ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקפו
א במג"א סק"ג והטעם דאיתקש כל התורה לתפילין וכו' - עיין מ"ש בזה בילקוט הגרשוני ח"ר אות הוקשה כל התורה כולה לתפילין, וגם בח"ב בקונטרס אחרון אות מן המותר בפיך. וע"ע בדברינו לעיל סי', ל"ב ענף ב' ויותר אין להאריך:
ב במג"א סק"ד ותקע בו יצא דאין גזל בקול ומ"מ אין מברכין עליו - בס' שדי חמד מערכת ר"ה סי' ב' אות ל' העיר דלמאי איצטריך לומר שאין מברך עליו דהא לכתחלה אינו יכול לתקוע בו כמובן מדברי הפוסקים שכתבו שאם תקע בשופר גזול יצא דמשמע דלכתחלה אין לתקוע בו וא"כ לגבי דיעבד הרי אין שייכה אזהרה דמאי דהוי הוי, וכתב אולי י"ל דלפי מה דקיי"ל בעלמא שעת הדחק כדיעבד דמי וא"כ אם אין לו שופר כ"א זה הגזול יטלנו ולא יברך עליו ע"ש:
ג במחבר ס"ג תקע בשופר של ע"ז של ישראל לא יצא וכו' אבל בשל ע"ז של עכו"ם וכו' תקע בו יצא והוא שלא נתכוין לזכות בו אבל אם נתכוין לזכות בו לא יצא דהו"ל של ישראל -- בגליון שו"ע שלי כתבתי מכבר וז"ל, עיין ב"ח ומנ"א וטו"ז ועיין בתשו' שבות יעקב ח"ג סס"י ל"ח שכתב דעיקר הטעם הוא כיון שעומד לבערו כדכתיב ואשריהם תשרפון באש הפקר ועומד הוא ואין כאן גזל כלל ורחל גנבה את התרפים יוכיח דודאי לא לקחתם באופן גזל וגניבה יעו"ש:
ד במג"א סק"ה והטעם כיון דישראל חייב באחריותו מקרי שלו וכן מצינו גבי חמץ -- ביאור דברי מג"א אלו עיין בתשו' חת"ס או"ח סי' ס"ב בד"ה וכן קשה וכו' ע"ש - והנה בס' שבילי דוד כתב וז"ל, ולענ"ד נראה דרך אחר בנתכוין לזכות לא משום אחריות רק ס"ל דגזל עכו"ם מותר ונעשה שלו ממש בקנין הגבהתו דלא כמ"ש לקמן סי' תרל"ז בשם ס' יראים דלא מקרי שלו אלא הואיל דגזל עכו"ם מותר קונה הוא בהגבהתו בלי דעת עכו"ם כשמתכוין עכ"ל. ולא ראה שכבר קדמו בזה בס' חמד משה, אך דחה שהרי הטור והמחבר ס"ל בחו"מ סי' שמ"ח דגניבת עכו"ם וכן גזל עכו"ם אסור מן התורה וע' בש"ך חו"מ סי' שנ"ט סק"ב:
ה במחבר ס"ה המודר הנאה משופר אדם אחר תוקע בו וזה יוצא י"ח - זהו שיטת הכלבו בשם הגאון דהוא עצמו אסור כיון דנהנה בתקיעתו. והכפ"ת ר"ה כ"ח הקשה א"כ איך יוצא בשופר של ע"ז משום מצללה"נ הא הו"ל הנאה הגוף בהדי מצוה וע' בישועות יעקב כאן שתי' דרבא לית לי' מצהב"ע כדמשמע בסוכה ל' ע"א רק היכא דיתוקן האיסור אם נימא דלא יצא אז אמרי' דלא יצא א"כ כיון דהנאה שנהנה ומתגאה בתקיעתו לא יתקון אף אם נימא דלא יצא ע"כ שפיר יצא ויש לעיין בדבריו דהא במצוה דאוריי' גם רבא מודה דשייך מצהב"ע וכמ"ש התוס' סוכה ל שם בד"ה מתוך שיוצא בשאול, וא"כ הדק"ל איך יוצא ידי תקיעות דאורייתא כיון שנהנה בתקיעתו והו"ל מצהב"ע. ועיין בחלק ראשון מזה החיבור בקונטרס אחרון אות כ"ה שהבאתי תירוץ נאה לקושי' הכפ"ת הלז ע"ש ותמצא נחת. [שוב לאח"ז מצאתי שכבר הקדימו לישועות יעקב בס' שעה"מ על הרמב"ם פ"ח מה' לולב ה"א ושם הרגיש בפקפוק הנ"ל שכתבנו ומיישבו ע"ש. ועיין גם בס' טעה"מ שם מ"ש ביישוב קושי' זו]: