אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תריב

סימן תריא

א במחבר ס"ב כל האוכלי' מצטרפי' כו' וציר שעל ירק כו' בתשו' מחנה חיים ח"ג על או"ח סי' מ"ו הוכיח מלשון הרמב"ם דאפי' אם לא הי' בירק כשיעור כזית מצטרף הציר שע"ג ירק ולכן השמיט הרמב"ם תיבת לככותבת ע"ש באורך:

ב במג"א סק"א איסורא איכא בח"ש מדאורייתא ע' בפמ"ג משבצות סק"ד שחידש דביוכ"פ יש איסור עשה בח"ש ועניתם את נפשותיכם ואף ח"ש אסור מה"ת ע"ש, ולכאורה ק"ל דא"כ דגם ר"ל דפליג אר"י בשאר איסורין מ"מ ביוכ"פ מודה דביטל עשה דועניתם, וא"כ מה פריך הגמ' בר"פ יוהכ"פ הניחא לר"י דא' ח"ש אסור מה"ת אלא לר"ל מאי איכ"ל וצע"ק:

ג במחבר ס"ח כס פלפלי או זנגבילא אם הם יבשים פטור דלא חזו לאכילה ואם הם רטובים חייב וכתב ע"ז הבאר הגולה וז"ל, כ' הגי' בכל ספרי הרמב"ם שבידנו ואולי טעות הוא שנפל בספרים כי לא נמצא חילוק זה לא בגמ' ולא בטור ולא בב"י עכ"ל והוא פלא שהרי באמת חילוק זה כאמר בש"ס ובכל הפוסקים - וכ' בס' שדי חמד מערכת יוכ"פ סי' ג' אות י"א כי הציון בבאר הגולה הוא בטעות, ודברי באר הגולה אינם שייכים לסעיף זה רק לסעיף ז' שכ' שם המחבר אכל עלי קנים פטור ולולבי גפנים שלבלבו קודם ר"ה פטור דעץ בעלמא הם ואם לבלבו בארץ ישראל מר"ה עד יוהכ"פ חייב, ושתי תיבות אלו היינו "בארץ ישראל" הן מוסגרות בש"ע שבידינו אבל בש"ע שלפני הרב באר הגולה לא היו מוסגרות וע"ז אמר שעם שבאמת בספרי הרמב"ם כתוב כן דמשמע שיש חילוק בזה בין א"י לחו"ל הנה חילוק זה לא נמצא בגמ' ולא בטור וב"י וא"ש:

ד ברע"א ס"י מותר ליגע ביוה"כ באוכלים וכו' ולא חיישי' שיאכל כו' - והא דבחמץ בפסח אסור ליגע כתב הטו"ז סק"ח דשאני יוכ"פ דאימת יום הדין עליו כל היום - וכ' הפרמ"ג משמע בשאר תענית בד' צומות אסור ליגע באוכלין ע"ש. וסותר את עצמו דבסי' תמ"ו במש"ז סק"ה ובסי' תע"א במש"ז ססק"ב כ' דבאיסור דרבנן לא גזרינן שמא יאכל ע"ש -- ועייןברש"י ותוס' יומא דף י"ד דמבואר ג"כ דבאיסור דרבנן לא גזר' שמא יאכל ע"ש. ובגוף דברי טו"ז ראיתי בא"ר שהקשה עליו מגמ' יומא י"ד א' דפריך מכה"ג ביוהכ"פ דאי מייתא אשתו עביד עבודה ולא גזר ר"י שמא יאכל, אמאי לא משני דשאני יו"כ דאימת יום הדין עליו, ולענ"ד י"ל דהא בלא"ה הקשו בתוס' ישנים שם דה"ל לתרץ דבבאר ימות השנה ליכא קפידא בכהן גדול אבל הכא דגמרי' ממלואים אין לנו להתקין כהן אחר בשביל כך שלא פירש שבעה ותירצו דעדיפא מינה קמשני ע"ש, א"כ ה"ה בזה י"ל עדיפה מינה קמשני כיון דכ"ע לא קאכלי הוא נמי לא אתי למיכל ובאמת מה"ט כבר יש סברא לחלק בין חמץ בפסח ליוהכ"פ אלא דהטו"ז רוצה ליתן טעם גם למי שיושב יחידי ואין שם איש זולתו דג"כ מותר ליגע באוכלין משום דיוכ"פ אימת הדין עליו, אלא אי קשי' הא קשי' לטו"ז איך קאמר בירושלמי פ"ד דפסחים דלכן חלות לחם הפנים מתחלקות לערב ולא בשחרית משום דגזרי' שמא יאכל והא ביוכ"פ אימת יום הדין עליו ול"ח לזה וע' במג"א סק"ו ובמחצה"ש ובהגהות דגו"מ ויותר אין להאריך:

ה במג"א סק"ו ועוד קשה בגמ' אמאי לא פריך בפשיטות מ"ש דבבל יו"כ מקריב ולא חיישי' שמא יאכל -- עיין מ"ש בזה בס' שבילי דוד וחידוש שלא ראה שכבר כ"כ בס' יד אפרים כאן ע"ש:

ו בבאה"ט סק"ה כ' דמותר לשאוף שנופ"ף טאבאק ביוהכ"פ -- ועיין בס' שדי חמד מערכת יוכ"פ סי' ג' אות כ' אריכות גדול בזה וכבר פשט ההיתר בכל ישראל ואין להאריך:

ז בענין מה שנוהגין כמה אנשים לעשות בעיו"כ סגולות שונות שלא ירגישו הצום ואחרים מתחכמים עוד לאמר שזה הסגולה היא יותר בדוקה ומנוסה שלא יבא שום תאוה לא לאכילה ולא לשתי'. כתב בשדי חמד הנ"ל סס"י א' בשם הגאון מהו' מנחם נתן אויערבאך אבד"ק לונשיץ (רוסס' פאלען) שליט"א דאין נכון לעשות כן דפשטות הקרא דכל הנפש אשר לא תעונה וגו' הוא חיוב להיות בו בעינוי ואיך נעשה דברים הגורמים להסיר העינוי ביום הקדוש הזה ע"ש באורך:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה