קבע ע"ש- ול"נ ראי' לרבינו אביגדור בזה מגמ' דעירובין כ"ה ב' דקאמר כיון דכתיב בהו על פי ה' יחנו כו' פרש"י חשובה היא חניית להיות נדונית קבע ע"ש. א"כ ה"נ בכל אכילות מצוה שהן על פי ה' י"ל חשובים הם להיות נדונין קבע ודו"ק - ולענין הלכה ע' בשע"ת סק"ד שכ' דלא קיי"ל כר"א, אבל בס' בכורי יעקב סק"כ כ' דהעיקר כר"א ולכן אסור לאכול בשוי"ט קודם סעודת הלילה והיום אפי' כזית חוץ לסוכה ואפשר דאפי' ברכת לישב בסוכה יכול לברך על כזית לבד אם אינו אוכל יותר כיון שיוצא בזה ידי סעודת שוי"ט ע"ש:

ו במג"א ס"ק י"ב מחצות ואילך. צ"ע דמהרי"ל כו' אבל לפימ"ש רס"י תע"א דבע"פ אינו אסור אלא משעה י' א"כ למה נחמיר טפי בסוכות רר עיין ביאורים שנדפסו בסה"ס חת"ס על ביצה דף ל' ד"ה והנה הרמ"א כו' יישוב לקושי' המג"א, וכבר קדמו בס' בכורי יעקב ס"ק כ"ד ע"ש:

ז ברמ"א ס"ה וכ"ז דוקא כו' אבל לילה הראשונה צריך לאכול כזית בסוכה אף אם גשמים יורדין. והטעם משום דילפי' ט"ו ט"ו מחג המצות עיי' בפוסקים' כ' בס' מנחת חינוך מצוה שכ"ה שראה בספר א' מובא בשם מח"ב להגאון אזולאי דאף להשיטות דמצטער וירדו גשמים חייב בלילה הראשונה מ"מ בחולה שאין בו סכנה פטור ע"ש והנה ד"ז מובא בשע"ת סי' תר"ם סק"ג בשם בר"י וכ' שכן משמע בא"ר. וצ"ע דבא"ר שם מסיק להיפוך דגם חולה שאב"ס חייב בלילה א' שו"ר בבכורי יעקב שם סק"ו שכ' באמת בשם הא"ר ובר"י דחייב. וע"ש גם בס' ישו"י סק"ב שכ' כן אך לא ראה הא"ר:

ח ברמ"א ס"ז וכשיוצא מן הסוכה מכח גשמים אל יבעט ויצא אלא יצא כנכנע כעבד שמוזג כוס לרבו ושופכו על פניו - כ' בס' חמדת הימים (מובא בבכי"ע) וז"ל, וקבלנו שלא אמרו. זה דהוי כמחג כוס לרבו כו' אלא כשלא ירדו גשמים קודם ימי החג ופתע פתאום נתקשרו שמים בעבים בהתקדש החג וירדו גשמים אכן אם כבר היו יורדים גשמים בטרם התקדש החג ונמשכו עד החג אין כל מאומה בזה וגשמי רצון ברכה ונדבה הוו עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה