ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקלא
א במחבר ס"ב אין מגלחין במועד אפי' אם גילח קודם מועד - אודות ההיתר של הגאון נוב"י זצ"ל למי שגילח ערב הרגל לגלח בחוה"מ ע"י פועל עני שאין לו מה יאכל, עיין בס' בנין אריאל בחלק בית תלמוד למס' מועד קטן השגה מן הגאון מהו' שאול מאמסטערדאם וגם מהגאון מהו' צבי אבדק"ק בערלין זצ"ל והסכים עמהם בתשו' חת"ס או"ח סי' קנ"ד. ועיין בהגהות זכרון אברהם לכאן דתיבת ר"ת בטור הוא ט"ס וצ"ל יש אומרים. כי שום ראשון ולא שום פוסק מפוסקים קדמונים מביא זה בשם ר"ת ומאין לו להטור דברי ר"ת וכ"כ בשדי חמד מערכת חוה"מ אות א' בד"ה אמנם לדינא וכו' (ובד"ה גם השגתי ספר האשכול וכו' כתב, דבנחל אשכול כתב ג"כ, עיין יד דוד שמה שכתב הטור בשם רבינו תם זה לא נמצא בראשונים והיה כתוב י"א עיין הגהות מיימוניות ונשתבש ר"ת) וז"ל הגאון מהרי"ש נאטהאנזאהן זצ"ל בס' עדות ביוסף דף פ"ג ובשו"ת נוב"י סי' י"ג החזיק דברי ר"ת דעכ"פ ע"י פועל עני מותר ע"ש והנה חלקו עליו כולם וכו' והנני יוסיף דהיאך אפשר להתיר ע"י פועל עני הא המלאכה ניכר אח"כ שגילח ובכה"ג אסור גם ע"י פועל עני דהוה כמו בפרהסיא ועיין מג"א סי' תקל"ד סק"ז בסופו וצע"ג עכ"ל. ומעין השגה זו הביא גם השד"ח הנ"ל בשם הנחל אשכול שכ' ויש ממציא היתר לגלח ע"י פועל שאין לו מה יאכל דמותר במלאכה, וגם זה לא נראה כלל דלא התירו אלא לעשות מלאכה ובשעת מלאכה ניכר שעני הוא ואחר שנעשית המלאכה אין מראית עין אבל הכא לאחר שנסתפר כולי עלמא רואין אותו ומי יעיד שפועל שאין לו מה יאכל גלחו וכו' עיי"ש. והגאון מהרי"ש נ"ז הוסיף דאפי' ידעו שפועל עני גלחו ג"כ אסור מצד, דהוי כמו בפרהסיא ובכה"ג אפי' ע"י פועל עני אסור וכמ"ש המג"א בסי' תקל"ד סק"ז. סוף דבר כל הגדולים חולקים על הנוב"י זצ"ל בפסק זה ואם כי הוא רם ונשא וגבה מאוד עכ"ז אחרי רבים להטות כתיב וחלילה להקל בזה נגד כל הגדולים החולקים עליו. ועיי' בעיקרי הד"ט סי' כ"ה אות י' בשם תשו' יוסף אומץ סי' ז' דבכל כה"ג אף שיהי' להמתיר טעמים לסמוך על פי הדין מ"מ הוא בכלל מתיר דבר תמוה לרבים וכו'. ועיין פתחי תשובה בשם עולת שמואל סי' ע"ב. ותמהני למה העתיקו כי ודאי אין לסמוך עליו בזה. ועיין בס' כרם שלמה שכ' ג"כ דהעולה שמואל הפריז על המדה:
ב במג"א ס"ק י"ב מפלפל במי שיש לו מכה שאינה פקוח נפש אם מותר לגלח השער כדי להניח הרטי' ע"ש - ובס' נשמת אדם תמה שנעלם ממנו תוספתא מפורשת בפסחים פ"ג וז"ל, הספרין שכן נזיר ומצורע ומי שעלתה לו מכה בראשו מספרין במועד ע"ש: סימן תקל"ב (א) במחבר ס"א מותר ליטול צפרנים וכו' אפי' במספרים. וברמ"א אבל יש מחמירין ואוסרים וכו' -- עיין מה שתמה ע"ז בשירי קרבן לירושלמי פ"ג דמו"ק ה"א. ועיין בס' שלום ירושלים שם שמיישב דברי הרמ"א ז"ל: