ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תצו
א במג"א סק"ב הביא בשם מהרא"י בביאור רש"י ס"פ כי תצא כי מכת מרדות הוא י"ג מכות:
וכתב ע"ז כי ברמב"ם לא משמע כן. וביאר במחצה"ש דכוונתו על מ"ש הרמב"ם בפ"ו מה' חומ"צ ומי שאכל מצה בערב הפסח מכין אותו מכת מרדות עד שתצא נפשו עכ"ל, הרי לא נתן קצבה למכות - ובס' כרם שלמה השיג ע"ז דעכ"ח כוונת הרמב"ם היינו שאוכל עוד וצריכין לרדותו שלא יאכל אבל אם אכל ולא ירצה לאכול עוד כי שומע לקול החכמים לא יעלה על לב לעולם שממיתין אותו (וכן פי' הרבינו מנוח ז"ל דברי הרמב"ם כמובא בשמו בשדי חמד חלק הכללים מערכה כ"ף כלל מ"א) ועיין רמב"ם פ"י מה' אישות והבא על ארוסתו בבית חמיו מכין אותו מכת מרדות ולא כתב עד שתצא נפשו. ולא יהי' האוכל מצה בע"פ דהוי כבועל ארוסתו בבית חמיו חמור מבועל ארוסתו גופא. א"וו דכוונת הרמב"ם הוא כמ"ש שאוכל עוד. ומעתה דברי המג"א לפי פי' מחצה"ש צ"ע דעל מה שעבר גם הרמב"ם מודה דמכות מרדות יש לו קצבה עיי"ש. [ועיין מ"ש לעיל סי' תע"א ענף א']:
ב במחבר ס"ב אין חילוק בין ראשון לשני וכו' - עיין בתשו' חת"ס ז"ל ז"ל או"ח סי' קמ"ה שהסכים עם הגאון השואל שלא לכתוב גט ביו"ט ב' דשבועות וחלילה לזלזל ביו"ט ב' ע"ש באריכות - ועיין בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' רע"א שהאריך לברר דאסור למוהל לצאת חוץ לתחום ביו"ט שני לצורך מילה ודלא כהרב מהר"א אבדק"ק פענערסהיים בשומר ציון הנאמן מכתב ס"ד עיי"ש ועיין ברמב"ם פ"ג מה' מגילה וחנוכה ה"ה שכ' ולמה מברכין על יו"ט ב' והם לא תקנוהו אלא על הספק כדי שלא יזלזלו בו עכ"ל, ובלח"מ שם נתקשה הרבה בדבריו ע"ש באורך, אמנם בחת"ס ז"ל בחידושיו לשבת דף כ"ב ובתשובותיו לאו"ח סי' ט"ו ביאר דברי הרמב"ם ז"ל על מכונם עיי"ש וינעם לך:
ג במחבר ס"ג בני א"י שבאו לחו"ל וכו' - עיי' בס' חיי אדם כלל ק"ג מ"ש בדינים אלו: