אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תצד

סימן תצג

א כתב במג"א קשה לי האיך אנו אומרים בשבועות יום מתן תורתנו וכו' בהגהות הגאון ר' ברוך פרענקל ז"ל הראה לעיין בכו"פ ה' נדה סי' קצ"ו שכ' שנתעלם מהמג"א דברי הירושלמי פ' ר"ע דמ"ד ששה עונות לא יליף מסיני א"כ י"ל דגלוי לפני המקום שלא פלטו המשמשים ביום ד' עכ"ל. ועיין עוד אריכות בזה בס' שמן המאור כאן בשם אביו הגאון מהו' יחזקאל גלוגא ז"ל. ובס' תורה תמימה ס"פ משפטים כ' מה שתמה המג"א על מנהגו לחוג חג שבועות בששה בסיון שהרי קיי"ל כר' יוסי דבשבעה בסיון נתנה תורה, לדעתי הדבר פשוט דעיקר זמן חג השבועות תלוי רק ביום החמשים לעומר כמבואר מפורש בתורה בפ' אמור, ואחרי שאצלנו לפי סדר הקביעות חלים לעולם חודש אייר ב' ימים ר"ח וסיון יום א' א"כ בדין ובהכרח שיחול יום החמשים לעומר בששה בסיון. וראי' מפורשת לזה מר"ה ו' ב', עצרת פעמים ה' בסיון פעמים ו' פעמים ז' בסיון הא כיצד, שניהם מלאים וכו' שניהם חסרים וכו', ואיירי בזמן שקדשו ע"פ הראיה, אלמא דזמן חג העצרת תלוי רק ביום החמשים לעומר, ודו"ק. ואי משום דהתורה נתנה בז' בסיון, אך הלא אין אנו אומרים יום מתן תורתנו, אלא זמן מתן תורתנו, ובאמת מיום ההגבלה הותחלה הנתינה, וקרוב לודאי דבאמת מפני כן הותקן לומר זמן מתן תורתנו, ולא יום, והוא משום דכיון דהעיקר תלוי בחמשים לעומר והוא חל אצלנו לעולם בששה בסיון והתורה נתנה בז' לכן אומרים זמן ולא יום משום דהיום אינו מצומצם עכ"ל. ואנכי הרואה שהדברים מבוארים בפר"ח כאן בשם תשו' הריב"ש בסי' צ"ו עיי"ש]:

ב במחצה"ש סק"ד הביא מנהג הספרדים שאין אומרים תחנון עד י"ג סיון משום דעצרת יש לו תשלומין כל שבעה. ועיי' בתשו' זכרון יוסף סי' י"ח וי"ט. ובס' זכרון יהודה כתב שהגאון בעל אמרי א"ש זצ"ל לא אמר תחנון בימי התשלומין של עצרת וגם ביום י"ג לחודש לא אמר תחנון עיי"ש: (ג) במג"א סק"ה נוהגין להעמיד אילנות בבהכנ"ס ובבתים וכו' - ובחיי אדם סוף ה' פסח כתב שהגר"א ז"ל ביטל מנהג זה. ועיין בתל תלפיות מחברת ב' אות פ"ח אריכות בענין זה. אמנם במדינות אלו נוהגין כן בכ"מ ואין פוצה פה ומצפצף. וכ"כ בס' זכרון יהודה שהגאון בעל אמרי אש זצ"ל לא מנע ממנהגן של ישראל להעמיד אילנות וגם עשבים המריחים לכבוד יו"ט ובפרט לעטר הספרי תורות בכתרים מעשבים המריחים ופריחים נאים לכבוד מתן תורתנו הקדושה עיי"ש:

ד במג"א סק"ו מאכלי חלב יש הרבה טעמים וכו' שדם נעכר ונעשה חלב וכו' - בפמ"ג הקשה על זה דהרי אנן לא קיי"ל כן אלא אברי' מתפרקין וכו' עיי"ש. ובהגהות תוס' שבת כתב טעם בשם התורת חיים. כדי להראות שאנו נזהרים בבשר בחלב דלא כמלאכים שאכלו בב"ח אצל אברהם ולכן ראוים אנו לקבלת התורה יותר מהם. ואולי לזה כיוון גם בבאה"ט סוף הסימן ע"ש. ובדרך אפשר נ"ל עוד טעם לפי מ"ש בתשו' חת"ס חיו"ד סי' ע"ג בד"ה ולשלימות הענין וכו' דקודם מתן תורה הי' חלב אסור לב"נ משום אבמה"ח עיי"ש. ולכן ביום מתן תורה להראות שיצאו מכלל ב"נ אכלו חלב ולכך גם אנו אוכלים חלב, ויותר אין להאריך:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה