ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תרכח
א במחבר ס"ג עשאה בראש הגמל או בראש האילן כשרה ואין עולין לה בי"ט - רש"י ור"ן כתבו דאם עלה וישב בה יצא ידי חובתו וכ"כ בעטרת זקני ובא"ר, והפמ"ג הקשה ע"ז הא הו"ל מצהב"ע דאפי' בדרבנן לא יצא וע' בס' בכורי יעקב ובס' שבילי דוד מ"ש בזה, ולענ"ד אפשר לומר דהרי הטעם דסיכה זו כשרה ולא נחשב סוכה שאינה ראוי' לשבעה היינו משום דמדאו' מיחזי חזי לא משגחינן על מה דמדרבנן לא חזי, אבל אם נימא דאפי' בדיעבד לא יצא י"ח משום דעבר על דרבנן א"כ מה מהני לן מה שראוי' מדאוריי', ובזה א"ש פירש"י כשרה לחש"ו ואף בי"ט אם עבר ועלה יצא י"ח, ומי הכריח לרש"י לומר זה והלא אין דרכו של רש"י להורות דינים וכמ"ש הב"י בכ"מ דרש"י פרשן הוא ולא פסקן, אלא הי' קשה לרש"י מה בכך דראוי' מדאו' הא מ"מ מדרבנן לא ראוי' לכן כתב דגם מדרבנן אינו פסולה אלא לכתחלה אבל בדיעבד יי"ח ושפיר מקרי ראוי (שו"מ בס' עדות ביוסף להגמהרי"ש כ"ז ז"ל דף ק"ל ע"ד שכ' כן בשם תשו' ח"צ סי' ק"נ דטעמו של ר"מ הוא משום דאם עבר ועלה נהי דעבד איסורא אבל מצות סוכה קיים משא"כ בפסולי דרבנן דפסולין אף בדיעבד בזה לא חזי אף מה"ת ע"ש והוא כמ"ש). ואולי י"ל דל"ש מצהב"ע אלא אם האיסור קשור בהחפץ של מצוה כגון בלולב הגזול ומצה של טבל וכדומה, משא"כ אם החפץ אין בו שום איסור רק האיסור על הגברא בזה ל"א מצהב"ע, ואפשר דהיינו כוונת הפמ"ג ז"ל שכ' לקמן סי' תרס"ד אשל סקי"א בזה"ל "ואפשר אף ענה בי"ט ומיעטן בי"ט דמה"ב דוקא גזל וכדומה לא כה"ג" עכ"ל. וכוונתו כנ"ל דאם האיסור רק אגברא ל"ש מצהב"ע. ובתחלת העיון הי' נ"ל כוונתו משום דהמעשה הי' יכולה להיות בהיתר. אך עיין בס' בכורי יעקב בתוספת שכורים לכאן ותראה דזה אינו ועכ"ח כוונתו כמש"ל. [והנה בילקה"ג ח"ר אות גזולה העליתי ליישב ק' התוס' סוכה ט' למ"ל לך למעוטי גזולה ת"ל משום מצהב"ע וכתבתי דבסוכה ל"ש מצהב"ע דכמו דיוצא בבן ממזר מצות פרי' ורבי' ול"א מצהב"ע משום דסוף סוף נתקיים תכלית וטעם המצוה שהוא הקיום מין האנושי, ה"נ בסוכה דגילה קרא להדי' טעם ותכלית המצוה למען ידעו דורותיכם כי בסוכות הושבתי וגו' א"כ מה בכך שהוא גזולה ובאה בעבירה סוף סוף הרי נתקיים הטעם ותכלית המכוין מן הסוכה שהיא למען ידעו וגו' ע"ש. ולכאורה הוא דבר נכון וברור אך כל הפוסקים כולם פה אחד נקטו גם בסוכה הפסול דמצהב"ע לכך אני מבטל דעתי מפני דעתם]: