ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תמח
א בדיני מכירת חמץ האריכו כל האחרונים בתשובותיהם ואין זה בחק אנושי לאסוף ולקבץ דבריהם אל מקום אחד, ולא באתי לכתוב כי אם איזה הערות קצרות (א) בתשו' מהר"י אסאד א"ח סי' קכ"ה הביא חקירה על מנהגינו במכירת חמץ לקבל דבר מועט לתחילת פרעון מהנכרי והריטב"א בקידושין כ"ו מסיק שאין המטלטלין נקנין באגב במכירה אא"כ כשקבל כל הדמים וע"ש מ"ש בזה. (ב) כ' הגאון מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א אבדק"ק בערזאן יע"א בהסכמתו לס' אור לפארו וז"ל, נשאלתי במה שנהגו אם אין לעכום מעות מלוה לו הישראל המוכר והוא חזור ונותן הכסף לקנות החמץ אי שפיר עבדי, ואמרתי שהוא ש"ס מפורש בע"ז דף ע"א א' אווזיפינהו והדר שקילו מינייהו עכ"ל (ג) עיין בספרי ילקוט הגרשוני ח"ר מערכת האל"ף אות אגב מ"ש בדינים אלו (ד) קצת מערערים על שטר מכירת חמץ הנכתב בלשון עברית מצד דמדינא דמלכותא אין תוקף כלל לשטר כזה אמנם בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ט' אות כ"ה מבואר דמהני שטר כזה עיי"ש (ה) במחצה"ש סק"ד מפקפק על מכירת חמץ שלנו כיון שאין דעתו של עכו"ם לקנות ולא נתקררה דעתו עד שמצא בנמק"י אמתני' דראה את המציאה וכו' משמע דהיכי דאיכא קנין מה"ת קונה אע"ג דלא ניחא לי לקנות (ולפי"ז קנין דרבנן ודאי לא מהני לגבי חמץ וע' במקו"ח שחקר בזה) ובתשו' חת"ס חיו"ד סי' ש"י משיג עליו וכ' דהקושי' מעיקרא ליתא דאנן לא בעינן להקנות לגוי אלא להוציא מרשותו של ישראל וכו' והרי הישראל גמר ממכרו והוציאו מרשותו באמת וכו' עיי"ש אמנם באשל אברהם להגאון מבוטשאטש זצ"ל כ' אודות מכירת חמץ שלנו שאין שום סמיכה על המכירה והעיקר סמיכה על הביטול והמכירה הוא רק תקנה שעל ידיה אין חשש הפסד ע"י הביטול וההפקר ועי"ז הוא מבטל ומפקיר בלב שלם, וגם ע"י המכירה לא נשאר חשש שמא אתי למיכל מיני' דמבדל בדילי מיני' ע"י שהוא בחזקת מכור אבל המכירה אינה חלה כלל לפי שמחשבת הנכרי ניכרת מתוך מעשיו שלא קנה כלל וכו' ע"ש, וכדבריו תופסים הרבה אחרונים וכתבו שמטעם זה אפי' כשמוכרים גם הכלים אין צריכים טבילה כשחוזר וקונה מהנכרי לאחה"פ לפי שבאמת ל"ה מכירה ול"מ רק לגבי חמץ וכ"כ שם באשל אברהם ע"ש:
ב שטרי מכירות שמוציאים המדפיסים לאור נכון שיהיו נדפסים בהסכמת איזה גדול הדור כי לאו כ"ע דינא גמירי וטוב להדפיס על השטר מכירה קודם תיבות שטר מכירת חמץ נדפס בהסכמת הרב וכו' ועיין בס' קיצור שו"ע שם נדפס נוסח שטר מכירה ועיין בליקוטי חבר בן חיים ריש חלק ד' מביא נוסח של הגאון ר' נתן אדלער זצ"ד (רבי' דמרן חת"ס זצ"ל) ועיין בשדי חמד מערכת תומ"צ סי' ט' אות כ"ה שנכון להחמיר לכתוב על השטר מכירה השעה שנכתב ונמסר לנכרי י"ד ניסן 10 אוהר קודם חצות עיי"ש מי ששכח לחתום שמו על השטר מכירה האריכו בזה בתשו' האחרונים ועיין בתשו' מהרי"א הלוי ז"ל ח"ב סי' כ"ה דמתיר החמץ לאחה"פ וסיים מ"מ טוב הדבר לבטל החמץ ברוב ומותר באכילה עיי"ש (וע"ע בשואל ומשיב תניינא ח"ב סי' ע"ז ועוד שם לענין מה שמוכרין חמץ ביותר משויו הון רב והנכרי נותן אדרויף (אנגאבע) שבס' שיעורי ת"ה פקפק בזה והוא כ' כיון שהמנהג שקונין בזה קני מצד קנין איסטימתא עיי"ש בסי' ס"ג): (ג) בס' פתחי תשובה מביא כי בנשמת אדם מתיר החלב מבהמות עכו"ם שאוכלין חמץ בפסח -- והנה בס' קיצור שו"ע כלל קי"ז דחה דברי הנשמת אדם ומסיק להחמיר ובגליון שו"ע שלי רשמתי מכבר בזה"ל:
אם מותר לשתות החלב מבהמות עכו"ם שאוכלות חמב"פ רבו הדיעות וראיתי בתשו' חסד לאברהם מהד"ת או"ח סי' מ"ת שיצא לחדש היתר מטעם שנשתנה החמץ לדבר המותר דחלב רחמנא שרי' וכמ"ש רבינו יונה בהיתר המוס"ק ע"ש, ולענ"ד צ"ע דהרי כ' רש"י בע"ז דף מ"ו ע"ב ד"ה או אין שינוי וכו' דבאיסורי הנאה לא מהני שינוי, א"כ חמץ שאסור בהנאה לא מועיל מה שנשתנה ושו"מ ב"ה בס' אתוון דאורייתא דף י"ד שהשיג מה"ט על החק יעקב סי' תס"ז וכתב דבחמץ שנתהפך תוך הפסח לדבש אין להתיר מטעם שינוי ואין שייכות לזה דברי הרבינו יונה ז"ל ע"ש, וע"ע בתשו' אבני צדק להגאון מסיגעט זצ"ל חיו"ד סי' כ"ז שהביא בשם שיורי כנסת הגדולה או"ח סי' תס"ז דמבואר מדבריו דלהר"י דוקא בנשתנה קודם הפסח שרי אבל בנתערב סולת בפסח בדבש אסור אף שנשתנה והוא ז"ל כתב הטעם יען דחמץ תמור יותר דאפי' במשהו אסור ע"כ אסור אף בנשתנה ע"ש. ולהנ"ל הטעם פשוט מאוד דבאיסוה"נ לא מהני שינוי וז"ב וע"ע בדברי הגאון המסדר פרשת מרדכי או"ח סי' כ"ב, עכ"ל על הגליון וכעת ראיתי שכבר קדמני בזה הגאון השואל תשו' מהר"י אסאד א"ח סי' קכ"ז והוא ז"ל כ' דל"א רש"י לאסור שינוי באיה"נ אלא בשינוי הבא ע"י מעשה ידי אדם אבל בשינוי דממילא בטבע בידי שמים גם רש"י מודה דמהני אף באיה"נ ע"ש. (ומ"ש בסוף התשו' שם בשם תשו' שנות חיים דמותר משום זוז"ג ואף דהוי במשהו ובזה ל"מ זוז"ג מ"מ בנעשה החלב ביד עכו"ם דאז בטיל בסמ"ך וכו' ע"ש ד"ז צע"ג דנודע דאנן קיי"ל דחמץ במשהו אפי' בשל עכו"ם וכמ"ש הפמ"ג כאן באשל סק"א וכן הסכימו רוב האחרונים כמ"ש בשדי חמד מערכת חומ"צ סי' ב' אות ט"ז) וע' בתשו' אדמ"ו זצ"ל במהר"ם שוק או"ח סי' רי"ב וסס"י רכ"ב ומסקנתו דבפרה של עכו"ם שאוכלת חמץ יש להתיר החלב לשתותה בפסח משום דהגוי אין עושה בזה שום איסור אבל ישראל חשוד שמאכיל לבהמתו חמץ בפסח בודאי אסור ע"ש ושוב מצאתי אריכות בזה בשדי חמד מערכת חומ"ל סי' ב' אות ד' עיי"ש שהביא דיעות שונות בזה ובאשל אברהם להגאון מבוטשאטש ז"ל סיים בזה ומ"מ אני מזהיר למנוע לכתחלה מהחלב עכ"ל ויותר אין להאריך כעת:
ד במחבר ס"ג אבל מתנה ע"מ להחזיר לא מהני. עיין בזה במג"א סק"ה. ובתשו' מהר"ם שיק א"ח סי' רכ"ב ובשדי חמד מערכת חומ"צ סי' ט' אות ט"ז: