ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקסו
א במחבר ס"ו מי שלא התענה כו' - כתב בהגהות מנחת פתים וז"ל: ע' חת"ס או"ח סי' קנ"ז דדעתו דבכל הצומות הקבועים יוכל לעלות לתורה מי שאינו מתענה ובפרט בט"ב כיון דמלבד התענית איכא נמי שאר עינוים שנוהג בהן וע' שנות חיים סי' שמ"ב שמיקל ג"כ ביוה"כ וט"ב דיכול לעלות לתורה גם מי שאינו מתענה ועיי"ש שגם עשרה שאינם מתענים יכולין לקרות ויחל בט"ב ובחת"ס שם נסתפק בזה עכ"ל - וז"ל הגאון רע"ק איגר ז"ל בתשו' סי' כ"ד נסתפקתי ועובדא הוי במי שהי' מוטל על ערס דוי בסכנת מות והרופא צוה לו לאכול ביה"כ והיו מתפללים בחדרו וקראו אותו לתורה ולא נסתפקתי בזה וצויתיו לעלות, כי בפשוטו הקריאה ביה"כ מחמת קדושת היום כמו בשאר יו"ט ושבת וא"כ גם מי שאינו מתענה יכול לעלות, ואך היו רוצים לקרות אותו גם במנחה ובזה נסתפקתי, אם קריאת התורה במנחה הוי משום תענית אלא דבשאר תענית קוראים ויחל וביה"כ קוראים בפ' עריות וא"כ אינו מתענה א"י לעלות, או דגם קריאה זו מחמת קדושת היום לקרות גם במנחה כמו בשבת ויכול. גם אינו מתענה לעלות וצ"ע לדינא עכ"ל - ועיין בשו"ת מהר"ם שיק או"ח ני' רפ"ט ור"צ אודות תענית ט"ב במקום שהחולי קאלער"א ר"ל שולנות דאומרים הרופאים שלא להתענות, ונראה דדעתו שלא לקרות ויחל וגם שלא לומר ענינו כשאין ו' או ז' המתענים ע"ש -- ובס' עדות ביוסף דף קכ"ה עמוד ג' כתב בזה"ל, ס"ג אין ש"ץ אומר ענינו וכו' הרב בעל ברכ"י הביא בשם מהרמב"ח דדוקא בקהל שגזרו ת"צ הוא דצריך להיות עשרה משא"כ בת"צ הקבוע לרבים כגון ארבעה תעניתים אף שאין בבהכנ"ס רק רוב המתענים קובעים ברכה בפ"ע ולא כ' שום טעם בזה, וזכורני שראיתי בזה פלפול גדול בס' תשובה מאהבה הוא ואחוזת מרעהו הרב מהו' בצלאל ראנסבורג והרב בעל נועם המלך וכעת אינו תח"י, ולפענ"ד הדברים פשוטים דבשלמא כשאין ת"צ א"כ כל שאינם עשרה לא חשיבי רבים לקבוע ברכה בפ"ע וכיחידים דמו ולא יוכלו לומר את צום תעניתינו משא"כ כשהוא ת"צ קבוע א"כ שפיר יכלו לומר את צום תעניתינו שהוא באמת ת"צ קבוע ומה בכך שהם אינם עשרה הא זיל בתר רובא דעלמא וגם רובא דאיתנהו קמן ושפיר יכולי' לומר את צום תעניתינו וז"ב לפענ"ד. ומזה ראי' ברורה למ"ש למעלה בסי' תקס"ג דבת"צ אף שאין מתענים רק עד חצות יוכלו לומר את יום צום תעניתינו דבכה"ג גם תענית לשעות מקרי תענית דהא בעצם הוא יום תענית קבוע ואף דא"י להתענות יותר מפני הסכנה מ"מ מקרי ת"צ קבוע. וכן עשינו הלכה למעשה בשנת תר"ט בצום גדלי' שהי' חוליר"ע ר"ל וקבע הש"ץ ברכה בפ"ע (היינו שאמר ענינו) וקראנו ויחל בבהכ"נ הגדולה פה לבוב בחצות היום כדי שלא ישתכח תורת ת"צ וזה הי' סברתי ודעתי אף שלא פרסמתי לרבים טעמי ודו"ק עכ"ל. וע' בתשו' נחלת בנימין או"ח סי' ק"י פלפול בדברי הטור דכאן בענין ש"ץ שאינו מתענה וגם בנידון ש"ץ שאכל ושתה בט"ב סמי הרפואה אם יכול לומר ענינו ע"ש):