ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תעג
א במג"א סק"ד וכרפס כו' עבודת פרך כ' במחצית השקל ושמעתי מגברא רבה שנתודע עפ"י החקירה בספרי הרפואות שכרפס הוא מה שאנו קורין צעללי"ר וכו' ע"ש, וכן אנו נוהגין. [שו"מ כן גם בתשו' חת"ס או"ח ס"ס קל"ב]:
ב ברמ"א ס"ה יקח לענה או שאר ירק מר -- בהגהות חכמת שלמה כתב דיוצאין י"ח מרור בצנון שקורין (רעטיך) דהוי דבר חריף כמו קריין והוי בכלל תמכא ע"ש באורך וסיים שכן הגידו לו כמה זקנים שראו שיוצאים ידי מרור ברעטיך - ולפענ"ד ד"ז צע"ג כי רעטיך אינו מר רק דבר חריף ואם נימא דיוצאין ידי מרור בכל דבר חריף א"כ נימא דיוצאין גם בשומין ובצלים וכרישין דגם אלו חריפים כמו צנון וכדאיתא ביו"ד סי' צ"ו ס"ב, וד"ז לא שמענו מעולם, א"וו דהא ליתא:
ג כ' בהגהות חת"ס ז"ל דיוצאין ידי מרור בקריין מפורר ודלא כהגאון מליסא זצ"ל בהגדה מעשה נסים. ועיי' בתשו' מהר"י אסאד ז"ל או"ח סי' קל"ט ועוד בשאר ספרים. גם בס' נשמת אדם שאלה ל"ג כ' דיוצאין בתמכא מפורר. וכתב שגם הגר"א ז"ל כה כן רק שהקפיד שלא ימלול עד אחר ערבית שלא יפיג טעמו ע"ש (וע' גם בחיי אדם) - ולענין אם מרור צריך כזית עיין בתשו' שאגת ארי' סי' ק' שהאריך בזה, והביא ד' הרא"ש פ' ע"פ סי' כ"ה דא"צ כזית אלא משום שמזכיר בברכה לשון אכילה והאי יאכלוהו דכתיב על מצות וגו' לא קאי אלא אפסח לחוד והרבה להשיב עליו, גם הוכיח מרש"י פסחים דף ל"ט דחולק על הרא"ש וס"ל דבפחות מכזית לא יצא י"ח ע"ש, ופלא בעיני שלא זכר שר דברי הרא"מ בספר יראים סי' ק"ט שכתב להדיא וצריך שיאכל מן המרור כזית דאכילה כתיב ב"ה ואכילה בכזית עכ"ל. [וביותר יפלא שכל בעלי תשובה שאציין בסמוך אין גם אחד שיביא דבריו]. ועיי' בתשו' בית יצחק ליו"ד ח"ר בסופו ממש שנשאל ע"ד אשר יצא מאת הרב הגאון מו"ה מאיר הורוויץ זצלה"ה האבדק"ק דזיקוב ונדפס בס' אמרי נועם תשובה ג' דמי שאינו יכול לאכול כזית מרור מותר לו לברך על אכילת מרור אף על פחות מכזית, וכן נשאל בזה גם בתשו' מהרי"א הלוי ז"ל ח"ר סי' קמ"ג, ומסקנת שניהם בתשובותיהם בזה דאין לברך על מרור פחות מכזית. אך בתשו' מהר"י אסאד ז"ל או"ח סי' קל"ז כתב דיכול לברך גם על פחות מכזית אם אין לו יותר (או שא"י לאכול יותר) רק שלא יברך על אכילת מרור אלא על מצות מרור ע"ש. ולכאו' צ"ע בזה דהא הוי משנה ממטבע שטבעו חכמים בברכות:
ד במג"א ס"ק י"ד אם שרה המרור במים מעל"ע אין יוצאין בו - בתשו' שואל ומשיב מהדורא שתיתאי סי' יו"ד הביא בשם תשו' פמ"א ח"ב סי' ק"י דדוקא שאר מרור אבל קריי'ן עינינו הרואות דאף דשרוי הרבה במים לא הופג מרירתו ע"ש, אמנם בתשו' בית אפרים סי' מ"ג כתב דאין להקל בזה אלא בשעת הדחק כמובא בשע"ת כאן. וע"ע בתשו' שו"מ הנ"ל וגם בשדי חמד מערכת חומ"צ סי' ט"ו פלפול לענין קריי"ן מפורר ולענין אם מרור צריך כזית. והנה בגוף החקירה כבר הלכו בה נימושות. ומה אכתוב את אשר לא כתבוהו כבר האחרונים. אולם הערה אחת כפל בדעתי אומר הבא מן החרש דלכאורה ראי' דצריך כזית, דהנה הקשה בס' ישועות יעקב כאן לר' יוחנן דס"ל בחולין קי"א כבוש אינו כמבושל היאך יפרנס המשנה פסחים ל"ט דתנן גבי מרור אבל לא כבושין. נלע"ד עפימ"ש הצל"ח פסחים מ"ד דאי תרו לי' כו' הוי חידוש גם לר' יוחנן דאע"ג דס"ל לר"י כבוש אינו כמבושל מ"מ מודה דהוי כרותח דצלי א"כ בשאר איסורין עכ"פ אוסר כדי קלישה ושפיר הוי בב"ח חידוש וכ"כ גם בתשו' נוב"י מהד"ק חיו"ד סי' כ"ו. [וכבר קדמו בגוף הדבר בתוס' חדשים למשניות פ"י דתרומות מ"י ע"ש]. א"כ שפיר תני אבל לא כבושין. דאם נכשיר כבוש א"כ לפעמים לא יהי' לו רק כזית מצומצם. ובזה מדינא אינו יוצא דהא הקליפה פסולה ובציר לי' שיעורא. והתניח אם צריך כזית אבל אם יוצא י"ח גם בפחות מכזית א"כ הדק"ל לר"י אמאי יפסול בכבוש שוב ראיתי דקושי' ישועות יעקב בלא"ה לק"מ. ונעלם מעיניו דברי הכרתי ופליתי יו"ד סי' ס"ט ס"ק י"ח דכבישה מעל"ע גם ר"י מודה דמבשל רק כבוש בציר בכדי שיתן על אור וכו' ס"ל דאין מבשל ע"ש. א"כ י"ל לר"י מתני' מיירי בכבושין מעל"ע ויותר אין להאריך: (ה) במחבר ס"ו ויגביה הקערה וכו' - כי בחיי אדם כלל ק"ל דנוהגין שכל בני ביתו מגביהין הקערה ולפעמים שאשתו נדה כו' ולכן יותר נכון שלעולם לא תגביה אשתו הקערה כו' ע"ש. וכ"כ בסידור יעב"ץ "ובני ביתו מסייעין חוץ מאשתו" אכן בס' מעשה רב מהגר"א ז"ל כתב ומגביה הקערה בעצמו. וביאר בתפארת צבי שם, ר"ל שהגביה לבדו הקערה ואין עוזר לו (ומ"ש שם דמה שכל בני הבית מסייעין הוא מנהג שטות, ח"ו לומר כן על מנהג שהזכירו היעב"ץ והחיי אדם ז"ל אף שהגר"א ז"ל לא נהג כן): (ו) במחבר ס"ז וכשיגיע ללפיכך מגביה כל אחד כוסו בידו עד שחותם גאל ישראל -- כ' בסידור עיון תפלה, ולא ידעתי למה אין נוהגין כן, ואולי משום שצ"ל הלל באימה (עיי באה"ט ס"ק כ"ז בשם של"ה) ואיך יחזיק כוס בידו עכ"ל: