ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקפט
א כתב בס' שדי חמד מערכת ר"ה סי' ב' אות ל"ך לפי"מ שאמרו בר"ה ד' כ"ו גבי שופר כיון דלזכרון אתי כלפנים דמי צריך לעיין בפוסקים בל"נ אם בעל מום יכול להיות תוקע ובס' שו"ת כנף רננה כו' כתב דבפסיקתא הרנינו איתא דבע"מ יכול לתקוע (העתק מכתב:
שקבלתי מאת ידיד ה' וידינ"פ הרה"ג הצדיק המפורסם חוטר מגזע הקודש כקש"ת מהו' נתן הלוי באמבערגער שליט"א אבדק"ק ווירצבורג במדינת בייערן יע"א וז"ל הטהור:
זה זמן זמנים טובא שרציתי לכתוב לפר"מ נ"י איזה. הערות על ספרו היקר ילקוט הגרשוני חא"ח אמנם טרדות דמצוה עכבוני ועתה באתי (א' סי' קל"ב ענף ג' על מ"ש המג"א שביום שפוסק לומר קדיש שייכים לו כל הקדישים וכו' עי"ש כבר כתב כן בשו"ת כנסת יחזקאל תיו"ד סי' מ"ד ד"ף נ"ב ע"ב וז"ל מנהג זה עשו האבלים מפני שמוותר להם חודש שלם וכו' אמנם אינו דוחה ליא"צ ולכן למ"ד כי אינם נסתכרין מכח שמוותר חודש וכו' עי"ש עכ"ל:
ב סי' קנ"ד ענף ג' אם מותר שופר בר"ה:
וצריך לעיין בגוף הפסיקתא אם כונתם דמותר להוציא את אחרים או רק לתקוע לעצמו קאמר עכ"ל -- וחידוש שלא הביא דבמג"א סי' זה סק"א מבואר דסומא יכול להיות בעל תוקע וכ"כ בשע"ת סק"ב בשם דבר שמואל סי' י"ב הסומא מוציא אחרים בתקיעת שופר ובכל מצות דאוריי' ע"ש:
ב במג"א סק"ג הביא בשם הב"ח דלחרש ושוטה מוחין לתקוע ותמה עליו דהא אין ביד מצווין להפרישו אפי' אוכל נבילות ע"ש -- ובהגהות חכמת שלמה כ' דמה דקטן אוכל נבילות אין ב"ד מצווין להפרישו היינו אם הנבילה של הקטן או של אחרים שאינם לפנינו בזה אין על הרואים להפרישו דבזה ל"ה כנותן בידים אבל אם הנבילה של הגדול והגדול רואה אותו ואין מוחה בידו בזה הוי כנותן לו בידים ולכך ה"נ מיירי שהשופר של הגדול ולכך באשה וקטן אין חייב למחות ובחו"ש מחויב למחות ע"ש - וקשה לי לפי"ז מה מקשים התוס' גיטין נ"ה ע"א גבי קטנה בת ישראל שנשאת לכהן שאוכלת בתרומה ומוקי לה הש"ס בתרומה דרבנן ולוקמה אפי' בתרומה דאורייתא דקטן אוכל נבילות היא ע"ש שנדחקו ליישב, ולהנ"ל מאי קושי' הא התרומה היא של בעלה כהן ובכה"ג ב"ד מצווין להפרישו אעכ"ח דאין חילוק וכמ"ש מסתימת הפוסקים בכ"מ וכן יש להוכיח עוד מכמה מקומות אלא שאיני רוצה להאריך:
ג בשערי תשובה סק"א הביא בשם תשו' שאגת ארי' סי' ק"ח שאסור להוציא השופר לר"ה לצורך קטן וגם לאיש ששמע תקיעות דמיושב אסור להוציא לצורך תקיעות דמוסף וכן אסור להוציא הלולב לצורך נענועי ההלל מאחר דכבר יצא י"ח מן התורה ע"ש. ובתל תלפיות מחברת ט' אות י"ב העיר על מנהגינו דמברכין על הלולב בסיכה ואח"כ מוציאין אותו לביהכנ"ס לצורך הנענועים והקפות, וע"ש במפתחות ציון המקומות שמדובר בזה בת"ת הנ"ל ומשם בארה דאנן לא קיי"ל בזה כהשאגת ארי' הנ"ל ע"ש באורך: