ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרכט
א במחבר ס"א דבר שמסככין בו וכו' ואינו מקבל טומאה - כתב לי הגאון הגדול מ' חיים בערלין שליט"א אבדק"ק יעליסאוועטגראד (רוסי' זיע"א) וז"ל ולהראות על מה שראיתי בספר רבינו בחיי עה"ת בסדר אחרי מות דפסוק השוכן אתם בתוך טומאותם, כתב בזה"ל:
אע"פ שהם טמאים שכינה ביניהם. וזה הי' דעת ר' יהודה ז"ל במסכת סוכה שהי' אומר שמסככין בדבר המקבל טומאה ומטעם הכתוב הזה היה אומר כן אע"פ שאין הלכה כמותו עכ"ל רבינו בחיי ז"ל, והן לא נמצא בכולי תלמודא לא בבבלי ולא בירושלמי ולא בתוספתא, מי ומי, שיאמר שמותר לסכך בדבר המקבל טומאה, לא ר' יהודה ולא שום תנא או אמורא אחר, ואדרבה לחד מ"ד בפ' הישן דף כ"א ע"ב טעמו של ר' יהודא במשנה שם דהסומך סוכתו בכרעי המטה אם אינה יכולה לעמוד בפ"ע פסולה, הוא, מפני שמעמידה בדבר המקבל טומאה (וע' גם בירושלמי פ' הנ"ל ה"ב) הרי דפוסל ר' יהודה אף במעמיד הסוכה בדבר המקבל טומאה, ואיך יוכל לסבור שמסככין בדבר המקבל טומאה, ומאיזה מקור לקח זה רבינו בחיי ז"ל, ודברי רבינו אלה הם הפלא ופלא, ומרפסן איגרי עכ"ל ולכאורה נלע"ד כוונת רבינו בחיי ז"ל דהא הקשה הכפ"ת בסוכה דף ל"ז היכא קאמר ר' יהודה דאין מסככין אלא בד' מינים שבלולב הלא אינו יכול לסכך באתרוג שהוא דבר המקבל טומאה, ומ"ש דלר"י מסככין בענפי עץ של אתרוג, כבר כ' בס' בכורי יעקב בקונט' תוספת בכורים שזה דוחק שיקרא עץ האתרוג מין הפרי אף שטעה עצו ופריו שוה, ולכן תירץ הוא דהא דמסככין באתרוגים לר"י היינו בלא הוכשר לקבל טומאה וכיון דלעת הזאת אין מקבלים טומאה אע"ג דראויים לקבל טומאה מ"מ מסככין בהם, וע"ז קאמר רבינו בחיי ז"ל דאנן לא קיי"ל כוותי' דר' יהודה בזה, אלא אע"ג דעכשיו אינו מקבל טומאה מ"מ כיון דראוי לקבל טומאה ע"י הכשר שוב אין מסככין בו, וזה שכתב רבינו בח"י ז"ל שרבי יהודה הי' אומר שמסככין בדבר המקבל טומאה היינו בדבר הראוי לקבל טומאה, ומטעם הכתוב הזה (ר"ל השוכן אתם וכו' דאעפ"י שהסכך יכול לבוא לכלל טומאה מ"מ שכינה ביניהם) היה אימר כן אע"פ שאין הלכה כמותו כנלע"ד נכון בעזהי"ת - אך רבי אומר לי שאין כוונת רבינו בחיי ז"ל על התנא ר' יהודה ז"ל כי לא מצינו להראשונים שיכתבו תיבת ז"ל או ע"ה בהזכירם שם תנא או אמורא, וגם ברבינו בחיי ז"ל חפשתי ולא מצאתי בשום עקום שיכתוב על איזה תנא מלת ז"ל, אבל דרכו לכתוב כן תמיד על המפורשים האחרונים שמביא, ע"כ לא רחוקה הוא לומר שדעת ר' יהודה ז"ל שמזכיר כאן הוא אחד מהמפורשים על מסכת סוכה (וע' בתוס' פסחים מ"ז ב' בד"ה כתישה וכו' וקשה לרבי יהודה וכו' וע"ש במהרש"ל בחכמת שלמה) ודעתו הוא שמסככין בדבר המקבל טומאה ולא קיי"ל כוותי' ויותר אין להאריך: (ב) במחבר ס"ו במחצלת של קנים כו' אא"כ עשאה לסיכוך - ובמג"א סק"ו בשם הרדב"ז אפי' עביד לה שפה כשרה. וא"ר כתב שהלבוש חולק ע"ז. ועיי' בישועות יעקב סק"ז מ"ש בזה. וע' בשו"ת שואל ומשיב מהדו' תנינא חלק ד' סי' קנ"ד שהשכים להררב"ז ע"ש:
(הערה בתוס' סוכה ל"ז א' והביאו עלי זית. רבי יהודה הוה מוקי לי' לדפנות עכ"ל. והפליאה מפורסמת מה חידשו תוס' בזה והלא מבורר כן להדי' בגמ' ור"י סבר הני לדפנות. וע' מ"ש בזה הגאון מהו' יצחק חיות ז"ל מבראד בספרו שיח יצחק על מס' מהות בתחלת המפר ודפח"ח ש"י, אבל יש לפקפק קצת דהא עלי זית ועלי עץ שמן לעולם ניכרים בין עלי הדס ועלי תמרים דהא מבשא"מ הוא ובדבר הניכר לא שייך ביטול, ועיי' בתוס' סוכה ט"ו ע"ב בד"ה והא אפשר לצמצם ע"ש וא"כ איך אפשר להעמיס בכוונת התוס' דלולי שהזכיר מקודם עלי זית הו"א כוונת עזרא ע"י ביטול ועיי': ע"ש. ומ"ש שם בשם הישועות יעקב דאסור לסכך במחצלת בזה"ז משום גזירת תקרה עיין בהגהות חכמת שלמה כאן שחולק על הישו"י ומתיר לסכך בו ע"ש: (ג) ברמ"א סי"ב בשם הר"ן וכל מה שדרכו לייבש תוך שבעה מיד דיינינן לי' כאלו הוא יבש -- בתשו' שואל ומשיב מהדור' חמישאה סי' נ"ג נסתפק אם גם בלולב אמרי' כן דאם סופו ליישב תוך החג דייני' לי' כאלו הוא יבש כבר או דילמא שאני סוכה דבעינן סוכה הראוי' לשבעה ולכך כל שסופו לייבש אינו סכך ראוי לשבעה משא"כ בלולב ע"ש באריכות: