ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקל
הלכות חול המועד:
א במחבר ורמ"א ס"א חוה"ג אסור בקצת מלאכות וכו' לפי צורך הענין וכו' -- ובמג"א סק"א משמע דס"ל שמלאכת ח"ה דאוריי' וכו' ובסי' תקל"ח משמע דס"ל להרב"י שמלאכת ח"ה הם דרבנן -- וכ' במחצה"ש דמשמע לי' להמג"א כן ממ"ש שם סעיף א' ומזפת החביות בין קטנים ובין גדולים וכו' ע"ש ובאשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל כתב שלא מצא בב"י סי' תקל"ח משמעות לזה ואם כוונת המג"א מדהקיל לזפף קטנים וגדולים. ע"ש הלא איירי בדבר האבד ולהרמב"ן דבר האבד מותר מה"ת וגם הב"י שכתב שמסר הכתוב לחכמים עכ"ז י"ל דדבר האבד מותר מה"ת עיי"ש, ובס' לבושי שרד כתב שט"ס הוא במג"א וצ"ל ובסי' תקל"ט משמע דס"ל להרב"י שמלאכת ח"ה הם דרבנן ע"ש בב"י סוף הסי' (ובלב"ש שלפני כתוב ט"ס וצ"ל תקנ"א ע"ש בב"י סוף הסי' ועיינתי שם ולא מצאתי כלום וע"כ ברור שצ"ל תקל"ט כנ"ל), וע"ע בדברינו לקמן סי' תקל"ו ענף ב':
ב במשניות דפוס ווילנא מובא בריש מס' מו"ק בשם הגאון מהו' לוי יצחק זצ"ל מבארדיטשוב יע"א וז"ל. כללי דחוה"מ אי מלאכה אסורה מדאוריי' בח"ה או מדרבנן תניא אידך ששת ימים תאכל מצות וביום השביעי עצרת מה שביעי עצור אף ששי עצור אי מה שביעי עצור בכל מלאכה אף ששי עצור בכל מלאכה ת"ל השביעי שביעי עצור בכל מלאכה ואין ששי עצור בכל מלאכה הא שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזה יום אסור ואיזה יום מותר ואיזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת ע"כ. והנה הפוסקים ראשונים ואחרונים הראו פנים מתלמוד שהוא מדאוריי' והראו פנים שהוא מדרבנן וגם לכאורה תמוה למה מסרן הכתוב לחכמים שלא מצינו כזאת בשאר המצות שיומסר הדבר לחכמים וי"ל דהנה איתא בירושלמי בשם ר' אבא בר ממל דעיקר האיסור עשיית מלאכה בחה"מ אינו אלא בכדי שיהי' אוכלין ושותין ושמחין בשמחת החג ויגיעים בתורה ולהזכיר נסים ונפלאות שעשה לנו הש"י בפסח צריך לזכור יצ"מ ובשבועות מתן תורה וכן בסוכות אבל מדאוריי' מותר לעשות מלאכה בחוה"מ וא"כ כיון שמותר בכל בחה"מ במה יזכור שהוא י"ט ולהזכיר נסים ונפלאות שעשה לנו הש"י לכך מסרן הכתוב לחכמים לומר איזה מלאכה אסורה ואיזה מותרת בכדי שיבא השואל לשאול מהחכמים איזה מלאכה לעשות בחה"מ ומתוך כך יעלה על זכרונו לזכור שהוא י"ט שהרי חלוקין ימי חוה"מ מימי החול שמותר בכל מלאכה ובחה"מ יש חילוקים בעשיית מלאכה כמבואר בגמ' ופוסקים ועי"ז יעלה על זכרונו כל יום מימי החג כדאיתא בירושלמי הנ"ל שיהיו אוכלין ושותין ושמחים בשמחת החג וזו שאמרו חז"ל במתק לשונם שלא מסרן הכתוב אלא לחכמים לומר לך איזו מלאכה אסורה ואיזו מותרת שע"י שהוא צריך לשאול מהחכמים יזכור כל ימי החג לשמוח בשמחת החג ובזה יתורצו שלא יהא דברי תלמוד סותרים זא"ז שפעמים מוכח שהוא מדאוריי' ופעמים שהוא מדרבנן עכ"ל העתקתי דבריו אלו מפני חיבת הקודש ובפרט שמשניות הללו אינם מצוים ביד כל אדם: (ג) בס' תורה תמימה על החומש פ' משפטים כתב שנ"ל שתי ראיות מוכרחות דמלאכת חוה"מ הוא מדאורייתא, האחת מגמרא תמורה י"ד ב' דרשו שם על הפסוק אלה תעשו לה' במועדיכם אלו חובות הבאים מחמת הרגל, לבד מנדריכם ונדבותיכם למד על נדרים ונדבות שקרבין בחולו של מועד, דמהיכא תיתי לא יקרבו, אלא ודאי דסתם מלאכות אסורות בחוה"מ, לכן אצטריך רבוי להיתר בנדרים ונדבות. [אמר המלקט הנה לפי"ז קשה לי ברמב"ם פ"א מה' חגיגה ה'י שכ' מותר להקריב בחוש"מ נדרים ונדבות שנא' אלה תעשו לה' במועדיכם לבד מנדריכם ונדבותיכם וכו' עיי"ש ולהנ"ל קשה הלא הרמב"ם סובר בפ"ז מה' יו"ט דמלאכת חוה"מ הוא רק מדרבנן וכמ"ש הב"י בסי' זה בשמו) א"כ למאי אצטריך קרא ע"ז, שוב מצאתי ראיית התורה תמימה הנ"ל במנחת חינוך מצוה שכ"ג בשם הטורי אבן חגיגה בקונטרס אבני מילואים וגם קושי' הנ"ל ברמב"ם כתובה במנ"ח שם ועיי"ש יו"ש בזה] והשנית מספרי ס"פ ראה שבעת ימים תחוג, ר' שמעון אומר פסח וחג הסכות שאינם עונת מלאכה אמרה תורה עשה זה שבעה וזה שמונה ימים עצרת שהיא עונת מלאכה [זמן קצירה] אינה אלא יום אחד מלמד שהתורה חסה על ממונם של ישראל, ג"כ, ר"ל התורה חסה על ישראל שלא יבטלו זמנם בשעת עבודה בשדה, והנה מובן הדבר כי אם הי' חוה"מ מותר במלאכה לא היה כל טעם בדרשה זו אחרי שאין בטול מלאכה לשבעה ימים בפסח ולשמונה בחג עכ"ל ועיין מ"ש בזה לעיל סי' ת"ל ענף ב' לענין הנחת תפילין בחוה"מ דר"ש בזוהר לשיטתו אזיל - ועיין בתורה תמימה ס"פ ראה חזר בו וכתב דיש לו להביא קצת ראי' דהגמ' לא ס"ל דרשה זו דספרי, והוא דבמנחות ע"ו ב' חקר הגמרא היכי רמיזא בתורה הא דהתורה חסה על ממונן של ישראל, ומביא שם רמז קל ודק מאוד, ואי ס"ד דדרשה זו גמורה ומקובלת היא. א"כ הלא אין לך ראיה יותר מוטעמת ומפורשת בתורה מזו וקרוב לומר, דמדלא הביאו דרשה זו מוכח דס"ל להגמרא דמלאכת חוה"מ מותרת מה"ת אשר לפי"ז כמובן בטלה הראיה ממנה דהתורה חסה וכו' ודו"ק עכ"ל. והנה רציתי להאריך עוד קצת בזה. אמנם לפי שכבר האריך בזה הגאון המאסף לכל המחנות בעל שדי חמד שליט"א באסיפת דינים מערכת חוה"מ אות טו"ב, דבר שפתים אך למותר להאריך עוד בזה, והרוצה למצוא לנפשו נחת יעיין בשדי חמד הנ"ל ויערב עליו שיחו: