ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תקא
א במג"א ס"ק י"ב דמוקצה אסור ליהנות ממנו וכו' - ובס' א"ר הקשה דזה היפוך מ"ש המג"א גופי' בסי' תק"ז סק"ג דמוקצה מותר בהנאה, [ובס' עדות ביוסף דף ע"ד כתב ובאמת צ"ע על המג"א מדוע סתר משנתו כו' ואולי הלשון מוקצה לאו דוקא וכאן אסור משום דהוי נולד ונולד אפשר דאסור אף בהנאה אבל מוקצה מותר בהנאה עכ"ל]. אמנם במחצית השקל סי' תק"ז סק"ג כתב דלק"מ דודאי המג"א לנפשי' ר"ל דמוקצה אסור בהנאה ואע"ג דבסי' שכ"ה כ' בשם התוס' דמותר בהנאה באמת גם שם הקשה מג"א על דבריהם ע"ש וכאן לא כתב כ"א למאן דס"ל דמוקצה מותר בהנאה והיינו התוס' וכו' אבל מג"א אליבי' דנפשי' אינו מודה להתוס' בזה וס"ל מוקצה אסור בהנאה עיי"ש -- וברור דעל זה סובב קושית הגאון בעל יריעות שלמה (על יו"ד) זצ"ל, המובא בתשו' מהר"י אסאד או"ח סי' קע"א בר"ה דף כ"ח א' דר"י סבר מצות ליהנות נותנו ובשופר של עולה יצא כיון דמעל נפיק לחולין וקשה להפוסקים דמוקצה אסור בהנאה א"כ כיון דלכתחלה מדאוריי' לא יתקע ה"ל מוקצה גמור בדיעבד נמי איסורא רכיב עלה ביו"ט כמו בשופר של שלמים עכ"ל, והגאון מהר"י אסאד זצ"ל כתב דלא מצא לשום פוסק דס"ל מוקצה אסבה"נ. אמנם כוונת הגאון יריעות שלמה זצ"ל בודאי הי' על הפוסק הגדול בעל מג"א ז"ל דס"ל הכי וכמבואר במחצה"ש הנ"ל. איברא בגוף הקושי' יפה כתב הגאון מהר"י אסאד זצ"ל עפ"י מה דקיי"ל בסי' תצ"ח סעי' ט"ו כהירושלמי דאם כבר שחט מותר לכסות באפר שהוסק בי"ט דלא אסרו מוקצה במקום מצוה דכיסוי וה"נ במקום מצוה דתקיעת שופר ע"ש: ובילדותי כתבתי להגאון העצום מהו' מאיר פערלס ז"ל אבדק"ק קראלע יע"א פלפול בענין מוקצה, וכתב לי הגאון הלז בתוך אחד השיחים מה שהעלה בעוצם שכלו ליישב קושית הר"ן על בעל המאור ר"ה כ"ח דסובר דבמצוה דרבנן אמרינן מצות ליהנות ניתנו א"כ בשופר של ע"ז למה יצא הלא איכא גם תקיעות דאינן אלא דרבנן יעו"ש. ותי' הג' הנ"ל בזה"ל. ואומר אני הנה ענין מצות ליהנות ניתנו הסבירו משום מצוה הב"ע, היינו דוקא במקום דאם נימא דלא יצא ג"כ נעשה העבירה כמו בלולב הגזול, אבל הכא אם נימא דלא יצא לא נהנה ולא נעשה העבירה, אמרינן דלא יצא ולא עשה עבירה כלל (והוא נכון ומבואר אך דעדיין צריך בירור), והנה לכאורה שופר של ע"ז כיון דהוא אסור בהנאה הוה כמו טלטול אבנים ואם מטלטל השופר לתקוע בו הרי הוא מטלטל מוקצה, ואף דיש לו היתר ע"י ביטול כיון דמיירי בע"ז של נכרי, מ"מ ברור הוא דאסור לבטלו ביו"ט משום מתקן ועיי' כי"ב מג"א סי' שכ"ג ס"ק י"ד, ואין לומר כיון דראוי למצוה אינו מוקצה דהא לכתחלה אסור לתקוע בו לכ"ע וא"כ הדבר ברור לכאורה דעבר על איסור מוקצה כשמטלטל שופר האסור בהנאה. ואמנם לדעת ירושלמי הובא בתוס' ביצה ח' א' ד"ה אמר, דמותר לכסות באפר כירה שהוסק בי"ט דבמקום מצוה אין כאן איסור מוקצה (ועיין שעה"מ פ"ב מה' יו"ט) וא"כ אם נימא דיצא ידי שופר לא קעבר על איסור מוקצה, רק דעבר שנהנה מע"ז אם אמרינן דיצא ידי שופר, אמנם אם נימא דלא יצא ידי שופר לא עבר על איסור הנאת ע"ז ועבר על איסור טלטול מוקצה - וא"כ קשיא למ"ד מצות ליהנות ניתנו למה לא יצא ידי שופר אף דעשה עבירה, ואין לומר כנ"ל כיון, דאי אמרינן לא יצא לא יהי' עבירה, זה ליתא דאי נימא דלא יצא הרי עבר על איסור מוקצה ואמנם לק"מ, דאי אמרינן דיצא עובר על דאורייתא שנהנה מע"ז, ואי אמרינן דלא יצא אינו עובר רק על איסור מוקצה דרבנן, שפיר אמרינן דלא יצא כדי שלא יעבור על איסור דאורייתא. ואמנם כ"ז בתקיעות דאורייתא, אבל בתקיעות שאינן אלא דרבנן, אף דמצות ליהנות ניתנו ג"כ לא עבר רק אדרבנן, שפיר אמרינן דיצא ולא עבר על איסור מוקצה, דאם נימא דלא יצא אף דאינו עובר על איסור הנאה דרבנן מ"מ עבר על איסור מוקצה ומה לי איסור דרבנן זה או זה כנלע"ד עכ"ל הטהור. ואם כי לא הבאתי דבר זה כאן אלא בדרך אגב ואכ"מ להאריך בענין זה, מ"מ לא אמנע מלהעלות זכרון בספר גם מה שהשבתי להגאון הנ"ל על דבריו אלו בזה"ל מ"ש הדר"ג הרמה ליישב קושית הר"ן על בעה"מ ר"ה דף כ"ח, אם כי דבריו חריפים ושנונים הס' בכ"ז לא יכולתי לירד לסוף דעתו הגדולה, במה שסיים אבל בתקיעות שאינן אלא דרבנן אף דמצות ליהנות ניתנו ג"כ לא עבר רק אדרבנן שפיר אמרינן דיצא ולא עבר על איסור מוקצה וכו'. מה בכך שלא קיים אלא מצוה דרבנן סוף סוף נהנה מע"ז ואסור ליהנות מדאורייתא כל הנאה שבעולם. ועוד הא אפילו נימא דיצא ג"כ עבר על איסור מוקצה דדוקא במקום מצוה דאוריי' לא גזרו חכמים על איסור מוקצה אבל במקום מצוה דרבנן ודאי דאסור מוקצה דמה אולמי' האי מהאי ויעוי' בפר"ח סי' תקפ"ו ס"ק כ"ב, ובר מן דין הא קושיית הר"ן הוא גם ממודר הנאה מחבירו דמותר לתקוע לו תקיעה של מצוה ושם ל"ש כלל מ"ש הדר"ג נר"ו עכ"ל. שוב קבלתי מהגאון הנ"ל תשובה שנית ועשה סניגוריא לדבריו אך יען באו דבריו באריכות גדול לא אוכל להעתיק בכאן ואם יזכני ה' אקבע להם מדור בפ"ע במק"א וכעת די בזה: