ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקלג
א בבאה"ט סק"ב כ' בשם תשו' בית יעקב סי' מ' במקומות שעושין מחיה ביין שרף ששורפין ביורות ויש להם ריוח הרבה יש מקום להתיר וליתן הריוח לעניים כיון שהם אינם עושים מלאכה בעצמם רק ע"י עכו"ם וכו'. וכ"כ גם בס' כרם שלמה בשמו ובס' אשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל כתב שאין לסמוך על זה כלל וכל גדולי ההוראה מחמירים בזה בהחלט עיי"ש טעמו ונימוקו עמו באריכות ובס' שדי חמד מערכת חוה"מ אות ט' מביא בשם תשו' שואל ומשיב (תליתאה ח"א סי' רי"ט) דמותר לעשות יי"ש בחוה"מ ע"י הערמה שישתו קצת מהיי"ש שעושין ואז מותר וכדעת הרמב"ם דאעפ"י שיש לו שכר ישן יכול להערים ולומר מן החדש אני רוצה (עיין במג"א כאן סק"ג) - ולפענ"ד צ"ע בזה לפי מ"ש הפרמ"ג כאן באשל סק"ג דהרמב"ם ז"ל לשיטתו דמלאכת חה"מ רק מדרבנן אסור ומש"ה הערמה שאין ניכרת שרי, אבל למ"ד דמלאכת חה"מ מה"ת אסורה, רק לצורך המועד ודבר אבד שרי, ודאי הערמה אף שאין ניכרת אסור עיי"ש (ובעלי שו"מ הנ"ל לא ראהו) א"כ איך יכולים להקל בזה כיון דלרוב הפוסקים מלאכת חוה"מ מדאורייתא אסורה כמבואר באחרונים ולדידהו ודאי הערמה אף שאין ניכרת אסור כפמ"ג הנ"ל: (ב) כתב בהגהות זכרון אברהם סי' זה וז"ל: אסור לשפשף כלי בדיל במין חול או בעשבים מיוחדים לכך בחולו של מועד נ"ל עכ"ל. (ועיי' לעיל סי' שכ"ג ענף ד' מש"ש בשם הגהות הנ"ל):