אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תקנד

סימן תקנג

א כתב בפמ"ג באשל סק"א ולקדש לבנה במוצא ט"ב אין לקדש יחף וכבר כ' כן לעיל סי' תקנ"א במש"ז סק"ח וז"ל החיד"א ז"ל בעבודת הקודש (ח' מורה באצבע אות רל"ט) אחר ערבית והוא לילה ירחץ כל ידיו ופניו וילבש מנעלים של עור ויברך ברכת הלבנה וכו' ע"ש וא"כ אותן המקדשין הלבנה בפאצואפפ"ל לא יפה הם עושים:(ב) במג"א סק"ה אסור ללמוד איזו דרוש או קושי' ותירוץ אפי' בדברים הרעים מפני ששמחה הוא לו כתב בס' שבילי דוד, לא נתברר לפני קוטן דעתי הרי פ' אלו מגלחין הגמ' הוא קו' ותי' ולא נתברר ג"כ הא דמותר ללמוד פו א"מ אם גמו לחוד ופי' בלי תוס' כי מה לי קו' גמ' ותי' או קו' תוס' ותי' ורק הוא בעצמו לא יעסוק להקשות קו' מעצמו וביו"ד כתב דאבל מותר ללמוד הלכות אבילות ולכאורה הי' לכתוב גם כאן דמותר ללמוד הלכות ט"ב עכ"ל:

ג והנה גם הטו"ז סק"ב כתב כהמג"א וז"ל ומטעם זה נ"ל דאפי' במקום דמותר ללמוד היינו שילמוד בפשוטן של דברים אבל לא דרך פלפול וכו' ע"ש. ולכאורה קשה לי לפמ"ש השדי חמד מע' בין המצרים סי' ב' אות י"ב דלכך אסרו חז"ל ת"ת בט"ב אע"ג דמצות ת"ת מדאו' ואבלות ישנה דרבנן וקיי"ל דלא אתי דרבנן ומבטל מילי דאוריי' משום דבאמת לא אסרו כל מין לימוד והרי יכול לקיים מצות ת"ת בלימוד בדברים הרעים ע"ש, א"כ הרי כתב הטו"ז בסי' מ"ז דברכת לעסוק בד"ת היינו שאנו מצווים לעסוק בתורה דרך פלפול ומשא ומתן ומשמע ודאי דהיינו מדאוריי' וכמ"ש שם הטו"ז בסם חז"ל על אם בחקתי תלכו שתהוי עמלים בתורה וא"כ מאחר דאפי' בדברים הרעים אסור ללמוד דרך פלפול א"כ הדק"ל איך אתי אבלות דרבנן ומבטל מ"ע דעסק התורה שהיא מדאוריי' (וע"ש בטו"ז שפי' בזה מחז"ל בנדרים על מה אבדה הארץ וכו' ואילו הי' הלימוד דרך פלפול רק מדרבנן ודאי שלא הי' חרב ארץ ישראל בשביל זה) וצ"ע כעת:

ד במג"א ס"ק י"ב פני רבו. נ"ל שהולך בחול להקביל פני רבו בשבת דחול אין חייב להקביל פני רבו א"נ נהי דחיובא ליכא בחול מ"מ מצוה איכא וכ"מ בחגיגה - ובס' א"ר הקשה א"כ אמאי שאל בעלה של שונמית מדוע את הולכת אליו לא היום לא חודש וכו' מה בכך הא כל יומא נמי איכא מצוה (ועיין מחצית השקל מ"ש בזה). ובפמ"ג תירץ דמשו"ה הוי מצוה בכל יום שמא ישמע ממנו איזה דבר תורה משא"כ אשה לאו בנות תורה הן. ובס' מקרי דרדקי להגאון מ' הילל ליש ז"ל פ' וירא אות ער"ב פקפק דמ"מ במצות ודינים השייכים להם בנות תורה הן וכדקיי"ל בסי' מ"ז דמברכות ברכת התורה וא"כ אכתי איכא מצוה שמא תשמע ממנו איזה ד"ת בענינים הללו. ולכך תי' בדרך אחר משום דהיא אמרה לבעלה וארוצה עד איש האלקים ואשובה, משמעות לשון זה הוא שלא תשהא שם כלל וכלל, מש"ה הי' קשה לבעלה הלא לא חדש ולא שבת היום, דאז עיקר המצוה רק להקביל פני רבו ותו לא, א"כ די ברגע אחת, משא"כ בחול דאז ליכא מצוה לילך ולהקביל פניו לבד, אלא המצוה רק משום שילמוד ממנו תורה, וא"כ מהצורך הוא שתתעכב ותמתין שם זמן מה כדי שתוכל לשמוע וללמוד, א"כ שפיר אמר לה בעלה מאחר שהיום לא חדש ולא שבת מה זה שאת אומרת ארוצה ואשובה ודפח"ח:

ה בבאה"ט ס"ק י"א ואע"פ שאסור בט"ב בנעילת הסנדל מ"מ מברכין שעשה לי כל צרכי והאר"י ז"ל פסק שלא לברך -- עיין פמ"ג וא"ר שם דהעיקר כלבוש דמברכין. וכן הוכיח בהגהות רעק"א ז"ל לעיל סי' מ"ו מדברי המג"א דשם עיי"ש:

ו במג"א ס"ק כ"ג הקשה סתירת רש"י דבפסחים כ"ד פרש"י דליל ט"ב אסור במלאכה ובתענית י"ג מי דאינו אסיר במלאכה אלא ביום - ועיין בישועות עקב סק"ד דכוונת רש"י בפסחים ביה"ש דמוצאי ט"ב דחיישינן שמא עדיין יום הוא ואסור במלאכה ואין סתירה מדברי רש"י דתענית וכ"כ בהגהות מהרב"פ ז"ל עיי"ש. וע"ע בס' דברי שאול ויוסף דעת למ"ד סימן ש"פ אריכות בזה. ועיין גם בתשו' כתב סופר או"ח סי' ק"ב מ"ש זה - וז"ל הגאון חתם סופר ז"ל בחידושיו לפסחים דף נ"ד ע"ב בהא דפריך הגמ' שם מלאכה תנינא מקום שנהגו לעשות מלאכה בט"ב וכו'. יש להקשות לפי מה שהעלה מג"א (ס"ק זה) לאסור מלאכה בליל ט"ב במקום שנהגו שלא לעשות משא"כ בת"צ דלילה שלו מותר דאין אסיפה אלא ביום וא"כ נימא ט"ב אינו כת"צ למלאכה דט"ב לילו אסור במקום שנהגו משא"כ ת"צ וצ"ע עכ"ל. [כ' בס' שבילי דוד בסוף הסימן ולכאורה כתיבה לא הותר בתשעה באב. ונעלמו מעיניו הבדולחים דברי א"ר ובאה"ט שכל בשם שיורי כנה"ג דכתיבה מותר בט"ב]:

ז במחבר סעי' כ"ה כל האוכל ושותה בת"ב וכו' בהגהות זכרון אברהם תמה על דבר השמטה שהשמיטו המחבר והרמ"א מאמר הגמ' תענית ל' ע"ב כל האוכל ושותה בט"ב פאלו אוכל ושותה ביוהכ"פ ועיי"ש בהערת המו"ל מ"ש בזה:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה