אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תצ

סימן תפח

א במג"א סק"א ובחש"מ אומר וכו' ש"מ דחוה"מ לא מקרי יו"ט ואין לומר בחוה"מ בבהמ"ז הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב - ועיין בא"ר לעיל סי' קפ"ח ס"ק י"ד שהביא ראי' לזה מדכתב בשיורי כנה"ג שם דבחוה"מ לא יאמר ברוך שנתן ימים טובים אלא ברוך שנתן ימים לישראל לששון ולשמחה. ומובא בפרמ"ג שם באשל סק"י ע"ש - אמנם בס' בית מאיר כאן כ' שלפי דברי הריטב"א סוכה ל"ח סוף ד"ה ורמינהו, שפיר י"ל הרחמן גם בחוה"מ, שהרי כ' שם הריטב"א ואגב אורחן שמעינן דחוש"מ יו"ט מקרי מכיון דאסור בעשיות מלאכה וה"נ משמע בריש פרקין ובמס' מגילה אמרינן גבי פורים יו"ט לא קבילו עלייהו לפי שלא יאסור במלאכה וכו' (בריטב"א שלפני הוא בד"ה הכא בי"ט שני עסקינן), אך עיין מנחות דף ו' ע"ב ותליא בפלוגתת הפוסקים אם חוה"מ זמן הנחת תפילין עכ"ל הבית מאיר ז"ל - א"כ לפי"ז הנוהגין שלא להניח תפילין בחוה"מ לדידהו ודאי יו"ט מקרי וא"צ לשנות בהרחוק ושפיר י"ל ינחילנו וכו' - ומה שהראה הב"מ ז"ל לעיין במנחות דף ו' ע"ב, עיינתי שם ולא ידעתי מה הציון הלז - ובהגהות חכמת שלמה לקמן סי' תרס"ד הוכיח ממה שאנו נוהגין לומר בהושענא רבה בפסוקי דזמרה מזמור שיר ליום השבת, מזה מוכח דמנהגינו הוי דחוה"מ נקרא יו"ט שהרי המג"א כתב בסימן תפ"ח דלכך אומרים ביו"ט מזמור שיר ליום השבת דגם יו"ט נקרא שבת ע"ש, וא"כ כיון שאומרי' כן בהו"ר מוכח דאף חוה"מ נקרא יו"ט וממילא ראוי לומר הרחמן הוא ינחילנו ליום שכולו טוב עיי"ש -- ועיין בטו"ז סי' תרס"ח סק"א ובהגהות חידושי רז"ה לשם, ויותר אין להאריך. (ב) בטו"ז סק"א ולענין הנחת תפילין בחוה"מ עמ"ש בסי' ל"א -- הנה לעיל סי' ל"א הבאתי בשם דברי חמודות מבעל תוי"ט ז"ל דאות דשבת ויו"ט היינו השביתה ממלאכה דשובת כל היום ולפיכך לדידן דקיי"ל דאיסור מלאכה בחוה"מ אינו אלא מדרבנן לא קי"ל בזה כרשב"י בזוהר יעו"ש - ולפי"ז צ"ל דרשב"י ס"ל דאיסור מלאכה בחוה"מ הוא מדאורייתא ולכך ס"ל בזוהר דאסור להניח תפילין בחוה"מ דנראה כמזלזל ביו"ט דחוה"מ, ויגעתי ומצאתי בעזהי"ת מקור לזה בספרי סוף פרשת ראה (ט"ז ט"ו) שבעת ימים תחג ר' שמעון אומר, פסח וחג [הסכות[שאינם עונת מלאכה אמרה תורה עשה זה שבעה וזה שמונה ימים, עצרת שהיא עונת מלאכה [זמן קצירה] אינה אלא יום אחד, מלמד שהתורה חסה על ממונם של ישראל, ע"כ. ר"ל התורה חסה על ישראל שלא יבטלו זמנם בשעת עבודה בשדה, א"כ מוכח דס"ל לר' שמעון דמלאכת חוה"מ מדאורייתא כי אם הי' חוה"מ מותר במלאכה מה"ת לא הי' כל טעם בדרשה זו אחרי שאין ביטול מלאכה לשבעה ימים בפסח ולשמונה בחג (וכ"כ בס' תורה תמימה פ' משפטים) א"כ ר"ש לשיטתו שפיר ס"ל בזוהר דאסור להניח תפילין בחוה"מ משא"כ לדידן ודו"ק:

ג ואגב אעתיק מס' זכרון יהודא (מנהגי הגאון בעל תשו' אמרי אש זצ"ל) וז"ל, הניח תפילין בחוה"מ וכבר כתבתי מזה בס' אמרי בינה במס' ביצה ובירך רק על של יד ואמר כי הגאון מו"ה דוד דייטש זצ"ל אמר כן בשם א' מחכמי פראג כי אחרי שיש מחלוקת אם מניחין תפילין בחוה"מ וגם המחלוקת אם לברך על של ראש כשלא סח בנתים א"כ בחוה"מ יש שתי ספיקות ולכך אין לברך רק על של יד עכ"ל:

ד עיין בב"י כאן בשם מדרש הרנינו (ומובא בטו"ז וח"י) טעם שאין גומרין הלל בחוה"מ וב' ימים האחרונים ש"פ מטעם מעשה ידי טובעים בים וכו' ובס' תורה תמימה פ' בשלח כתב דזה צ"ע דהא חזינן דמשה וישראל אמרו שירה בז' של פסח וגם אנו קוראים השירה באותו יום, אלא בודאי צ"ל דאין קפידא רק בשעה שהיתה הטביעה וקודם לה, דהיינו בלילה, אבל לא אחריה, ביום. וכן משמע מלשון הגמ' בענין זה בסנהדרין צ"ט ב' באותה שעה בקשו מלאכי השרת וכו'. משמע דהקפידא רק לאותה שעה שהיתה הטביעה, וכן מפורש במכילתא דביום שביעי של פסח אמרו גם המלאכים שירה, וזה מבואר כמ"ש, וכן צריך לפרש בברכות ט' בענין ההלל שאמר דוד כשראה במפלתן של רשעים דלאו דוקא בשעת הראי' ממש אלא לאחר אותו מעשה. ולבד זה לא ידעתי מה דחקום לאלה הפוסקים ומדרש הרנינו לטעם זה אחרי דבערכין י' ב' מפורש הטעם מה שאין גומרין ההלל בחוה"מ ובז' ש"פ כמו בסוכות מפני שימי הפסח אינם חלוקים בקרבנותיהם כמו חג הסוכות והלל שלם בא ביום קרבן מיוחד, [א"ה עיין בישועות יעקב קצת תירוץ לזה], וממוצא דבר תראה דמ"ש בשו"ת חות יאיר בס' רכ"ה טעם מה שאין אנו נוהגין לומר ביוצר לז' של פסח והחיות ישוררו משום הא דלא הניח הקב"ה למלאכים לומר שירה. אין טעם זה מספיק כלל לפימ"ש דעיקר הקפידא בשירת המלאכים היתה רק על הלילה אבל ביום אמרו שירה גם המלאכים ומשה וישראל כמבואר עכ"ל:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה