ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקסז
א בס' פתחי תשובה העתיק מעיקרי הד"ט בשם תשו' כתונת יוסף סי' ד' בחולה שאב"ס שצוו לו הרופאים לבלוע ב' או ג' גרברו פילול"י בלע"ז מותר לו לבלוע או לשתות דבר מר אפילו בד' צומות וכו' יעו"ש וכבר מפורש כן בס' באר היטב סק"ז (וכ"ה בכרם שלמה) בשם שו"ת דבר שמואל סי' צ"ז שמתיר ליקח תרומה מרה בתענית יעו"ש:
ב כ' בס' כרם שלמה וז"ל:
במס' ר"ה דף י"ח ע"ב וירד ר' אליעזר ורחץ ור' יהושיע וסיפר משמע בת"צ אסור בתספורת ותמה בזה הטורי אבן מדוע השמיטו הפוסקים עכ"ל: (ג) במג"א סק"ח כ' דדעת האגודה והס"ח דמותר לבלוע הרוק ביוה"כ ומב"ח סי' תרי"ב משמע קצת דאסור - וע' בית מאיר שהכריע דמותר. ויש אריכות בזה בס' שאל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל. ושם העיר בסברה חדשה ומחודשת דהו"ל ספק ספיקא אולי כאגודה וס"ח ואולי ח"ש אינו אסור מה"ת דגם אם לר' יוחנן יהי' ודאי שחצי שיעור אסור מה"ת מ"מ אולי מה שקבעו חז"ל הלכה כר"י עפ"י ספק דאוריי' מדאוריי' לחומרא קבעו כן ע"ש -- ותיכף כשראיתי דבריו הקדושים נפל בדעתי דיש ליישב בזה קושי' המפורסמת מהגאון ר' יונתן זצ"ל בתוס' קידושין ל"ח שהקשו בשם הירושלמי אמאי מעיקרא לא אכול וליתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דחדש והקשה הוא ז"ל הא בימי אבלו של משה נשתכחו השיעורין ואי יאכלו זית אחד דלמא לא הוי כשיעור ולא עבדי מצוה ואיסורא קעבדי דח"ש אסור מה"ת ואי יאכלו ב' זיתים דלמא הוי יותר מהשיעור ועבדי איסורא, ולפי"ז ניחא דשפיר מקשה הירושלמי ליתי עשה ולידחי ל"ה ומותרים לאכול מצד ס"ס, אולי הוי השיעור זית אחד ואת"ל דל"ה כשיעור דלמא ח"ש אינו אסור מה"ת דמה דקיי"ל ח"ש אסור מה"ת אינו עפ"י ודאי אלא עפ"י ספק כנ"ל אלא שצ"ע להמציא סברא כזאת שלא נזכר בשום פוסק ואי"ה במק"א עוד אדבר בזה. [כ' בהגהות ליקוטי חבר בן חיים, במג"א סק"ח ול"נ דמותר. ומרן בעל ח"ס זצוק"ל חילק דבלילה יש ברוק עוד טעם מאכל יש למנוע מלבלוע משא"כ ביום]: