ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקנא
א במחבר ס"א משנכנס אב ממעטין בשמחה כתב הפרמ"ג משנכנס אב היינו מן הוולד ריע מזלי' וכו' ע"ש. (ב) ברמ"א ס"א מילה שהיא מר"ח עד ט"ב נוהגין שהמוהל ובעל ברית ואבי הבן לובשים בגדי שבת וכו' -- ובמג"א סק"ב ב' דבעל ברית ה"ד אותו שתופס התינוק על ברכיו בשעת המילה ע"ש. ובס' א"ר מיקל אפי' למכניס ומוציא התינוק שקורין קווטע"ר. וכ"כ בס' בית מאיר ומוסיף עוד דאפשר אפי' הסנדק שני דהיינו מי שעומד עם התינוק לברכה דאשר קידש ידיד וכו' ג"כ יכול ללבוש בגדי שבת ע"ש: (ג) במחבר ס"ג שבוע שחל בו ט"ב אסורים לספר ולכבס וכו' בהגהות דגו"מ כ' ולסרוק במסרק אוסר בשיורי כנה"ג ואני תמה דביו"ד סי' ש"צ מתיר אפי' תוך ז' ימי אבילות והרי ט"ב קיל מאבל וכו' עכ"ל. וכבר קדמו בזה בס' אלי' רבה סק"ז ע"ש:
ד במחבר ס"ח נשי דנהיגי דלא למשתי (עי' ר' נסים גאון מלשון או בשתי או בערב) עמרא מדעייל אב מנהגא כ"ה בירושלמי פסחים פ"ד ה"א וע' בטור וב"י שיש גורסי' דלא למשתי חמרא ולמיכל בשרא. ובעל קרבן העדה בתוספותיו לירוש' הנ"ל כ' דלגירס' זו קשי' אמאי החמירו בזה הנשים דוקא ולמה לא החמירו גם האנשים (ותלי"ת הרגשתי בזה תיכף בלימודי). אח"כ ראיתי בביאור הגר"א ז"ל כאן סעי' ט':
יש נוהגים שלא לאכול בשר כו' ויש שמוסיפין מר"ח כו' שיש גורסי' בירושלמי דלא למשתי חמרא ולמיכל בשרא וע' בה"ג וכ"ה הגי' בילקוט סי' תרנ"ג אבל הגי' ראשונה היא עיקרית וכמ"ש הגאון ולכן אמר הני נשי שהיא מלאכתן כמ"ש בכתובות וכו' אבל עיקר הטעם הוא כמ"ש בספ"ג דב"ב תניא אר"י בן אלישע מיום שחרב בה"מ דין הוא שנגזור כו' אלא אין כו' ונהגו בימים אלו שאפשר לעמוד בזמן מועט ומתני' אסר בסעודת עט"ב והוסיפו על עצמן עכ"ל. ועיין בהגהות חת"ס ז"ל שהעיר דא"כ גם פירות ומים הי' לנו לאסור וכמ"ש שם בב"ב פירות לא נאכל שכבר בטלו בכורים מים לא נשתה שכבר בטל ניסוך המים, וע"ש שכ' דפירות ומים לא אפשר לרוב הצבור למיקם בי' אפי' בזמן קצר. וקשת לי תינח מים אבל פירות מז' מינים שמביאים מהם בכורים ודאי אפשר לעמוד זולתם זמן קצר. ואפשר דמשו"ה סיים החת"ס ז"ל ודוחק כי עדיין קשה כנ"ל:
ה במג"א ס"ק כ"ו שלא לאכול בשר. נ"ל דמיד שהתפללו הקהל ערבית במו"ש אע"פ שהיחיד לא התפלל עדיין אסור בבשר ויין וה"ה בר"ח לדידן בס' חיי אדם כלל קל"ג הקשה דהא המג"א גופי' לעיל סימן למ"ד סק"ז דבמלתא דרבנן אין היחיד נגרר אחר הצבור. ותי' בס' פתחי תשובה דהכא שאני דחייב אדם לצער עצמו עם הציבור ע"ש. ולענ"ד נראה עפ"י מ"ש הגר"א ז"ל והבאתיו בענף הקודם דטעם הנוהגין שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין בימים אלו הוא כמ"ש בספ"ג דב"ב בדין הוא שנגזור על עצמינו וכו' אלא אין וכו' ונהגו בימים אלו שאפשר לעמוד בזמן מועט ומתני' אסר בסעודת עט"ב והוסיפו על עצמן עכ"ל. ומעתה אע"פ דבדרבנן אין יחיד נגרר אחר הצבור מ"מ הכא דבאמת בדין הוא שיגזור כל יחיד על עצמו שלא לאכול בשר ושלא לשתות יין אלא דאין גוזרי' גזירה על הצבור אא"כ רוב הצבור וכו' אבל כל שהתפללו הקהל ערבית וכבר חלה הגזירה על הצבור א"כ שוב בדין שיגזור כל א' על עצמו דשוב ל"ש אין גוזרין גזירה על הצבור וכו' וא"ש ודו"ק:
ו ברמ"א ס"י ובסעודת מצוה כו' וסיום מסכתא כו' אוכלין בשר ושותין יין כל השייכי' לסעודה עיין באה"ט בשם האלי' רבה דלא יכוין למהר או לאחר הסיום מסכת בשביל לעשות הסעודה. ועיין בש"ך יו"ד סי' רמ"ו ס"ק כ"ז בשם תשו' מהר"מ מינץ דכשבאין לסוף מסכתא ישייר מעח בסוף עד שעת הכושר יומא דראוי לתקן בו סעודה כו'. ובס' דברי שאול ויוסף דעת ליו"ד סי' שצ"ט הביא שכתב בגליון הש"ך הנ"ל ראי' לזה מהא דאמרו במועד קטן דף ט' ע"א איבעי לי' לשיורי פורתא שיורי בנין ב"ה לא משיירינן הרי דיוכל לשמור עד שעת הכושר כדי לשמוח ולאכול בשעת הכושר ובא"ר סי' תקנ"א לא נראה כן והנפע"ד כמ"ש המהר"ם מינץ עידר וכו' ע"ש. שו"ר בס' ל"ש כאן שמביא זאת בשם תשו' חסד לאברהם סי' נ"ו ע"ש: (ז) במג"א סוף ס"ק כ"ט ועוד דהב"י והד"מ כתבו לאסור - צ"ע כי לא נמצא כן בב"י וד"מ שלפנינו. מעיין בס' שמן המאורכאן. ובתשו' נוב"י תנינא חיו"ד סי' רי"ב מ"ש בזה:
ח בס' ברכי יוסף כתב שאין למחות במקילים לאכול בשר מבושל שנשתייר מסעודת שבת משום הואיל ואישתרי אישתרי וכהרא"ש חולין י"ז גבי איברי בשר נחירה ע"ש. ובס' שמן המאור כאן כתב דאין להקל כלל דהא הכא לצעורי נפשי' קא מכוין כמ"ש הב"י בשם הכלבו וכ"כ המג"א בס"ק כ"ט וא"כ אי אמרינן שמותר לאכול בשר שנשתייר מסעודת שבת אין כאן צער כלל כיון שעכ"פ אוכל בשר וא"כ הכא אינו דומה כלל להנדון שכתב הרא"ש עכ"ל ועיין גם בתשו' מנחת חיים ח"ג על או"ח סי' מ"א שהחמיר ג"כ בזה. ועיין בשערי תשובה ס"ק י"א שכתב דבמדינותינו המנהג להחמיר והמיקל מקרי פורץ גדר. והביאו אדמו"ר הגאון זצ"ל בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' רפ"ו ע"ש מ"ש בענין הזה, ויותר אין להאריך:
ט במג"א ס"ק מ"א ומי שטובל בכל ע"ש לשם מצוה מותר לטבול גם בשבת זו מיהו מי שמבטלה לפעמים כו' גם עכשיו אסור לטבול - כתב בס' ישועות יעקב דהנוהג לטבול טבילת עזרא מותרין לטבול וכ"ש בשבת בבוקר ע"ש. וכ"כ גם באשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל ואפי' מי שמבטלה לפעמים רשאי לטבול אך לא יטבול יותר מב' פעמים עיי"ש:
יוד במחבר סי"ז טוב ליזהר מלומר שהחיינו בין המצרים וכו' - ובמג"א ס"ק מ"ב מביא פלוגתא אם בשבת מותר. ועיין בתשו' כתב סופר או"ח סי' ק"ג דאם לא יברך בשבת יש לחוש שמא ימות כמ"ש הטו"ז ס"ק י"ז לכן יש להתיר בשבת עכ"פ ושוב בזמן קצר כזה עד שבת לא חיישינן למיתה וע"ש שחקר עוד באשה מעוברת בחודש ט' שתקריב ללדת שכ' התוס' דמיתה שכיח דמסתכנת בלידה, אפי' לזמן מועט ולמיתה פתאומית יש לחוש עיי"ש, ועיין מ"ש בזה תלמידו הגאון בעל נחלת בנימין חאו"ח סי' ק"ט ולא נפניתי להאריך כעת יותר [ועיין במג"א ס"ק מ"ב לא מצינו אבל אסור לברך שהחיינו. ומ"ש הטו"ז לקמן סי' תרע"א סק"ח דאבל לא יברך שהחיינו על נרות חנוכה היינו בצבור אבל בביתו מברך שהחיינו. כ"כ בתשו' נוב"י תנינא או"ח סי' קמ"א. ובמגינים החדשים נדפס כאן הגה"ה מהגאון כתב סופר ז"ל בענין זה וכנראה שלא ראה תשו' נוב"י הנ"ל]:
יא כתב בס' זכרון יהודה (מנהגי הגאון מהו' מאיר א"ש זצ"ל) וז"ל: פ"א חל ר"ח אב להיות בשבת ואמר לי כי היום נפל בדעתו ליישב מה שהי' לפלא בעיניו על החכמים אשר הנהיגו שלא לאכול בשר מר"ח עד התענית ולמה הנהיגו ג"כ בר"ח עצמו שלא לאכול בשר (כאשר באמת הביאו כי יש מקומות שאוכלין בשר בר"ח) והיום בעת קריאת התורה פ' מסעי שנא' בו יום מיתתו של אהרן הכהן בחדש החמישי באחד לחדש והנה הוא תענית צדיקים כדאיתא בשו"ע ואם כי אין מתענין בו מ"מ משום כבודו של אהרן לא הוציאו יום זה משאר ימי החדש שלא לאכול בשר ולשתות יין לכל הפחות ביום זה עכ"ל: