ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תריג
א במחבר ס"ג אם הטיל מים כו' או עשה צרכיו וקנח מותר לרחוץ כו' - כתב הפמ"ג במשבצות סק"ב וז"ל. ובסי' ו' היוצא מבית הכסא צריך נטילה אפי' לא עשה צרכיו א"כ היוצא מבית הכסא קבוע רשאי ליטול ידיו ביוה"כ אפי' לא עשה צרכיו עכ"ל, ובהגהות רעק"א ז"ל הניח ד"ז בצ"ע. וחידוש שבכמה מקומות בהגהותיו מביא הפמ"ג או"ח וכאן לא זכר את יוסף ה"ה בכל הפמ"ג ז"ל:
ב במחבר ס"י כלה כל ל' יום מותר' לרחוץ פני' כתב החיי אדם כלל קמ"ה שזה הי' בימיהם שלא היו בביהכ"נ כל היום והתירו שלא תתגנה על בעלה אבל בזמן הזה שאינו רואה כל היום לא שמעתי שנוהגין להתיר ע"ש. אמנם בס' קיצור שו"ע סי' קל"ג העתיק פסק השו"ע הנ"ל והראה בחיי אדם וכתב שבהערותיו לס' הנ"ל כתב שאין דבריו מוכרחים ע"ש:
ג מי שראה קרי בזה"ז ביוה"כ כו' ואסור לרחוץ גופו או לטבול אע"פ שבשאר ימות השנה הוא רגיל לטבול לתפלה - בס' עיקרי הד"ט מביא בשם תשו' מהר"י מברונא סי' מ"ט דמתיר לבעל קרי לטבול ביוה"כ דאי לא טביל לבו נוקפו ולא מצי לכוין בתפלותיו ועיין בס' שדי חמד מערכת יוכ"פ סי' ג' אות כ"ט שדחה דברי מהר"י מברונא הנ"ל בטוב טעם וכתב שאין לזוז מפסק המחבר השו"ע ושאר פוסקים האחרונים האוסרין. וגם כתב דמה שהגזים בס' אור עינים באם לא יטבול הוא ובני ביתו עומדים בסכנה גדולה, הנה בס' נחמד למראה מובא מעשה רב ממר אביו שהי' רב גדול בזמן הגאון בעל חקרי לב שהורה בהיפך לת"ח עצום ורב שהי' תמיד טובל כדי להתפלל ואסר לו לטבול והתפלל בלא טבילה ועלתה לו שנה בצהלה ע"ש באורך רב: