ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תריט
א במחבר ס"א אומר שהחיינו - בפ"ת בשם מהר"ם מרוטענבורג אחרונים סי' י"ח ביה"כ שחל בשבת ברכת שהחיינו קודם למזמור שיר ליום השבת וכ"כ בס' מטה אפרים סי' זה שכ"ה מנהגינו, וכ"כ בשד"ח מערכת יוכ"פ סי' ב' אות ג' בשם ספר החיים, וכ"כ גם באשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל עי"ש. (ב) בס' מקרי דרדקי להגאון מהו' הילל ל"ש זצ"ל מקאלאמעא כ' בפ' בהר העתק מספרו שו"ת הלכות קטנות שאלה רל"ז וז"ל. עיין או"ח סי' תרי"ט וז"ל ונוהגים לומר כל נדרי בעודו יום, שאלתי ממך אם המנהג היה דוקא הוא וא"א לשנותו מש"ה עכ"ח צריך להקדים אמירת כל נדרי קודם הדרשה שאומר המנהיג לעורר העם לתשובה, או צריך שיהי' החכם הדורש עיניו בראשו לקצר בתוכחתו כדי שיהי' אמירת כל נדרי רק ביום, או לאו - תשובה. הנני כמבוקשך נלענ"ד שכל אחד משני אלה לא נכון לעשות, משום שאיתא בספרי חן בעת אמירת כל נדרי יכוין להפר שבועה דלעילא, ואחז"ל כלו כל הקיצין ואין הדבר תלוי אנא בתשובה, מש"ה מסתבר שלא להפך הסדר אלא יאמרו כל נדרי דוקא אחר התעוררות תשובה מהדרשה ותוכחה (שבזה תלוי הגאולה) וגם לקצר הדרשה עבור מנהג זה, זאת לא יעלה על הדעת, שאם הקב"ה אמר לדוד יפה שעה אחת שאתה עוסק בתורה לפני יותר מאלף עולות שעתיד בנך להקריב, מכ"ש וקו"ח לדרוש תורה ברבים תורה כזאת שתכליתה היא לעורר לב ההמון לקרב לבבם אל ה', ומכ"ש דבר בעתו שאז קדושת הזמן גורם שלבם נכנע ואפי' הריקנים מזדעזעים ומפחדים אז ממורא יום הדין, ובעת הזאת דברים היוצאים מן הלב עד כמה הם יורדים לחדרי לבבות השומעים, ואם עבור חולה אחד שאין בו סכנה התירו שבות, מכ"ש להצלות נפשות רבים מחולי הנפש שיש בו סכנה מיתת חיי נצחיי שמותר שבות [ע' יסוד ושורש העבודה בשער הכולל פרק שביעי מגודל ערך מעלת התוכחה ברבים וע' ילקוט תהלים רמז תרע"ב על פסוק ובקצה תבל מליהם אלו האגדות שמקדשים בהם שמו של הקב"ה] לכן לא יטה אוזן ליש מהמון שיצה"ר מדבר מגרונם שלא לזוז ממנהג הכתוב בש"ע עכ"ל:(ג) במחבר ס"ב בליל יוה"כ ומחרתו אומרים בשכמל"ו בקול רם - ע' במג"א סק"ח ובס' ישועות יעקב כאן, וע"ע בספרי ילקוט הגרשוני ח"ג אות עשרת הדברות. [ומ"ש שם בשם חכם א' ששאלני למה נהגו לעמוד בעת קריאת עשרת הדברות ע"ש, מצאתי כעת בס' שערי אפרים מהגאון רא"ז מרגליות זצ"ל בשער ז' סעיף ל"ז בפתחי שערים בשם הגאון חיד"א ז"ל שמיישב המנהג בטוב טעם ע"ש]: