ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקצ
א במג"א סק"ב וצריך ג' שברים מלבד הקול ארוך כי' ולא נהגו כן - עיין מחצה"ש ביאור דברי המג"א, אמנם הלבושי שרד כתב כוונת המג"א ולא נהגו כן ר"ל דנהגו שלא לעשות כלל הקול ארוך בסוף כי הוא כעין תקיעה והוי הפסק אלא עושין ג' שברים לבד ולא יותר וכן בתרועה. וכן פי' גם הפרמ"ג ז"ל ובס' מטה אפרים סי' תק"צ אות י"ג זכר עשה למנהג דקול הארוך רק כתב שיזהר שלא יהא הקול ההוא ארוך כשיעור ו' כוחות דאז י"ל שנכנס לכלל תקיעה וחידוש גדול שלא זכר דעת הפרמ"ג דטוב יותר שלא לעשות כלל הקול הארוך וצ"ע:
ב ברמ"א ס"ד והמנהג הפשוט לעשות הכל בב' נשימות ואין לשנות כתב באשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל דמ"מ הנוהגים עפ"י האר"י ז"ל לתקוע שלשים קולות בתפלת לחש יעשו השברים תרועה בנשימה אחת ע"ש הטעם משום דתקיעות האלו גם שהם קודם הקבועים לכל מ"מ הם בגדר נוספים: (ג) במחבר ס"ט אם תקע בצד הרחב של השופר לא יצא - עיין לעיל סי' תקפ"ו סעיף י"ב שם כתב הרמ"א דין זה, ורבים השיגו עליו דהלא כבר כתב כן המחבר כאן, ועיין מ"ש בזה בס' שדי חמד מערכת ר"ה סי' ב' אות ל"ד, וחידוש בעיני שנעלם ממני שכבר עמד ע"ז הפרמ"ג סי' תקצ"א באשל סק"ב ומיישבו בטוב טו"ד עיי"ש: