אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תסח

סימן תסז

א במחבר ס"א העושה מלאכה בע"פ וכו' - ובטו"ז סק"ב וטעם איסור מלאכה בע"פ משום דכל יחיד שמביא קרבן הוי לו אותו יום יו"ט וכו' ועיין בתוס' פסחים נ' א' שכתבו דהירושלמי פריך א"כ קרבן תמיד שהוא לכל ישראל וקרב בכל יום יהא בכל יום אסור במלאכה ומשני שאני תמיד כו' דכתיב ואספת דגנך ואם כל ישראל יושבי' ובטילי' מי יאסוף להם דגן כו' ע"ש - והקשה הצל"ח בשם הרא"ם אמאי לא מייתי קרא המוקדם בפ' יתרו ששת ימים תעבוד וכו' ותירץ די"ל דהיינו הלילות של הימים. וצ"ע דנודע דבכ"מ דכתיב ימים רק ימים במשמע ולא לילות ועיין בשדי חמד מערכת יו"ד כלל מ"ג (וע"ע ב"ב קמ"ו ע"א כתיב בס' בן סירא ע"ש). עוד תי' דקרא ששת ימים אפשר להתקיים בזמן החורבן, וג"ז צ"ע דמה יענה לקרא דפ' משפטים ששת ימים תעשה מעשיך וכו' דמיירי כשיהיו בארצם כדמוכח בכל הפרשה, וע"ש ברש"י אף בשנה השביעית לא תעקר שבת בראשית ממקומה ודו"ק. ובחדושי חת"ס לפסחים תי' די"ל ששת ימים תעבוד מלאכת אוכל נפש ע"ש, ובמחכ"ת הקדושה דבריו תמוהים חדא דכל מלאכתך משמע כל מיני מלאכות ועוד דהא כתב הרמב"ן עה"ת ששת וכו' ענין עבודה הוא מלאכה שאינו להנאת הגוף כאוכל נפש וכו' ע"ש, (ובזה י"ל קצת מה דלא ק"ל להצל"ח מששת ימים תעשה מעשיך די"ל דהתם באמת מיירי במלאכת אונ"נ ודו"ק), והנה ראיתי בס' א' ושמו מני אזדה שתי' דששת ימים תעבוד אפשר להתקיים ע"י עכו"ם משא"כ ואספת דגנך נדרש בברכות ל"ה באין עושי' רצש"מ ואספת דגנך בעצמך, וקשה דא"כ בשבת נמי מותר דמלאכה ע"י עכו"ם רק מדרבנן אסור כמבואר בפוסקים. אמנם השתא דאתית להכי י"ל דששת ימים תעבוד אפשר להתקיים ע"י נשים ועבדים וקטנים דפטורים משקלים וא"כ אין להם חלק בתמידין של ציבור וא"כ ודאי מותרים במלאכה בכל יום אבל בשבת אסורים לכן מייתי מקרא ואספת דמיירי בעצמו כנ"ל וא"ש - כל זה נדפס בשמי בתל תלפיות מחברת י"א אות כ"ב - והנה מ"ש בשם ס' א' ושמו מכי אזדה, מצאתיו כעת בס' עדות ביוסף להגאון מהריש"ן זצ"ל. וראיתי שם עד שהקשה קושי' נכאה דמה מקשה הירושלמי שיהא כל יום אסור במלאכה, הא כ' התוס' בפסחים ע"ו דאי נימא הואיל ביטלת כל מלאכת שבת הואיל דחזי לחולה שיב"ס וכתבו דחולה שיב"ס לא שכיח, ולפי"ז בכל יום פשיטא דאיכא חולים הרבה בודאי יהי' מותר מטעם הואיל ע"ש, ולפענ"ד י"ל בפשיטות דודא הוי מצי הירושלמי לתרץ כן אלא דהי' קשה ע"ז הא מ"מ עדיין נשאר איסור דרבנן עכ"פ (כמ"ש הר"ן דלכך צריך עירוב תבשילין מיו"ט לשבת עיין במג"א ומחצה"ש ר"ס תקכ"ז) דסברת הואיל ל"מ אלא להתיר האיסור דאוריי', לכך עדיפא משני דהתורה התירה המלאכה בהדיא דכתיב ואספת דגנך, ומה דמפורש בתורה להיתר אין חכמים יכולים לאסור כמ"ש הטו"ז וכנודע:

ב במג"א ס"ק י"ב כתוב במהרי"ל הבחורים האוכלים במגנצ"א וכו' - בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' רמ"ט, השיב אדמו"ר הגאון זצ"ל, דהבחורים יכולים לאכול בישיבה, השומן מאותות שמלעיטין (שטאפשמאלץ) כי מסתמא לא קיבלו על עצמם הפרישות והחסידות של אבותיהם, וכל זמן שלא קבלו הבנים עליהם בעצמם אין עליהם נדר וכמ"ש בתשו' זכרון יוסף חיו"ד סי' י"ד וע"כ אין צריכי' ליזהר בזה עיי"ש:

ג במג"א ס"ק י"ג דאסור ליטול הצפרנים - בשבילי דוד ז"ל תמה מאד מאי ס"ד לאסור נטילת צפרנים וכו' ע"ש, והנה מצאתי שגם הגאון יעב"ץ כ' בסידורו בדיני ערב פסח בפשיטות דמותר ליטול הצפרנים עיי"ש:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה