ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תצה
הלכות יום טוב:
א במחבר ס"א חוץ ממלאכת אוכל נפש - עיין במג"א סק"א ופירוש דבריו במחצה"ש. דבמה שהוסיף הטור תיבת "מלאכת" נתכוין ליישב קושי' הב"י למה העתיק הטור לשון המשנה אין בין י"ט לשבת וכו' והאיכא משילין עיי"ש. ובס' שמן המאור לר"מ בלונא ז"ל כתב דאפשר לתרץ עוד קושית הב"י דהגמ' פריך שפיר ורמינהו משילין כיון דקתני במתני' דאין בין אלא אוכל נפש "בלבד" במלת בלבד משמע דבא למעט שאר דברים, אבל הטור לא נקט תיבת בלבד רק כתב כל מלאכה האסורה בשבת אסורה ביו"ט חוץ ממלאכת אוכל נפש, איכ"ל באמת דאיכא עוד דברים אע"ג דנקיט הטור מלת חוץ י"ל אין למידין מן הכללות אפי' במקום שנא' בו וא"ש:
ב עוד שם וחוץ מהוצאה והבערה -- עיין במג"א לקמן ר"ס תקי"ח ואי"ה שם אכתוב בזה:
ג במחבר ס"ב קצירה טחינה וכו' אסרום חכמים, בחמד משה סק"ב הקשה ע"ז מחגיגה י"ז ב' אילימא ביו"ט קצירה ביו"ט מי שרי ע"ש. ולפ"ז מאי קושי' הא מה"ת באמת מותר והניחו בצ"ע. והנה בשעה"מ פ"א מה' יו"ט עמד ג"כ בזה. ותי' עפמ"ש הר"ן בשיטה כת"י דבעושה מיו"ט לחול לא שייך להתיר מטעם מתוך וא"כ פריך שפיר קצירה ביו"ט מי שרי משום דקרא משמע בקוצר כל שדהו לצורך חול כדרך קצירת שדה ובזה אסור לכ"ע מה"ת עיי"ש - שו"ר בחת"ס ז"ל בחידושי מס' ביצה פ' אין צדין שהביא בשם טורי אבן ז"ל בחגיגה י"ז ב' דהקשה לרבה דס"ל באופה מי"ט לחול אינו לוקה משום הואיל א"כ ה"ה דמותר לכתחלה מה"ת לעשות כל מלאכת אוכל נפש מי"ט לחול משום הואיל א"כ מאי קאמר קצירה ביו"ט מי שרי (ומ"ש בס' עדות ביוסף דף ע"ג דעכ"פ איסורא איכא. ונראה דסובר דדוקא אינו לוקה משום הואיל אבל עכ"פ איסורא דאוריי' איכא, אמנם לדעתי רוב העוסקים לא ס"ל כן, אף שבהגהות הגאון ר' ברוך פרענקל ז"ל לקמן סי' תק"ג הוציא מדברי הרה"מ והרמב"ם דאיסורא דאוריי' עכ"פ איכא, כל המחברים האחרונים ס"ל דרק איסורא דרבנן איכא ולא אאריך במראה מקומות בדבר ידוע) ולכן העלה הטו"א דסוגי' דחגיגה אתי' דלא כרבה וע"ש בחת"ס ז"ל מ"ש בזה. והנה לפי"ז הי' נ"ל דבר חדש קצת, דלמאן דלית לי' הואיל שרי מי"ט לחול גם הרמב"ם וסיעתו מודים דקצירה ודישה וטחינה וכדומה מלאכות כאלו הנעשים לימים הרבה מדאוריי' אסורים כיון דאין להתירם לא משום מתוך ולא משום הואיל רק לדידן דקיי"ל כרבה דאמרי' הואיל ס"ל לכל הני פוסקים דמלאכות אלו מותרים מדאוריי' ורק חכמים אסרום. ואולי יש ליישב בזה קושי' עצומה שהקשה בהגהות רעק"א ז"ל להני פוסקים דכל אלו אסורים רק מדרבנן מסוגי' דיבמות קי"ד א' מפרק כלאחר יד הוא ביו"ט דאיסור לאי לא גזרו, אמאי לא קאמר יו"ט דאיסור דרבנן דמה"ת מותר משום אוכל נפש והניחו בצע"ג (ובתוס' רעק"א ז"ל למשניות פ"ג דביצה כ' שמצא שכבר עמד בזה הרמב"ן במלחמות פכ"ב דשבת ונדחק. ובשו"ת גורן דוד או"ח סי' מ' פלפל בקושי' זו ולא ראה כל זאת) ולהנ"ל א"ש דכמו דכ' הטו"א דסוגי' דחגיגה אתי' דלא כרבה אלא כר"ח דלית לי' הואיל ה"כ י"ל בסוגי' דיבמות ואף דקיי"ל כרבה מ"מ הגמ' רוצה לומר אליבא דכ"ע ואפי' לר"ח דל"ל הואיל א"כ חולב דהוא תולדה דדישה מדאוריי' אסור כמו דישה דנעשה לימים הרבה והו"ל לאסור מפרק כלאחר יד, רק משום דהוי איסור לאו לא גזרו וא"ש:(ד) ברמ"א ס"ד וכל מוקצה שאינו בע"ח כגון אוצר של פירות ועצים סגי כשיאמר מכאן אני נוטל וא"צ שירשום - במג"א סק"י הרבה להשיב על הרמ"א ז"ל. עיי' בו ובמחה"ש שביאר דבריו. אמנם בס' בית מאיר ז"ל החזיק בפסק הרמ"א הנובע מרבינו ירוחם דפסק כר"א בסוף המביא במתני' דף ל"ד וכפי' רש"י ור"ן שם דפליגי בברירה ומדקיי"ל דבדרבנן יש ברירה קיי"ל נמי כר"א. ומה דהרמב"ם פוסק כחכמים. היינו משום דס"ל דהא דבדרבנן יש ברירה הוא מטעם דספיקא דרבנן לקולא משו"ה במוקצה דהוי דשיל"מ או כמ"ש תוס' ישנים ביצה דף ג' דמוקצה חמיר כשל תורה, מחמרינן בי' נמי לענין ברירה ואמרינן דאין ברירה. אמנם הרי"ו לא ניחא לי' בהא ופסק כר"א מדקיי"ל בדרבנן יש ברירה. ולא קשה מ"ש המג"א דהא ר"א שמותי הוא, כי פלוגתא זו דברירה לאו ר"א לחוד הוא שהמציאה ומכיון דפסקינן בדרבנן יש ברירה ממילא הלכתא כוותי' בזה. ואין זה ענין למ"ש בשם התוס' דר"א שמותי. ומכיון דפלוגתת הרמב"ם ורי"ו בדרבנן וגם הרי"ו הוא בתראי לגבי' דהרמב"ם ע"כ פסק הרמ"א כוותי' ומסולקים כל טענות המג"א וא"ש: