אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תקב

סימן תקא

א במחבר ס"א אין מוציאין האש וכו' -- עיין פלפול בזה בתשו' כתב סופר חא"ח סי' ס"ז ושם נאמר כי אסור להדליק צינדהאלצל (שוועבעלע) ע"י תחיבה באפר חם או בברזל חם כגון (שפארהערד) רק בתחיבה בגחלים לוחשות [ואולי אף בעוממות] או שלהבת מותר ע"ש - ועיין בס' שבילי דוד בסוף הסימן שכ' ופשוט דאפי' ע"י עכו"ם אסור להוליד אש ואסור לומר לו לעשות אם ע"י רייבהעלצעל כמו שאר מכשירי שאפשר מאתמול עיי"ש. וצ"ע אמאי אין העולם נזהרין בזה:

ב עוד שם ואין נופחין במפוח וכו' כתב בס' חיי אדם כלל צ"ד ונ"ל שאין בכלל זה מה שנופחין על האש בבגדו או בכלי העשוי לכך מנוצות דאין זה דומה כלל למפוח עכ"ל:

ג בטו"ז סק"א אוסר אפי' בדיעבד התבשיל שנתבשל באש שהוציא ביו"ט ע"ש. ועיין בבאה"ט שכ' שביד אהרן חולק עליו. הנה גם בס' א"ר ובס' חמד משה חולקים עליו ועיין בפמ"ג כאן ואין להאריך:

ד במג"א סק"ט דיש לבוד להחמיר - בהגהות זכרון אברהם הראה לעיין בב"י יו"ד סי' ר"א דף קפ"ט ע"א ד' בערלין (ובדפוס ווארשא תרל"ה הוא בדף ק"ח עמוד ד') ד"ה שיעור המשכה, דאמרינן לבוד להחמיר ובהערת המו"ל הראה לעיין בזה בס' בכורי יעקב ותוס' בכורים ה' סוכה סי' תרל"ז סק"ג, ואינו מצוי אצלי כעת (והנה בס' שלפני נרשם סי' תרצ"ז סק"ג ואני תיקנתי סי' תרל"ז ואולי גם זה טעות וצ"ל סי' תרל"ב), ועיין לעיל סי' שס"ג במשבצות זהב סק"א מ"ש בענינים אלו:

ה במחבר ס"ה אין סומכין את הקדרה ולא את הדלת בבקעת. וכתב המג"א ס"ק י"א דעצים הן מוקצים וכו' ולא שרי להשתמש בהם אלא לצורך הסקה עיין בהגהות רעק"א ז"ל לעיל סי' תצ"ח שהקשה מזה על פסק המחבר סק"ו דמותר לכסות באפר חם שראוי לצלות בו ביצה. וכבר קדמו בזה בצל"ח ביצה ח' ע"א בד"ה אר"י אמר רב וכו' וע"ש מ"ש בזה:

ו במחצית השקל ס"ק י"ד כתב ומטעם זה שמעתי בימי חורפי שנזהרים מלשתות טוטי'ן (טאבאק) בטוני"ן של חרס חדשה ביו"ט דאז מחסם להו - ובגוף הדבר כבר קדמו הבאר היטב סק"ז בזה"ל והעולם אין נזהרין להבעיר ביו"ט הטובא"ק בשפופרת חדשה ולאו שמיר עבדי עכ"ל -- ועיין בס' כרם שלמה שכ' דלשון הבאה"ט אינו מדוקדק כי בשפופרת שוקרין רעריל אין חשש כלל דבכלי עץ ל"ש חיסום וצ"ל בפפייפ"ע חדשה ע"ש ואולי יש ללמוד קצת זכות על העולם שאין נזהרין בזה. עפ"י מ"ש בס' עט סופר ח"ר כלל ליבון רעפים פרט ד' קושי' בשם החריף מו"ה יונה אבעלעס ז"ל לפי המג"א סי' תק"א ס"ק י"ג למה ליבון רעפים אסור מצד חיסום כיון שהבערה מותר גם החיסום יהי' מותר כמו סתירת הכלים בכלים שמסיקין בהם ע"ש, ותי' בדרך פלפול ושוב כתב אבל אמת יורה דרכו שיש חילוק גדול בין דינו של מג"א לליבון רעפים, דדוקא בכלים שנעשה הבערה בהם והותר הבערה ביו"ט לצורך אוכל נפש ובאותו דבר נעשה הסתירה שפיר כתי המג"א, אבל בקדרה וברעפים המלאכה הבישול והבערה שצריך לא נעשה המלאכה בכלי שנעשה החיסום ודו"ק היטב עכ"ל, ומעתה בעישון הטאבאק שמלאכת הבערה נעשה באותו הכלי עצמו שנעשה החיסום א"כ שפיר י"ל כיון שהבערה מותר גם החיסום מותר ודו"ק - והנה בתשו' כתב סופר או"ח סי' כ"ד הקשה לר' יוחנן ביצה ל"ד דאמר הטעם דאין מלבנין את הרעפים לצלות בהם מפני שצריך לבדקן ולא אמר הטעם מפני שצריך לחסמן ועכ"ח דס"ל דליכא בחיסום משום מלאכת מכה בפטיש, והא מוכח מברייתא דא' שלפת הקדירה דחייב משום חסום כדאמר ר"ל משום ליבון רעפים נגעו בה והיינו מים חיסום כמ"ש הרא"ש וכבר עמר בקושי' זו בתשו' חו"י והוא עצומה עיי"ש -- ולפי הנ"ל י"ל דר' יוחנן ס"ל כקושי' הנ"ל לאמת דביו"ט כיון דהבערה מותר גם החיסום מותר, ולא קשה מברייתא דא' שופת הקדירה דחייב משום חיסום, דברייתא זו שנוי' בתוספתא פי"ב דשבת, ובשבת מיירי ובו ודאי חייב משום חיסום משא"כ ביו"ט וא"ש:

שוב ראיתי בס' עט סופר הנ"ל מביא קושי' הנ"ל ותי' דר' יוחנן סובר כהרמב"ם שגם בכלים יש חיסום א"כ א"א לבשל ביו"ט רק שמותר משום דהוי מכשירי אוכל נפש שא"א לעשותן מעי"ט ומותר ביו"ט, ממילא אין נפ"מ ואפי' חדשים מותר [ולק"מ מברייתא דמיירי בשבת כנ"ל] עיי"ש. והנה בס' ישועות יעקב כאן הקשה בהא דקאמר הש"ס פסחים מ"ז ע"ב גבי מבשל גיה"נ בחלב ביו"ט ואכלו לוקה חמש וקאמר הש"ס ואם איתא בהבערה לא ליחייב הואיל וחזי לצורכו, אלא אפיק הבערה ועייל עצי מוקצה עיי"ש, ולמה לא אמר כגון שבישל בקדירה חדשה דחייב משום מחסם הקדירה, והניחו בקושיא. ולפימ"ש אין זו קושי' כ"כ דהא רבה הוא שהשיב כן לאביי אפיק הבערה וכו' וא"כ ליכא להקשות אמאי לא אמר דחייב משום מחסם, דהא י"ל דס"ל בזה כר' יוחנן דאפי' בקדרה חדשה אינו חייב ביו"ט משום חיסום כנ"ל, וע"כ הוכרח לומר משום עצי מוקצה, והוא פשוט:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה