ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקסח
א במחבר ס"א אם נדר להתענות כח שכח ואכל כזית איבד תעניתו - כתב בס' שדי חמד אסיפת דינים מערכת בין המצרים סי' ב' אות ט"ו וז"ל: שיעור העינוי בט"ב ונ"מ להיכא שצריך לאכול פחות מכשיעור הנה בשו"ת דברי נחמי' כתב הגאון מוהר"ם מליבאוויץ דשיעורו בככותבת ומדמה לי' ליוה"כ. ובסוף סי' מ"א כתב הגאון המחבר דשיעורו בכזית דמדמי לי' לנודר להתענות בריש סי' תקס"ח. ועתה נד"מ ס' עמודי אש וראיתי בדף ג' ע"א שכתב בשם הלק"ט ח"ב סי' ק' דהשיעור בד' צומות הוא בככותבת וכ' הוא דאין לדמותו לדסי' תקס"ח הנ"ל דדוקא בנודר אמרינן שקיבל עליו שלא לאכול סתם אכילה שהוא בכזית משא"כ בשאר צומות שהוא תקנת חכמים כעין דאורייתא שהוא יוה"כ תקנו שהוא בככותבת וע"ש במפתחות ובמ"ש על דבריו בקונטרס הכללים מערכת האל"ף אות ש"ע עכ"ל - ועיין מ"ש לעיל סימן תכ"ט בענין הזה:
ב במחבר ס"ב הרי זה לוה ופורע יום אחר -- כ' בס' ישועות יעקב דלא יוכל לפרוע תעניתו לזמן מרובה דחיישינן שמא ימות רק צריך לפרוע התענית תיכף אח"כ דלזמן מועט לא חיישי' שמא ימות וכמ"ש המג"א ס"ק י"ג ע"ש:
ג בבאה"ט ס"ק י"ט בשם של"ה טוב להתענות יום שמת בו רבו המובהק כי חייב בכבודו יותר מאביו, ובס' א"ר ס"ק ט"ו גמגם בזה דטעם דתענית אינו משום כבוד אלא משום סכנה דריע מזלי' ע"ש. וחידוש שלא זכר שר דברי הטור סי' זה כגון ביום שמת אביו או רבו ע"ש משמע דשניהם שוין לענין תענית:
ד כתב בס' א"ר בסי' תי"ח וז"ל:
ולענין יאר צייט כתב מלבושי יו"ט דאין מתענין אף בר"ח ניסן ול"ד לנשואין סי' תקע"ג דהתם משום קידושי טעות גם קיל תענית י"צ דהעלתיים אין מתענין ואי משום דסכנתא חמירא ליתא דהך סכנה משמים הוא והוא לכבוד שמים אינו מתענה עכ"ל ומכאן יש ללמוד דת"ח חלש המזג שמתבטל מלימודו ע"י התענית א"צ להתענות ביום היא"צ דמה שאינו מתענה הוא בשביל שיוכל לעסוק בתורה ואין לך כבוד שמים יותר מזה כנלע"ד. [וע' לקמן סי' תקע"א ס"ב ת"ח אינו רשאי לישב בתענית שממעט במלאכת שמים]: