אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תמז

סימן תמה

א במחבר ס"א חמץ בפסח כו' במשהו --- זה שנים רבות ראיתי בשו"ת איגרא רמה מהגאון ר' משולם מטיסווניץ זצ"ל שהביא הוראה בשם הגאון רבינו יהונתן ז"ל בעל הכו"פ דאם נתערב חמץ ביום א' של פסח ויש ס' כנגדו מותר לאוכלו באחרון של פסח ממ"נ דאם יום א' הוא יו"ט א"כ יום ח' אינו יו"ט ואחר הפסח מותר לאכלו כדלקמן סעיף י"א, ואם יום ח' הוא יו"ט א"כ יום א' אינו יו"ט וחמץ שנתערב קודם הפסח בטיל בס' ודפח"ח, וזוכר אני שהגאון ר' משולם ז"ל פקפק בהוראה זו מטעמו נשכח ממני כעת: (ב) רשמתי מכבר בגליון שו"ע שלי בזה"ל, בתשו' השיב משה, שאלה י"ז נסתפק בחמץ שנתערב בו משהו תוך הפסח שדינו מבואר שאסור ושהה לאחה"פ ומותר, אם מותר אותו תערובות לפסח הבא מי נימא כיון דכבר נתבטל אחה"פ הראשון ה"ז דומה לחמץ שנתערב בו משהו קודם הפסח שמותר בפסח משום שכבר נתבטל, או דילמא י"ל כיון דבעת נפילתו לא נתבטל רק לאחר הפסח מותר מטעם דבתערובת לא קניס ר"ש א"כ הוי כשאר חמץ שלא עבר עליו הפסח דהוא היתר גמור לאחה"פ אבל בפסח קודם שמגיע זמן איסור חמץ גם זה אסור כיון דלא נתבטל בשעת נפילה יעו"ש שהאריך, ועיי"ש בהערות נכד המחבר ה"ה הגאון מה"ו ייט"ב זצ"ל אבדק"ק סיגעט יע"א, ועיין בשו"ת שירי טהרה מהגאון מו"ה שלמה קלוגר זצ"ל ח"ב על הש"ס תשובה ע"ד אות א' עכ"ל- וכעת ראיתי בהגהות מנחת פתים שהביא דברי השיב משה הנ"ל וכ' דאם נימא דאסור לשנה הבאה יש ליישב קושי' המקו"ח כאן סק"ה על שיטת המרדכי שביו"ד סי' ק"ב אבל בר"ן פ' כ"ש לא משמע כדברי ההשיב משה הנ"ל ושו"ר בשו"ת בית שלמה חאו"ח סי' צ"ג שחולק על ההשיב משה ומתיר יעו"ש עכ"ל:

ג כתב בהגהות הרש"ש במגילה ב' ע"ב נ"ל דין חדש אי לאו דמסתפינא מרבותי והוא דאם כפל איסור בקדירה בפסח ונתבטל בס' ואח"כ נפל לתוכה חמץ ויש ס' כנגדו בטל ג"כ מטעם הואיל ואישתרי אישתרי והוא דנודע נפילת האיסור טרם שנפל החמץ דכבר הותר עיי"ש:

ד במג"א סק"ד ובזה נדחה ראיית מהרי"ל בתשו' ע"ש עיין במחצה"ש ביאור דברי המג"א באריכות וע' בהגהות הגאון מהרב"פ זל"ל שפי' בקיצור, [ועיין בשבילי דוד שכ' נלע"ד פשוט להריח בפת חם דיש בו ריח כדאי' לעיל סי' רט"ז אסור וכו' וכבר כתב כן בס' באר היטב סוף סק"ז בשם או"ה, אסור להריח לחם חם בפסח אף של עכו"ם ע"ש]:

ה במג"א סק"ה פסק דחמץ נוקשה אפי' בפסח בטיל בס' וכתב דמהרא"י ס"ל דנוקשה אסור מדאוריי' לכן צידד להחמיר אבל לפי מה דקיי"ל דנוקשה דרבנן בטל בס' ולפענ"ד יש להעיר בזה דאדרבה לפי שהוא דרבנן יש מקום לומר דלא בטיל דהא הרמב"ם ס"ל דחמץ לא בטיל משום דהוא דשיל"מ והחולקים עליו ס"ל דל"ה דשיל"מ לפי שחוזר ונאסר לשנה הבאה וכבר הקשו המפורשים דכיון שנתבטל פעם א' איך חוזר ונאסר וצ"ל דכשיבוא הפסח יהי' חוזר וניעור (וכ"כ בס' ישועות יעקב כאן סק"ט עיי"ש) א"כ הרי כתב המקו"ח סק"ח דהא דחוזר וניעור תליא בפלוגתא המבואר ביו"ד סי' צ"ט אי אמרינן חתר וניעור באיסור שנפל להיתר ונתבטל ואח"כ ניתוסף עליו איסור וא"כ הרי מבואר שם בפרי חדש דבאיסור דרבנן לא אמרינן חוזר וניעור ע"ש. וא"כ ה"כ בחמץ נוקשה דהוא דרבנן ל"א חוזר וניעור, ולא שייך חוזר ונאסר לשנה הבאה, א"כ כ"ע מודים להרמב"ם דלא בטיל מצד דהוי דשיל"מ וצ"ע ודו"ק:

ו במחבר ס"ד אם נתערב החמץ קודם הפסח ונתבטל בס' אינו חתר וניעור בפסח לאסור במשהו ויש חולקים. וכתב המג"א סק"י ויש חולקים ולפי"ז מ"ש בסעיף ב' דבטל בס' צריך לאוכלו קודם הפסח והגאונים בעל חת"ס ז"ל בתשו' לאו"ח סי' ק"ז ובעל ברוך טעם ז"ל בהגהותיו לכאן כיוונו לדבר אחד דלק"מ מסעיף ב' כי מתשו' מהרי"ל סי' רי"ד מבואר דקיל יותר בנתערב בע"פ אחר ו' שעות דכיון שהתערובת נעשה בזמן איסור ונתבטל בס' שוב אינו חוזר וניעור משא"כ בנתערב קודם שש דאז לא הי' חל שם ביטול כיון שהי' היתר בהיתר אמרינן שחוזר וניעור בפסח ולעיל בסעיף ב' הדין בנתערב מו' שעות ולמעלה א"כ ל"ש חתר וניעור וא"ש:

ז במג"א ס"ק י"א ונ"ל אע"ג דלח בלח מותר לקיימו לכ"ע יבש ביבש אסור דעכ"פ החמץ בביתו וכמ"ש רס"י תמ"ב (עיי' במקו"ח והשואל ומשיב רביעאי ח"ב סי' קצ"ה לא ראה שם) מיהו לדעת הרא"ש שכ' בי"ד סי' ק"ט דיבש ביבש שנתערב נעשה היתר גמור ומותר אח"כ לבשלן ביחד א"כ ה"נ מותר לקיימו דנעשה היתר גמור וכו'. ובתל תלפיות מחברת ז' אות כ"ח הביא הערה נכונה בשם ידידי הרה"ג המפורסם מו"ה אברהם ליב טרוטצער נ"י אבדק"ק שאאקסעליצע יע"א. כי י"ל דאף הרא"ש מודה דאסור לקיימו דהרא"ש בפג"ה סי' ל"ז הקשה על עצמו דאיך אפשר לומר דיבש ביבש נעשה היתר גמור הא אמרי' בבכורות כ"ב דטומאת משא לא בטיל אלמא טומאה כמאן דאיתא דמי' ולא בטל לגמרי, וא"כ גבי איסור נמי נימא הכי. ותי' דאיסור לא דמי לטומאה דבטומאה יש ב' מינים טומאת מגע ומשא ולאותו טומאה שראוי שיטמא כגון משא שהרי הוא נושא את כולו לענין זה לא נתבטל אע"פ שלענין טומאת מגע נתבטל אבל לענין איסור אם נשאר בו שום צד איסור לא הי' מותר באכילה עכ"ל. וא"כ לפי"ז י"ל ה"נ אף דלענין אכילה נתבטל, לענין להשהותו לא נתבטל, כיון דיש כאן ב' איסורין אכילה ושהי'ה הוא דומה לטומאה דאף דלענין אכילה נתבטל לענין שהייה שהרי שוהה את כולו לא נתבטל וא"כ גם לדעת הרא"ש י"ל דאסור להשהות יבש ביבש וכו' עיי"ש. וכבר קדמו בזה בס' חמד משה כאן ס"ק י"ז עיי"ש: (ח) בטו"ז סק"ה חמץ קודם הפסח עדיין היתר הוא ול"ש בזה אין מבטלין איסור לכתחלה, ועיין אריכות בזה בס' שדי חמד חלק הכללים מערכת האלף אות א' ב' וכבר הלכו בו נימושות ולכן לא רציתי להאריך בזה (וע"ע בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ג' אריכות בדין חוזר וניעור ולא נפניתי כעת לעיין בדב"ק ורשמתי לזכרון):

ט במג"א ס"ק מ"ד השיג על הטור דהא משמע להדי' בגמ' דמותר כשנתערב אחה"פ ובטל ברוב וא"צ ס'. ובתשו' שערי צדק חא"ח סי' מ"ג מיישב בפשיטות דיש חילוק בין אי' אכילה לאיסור הנאה והטור מיירי לענין אכילה אסור עד שנתבטל בששים דלא יטעום טעמא דאיסור ובגמ' דפריך על רבא משום דמשמע דמיירי לענין הנאה ומותר אפי' בנ"ט דבטל ברוב. וכבר קדמו בזה בס' אמרי בינה להגאון מו"ה מאיר א"ש זצ"ל בחידושי פסחים (דף י"ח בדפי הספר) ד"ה והנה ע"ש:

יו"ד בישועות יעקב ס"ק י"ד הקשה על הרשב"א שכ' הטעם דאמרי' סתם כלים אינן ב"י משום דאיכא ס"ס ס' לא נשתמשו ואת"ל נשתמשו בו שמא הי' בדבר המותר (ומובא כאן במג"א ס"ק כ"ג) הא הוי שם אונס חד הוא דאין ספק א' מתיר יותר מחבירו ובילקוט הגרשוני ח"ב קונטרס אחרון אות ספק ספיקא יישבתי קושי' זו בטוב טעם ודעת ב"ה עיי"ש וינעם לך:

י"א בפנקסי הישן מצאתי תשובה שהשבתי להרב הגדול מו"ה דוד צבי ביימעל ז"ל רב בק"ק מעדיאש יע"א וז"ל, מה שאמר לי מעכת"ה דלדעתו חמץ נוקשה הוא בלאו הבא מכלל עשה, מצות תאכלו ולא מה שאינו מצה (דומי' דדרשת חז"ל בפ' שמיני אותה תאכלו ולא בהמה טמאה והובא בפרש"י שם) חפשתי בספרים אם אמצא לו חבר, ויגעתי ומצאתי ב"ה בס' פתחי תשובה על או"ח מהרה"ג מו"ה ישראל איסר מו"צ בווילנא ח"ל הרב הנ"ל בסי' תמ"ז סעיף י"ב חמץ נוקשה אפי' בעיני' וכו' ובתשו' משכנות יעקב סי' קמ"ג הניח דין זה שהקילו כמה קולות בחמץ נוקשה לפי שאינו מה"ת בצ"ע דהא בפ"ק דחולין הוא בעי' בגמרא בשיאור אי ספיקא הוי או בריה הוי ולא אפשיט וא"כ אי נימא ספק הוא אם חמץ גמור הוא או מצה א"כ הוי ספיקא דאורייתא נהי דפטור מספק אבל לדינא יש להחמיר ככל דין חמץ גמור, וגם אי נימא דבריה הוי ולא הוי לא חמץ ולא מצה אפ"ה יש מקום לומר דאסור מה"ת בלאו הבא מכלל עשה מצות תאכלו ולא דבר שאינו מצה ממין דגן, ומהראוי להחמיר בעניני נוקשה בכל פרטיו ע"ש, עכ"ל הס' הנ"ל אמנם לענ"ד שתי תשובות בדבר חדא דאין כח בידינו לחדש דרשות מעצמינו מה שלא נזכר בגמ' ובפוסקים. ועוד דא"כ קשה אמאי לא פשיט הש"ס חולין דשיאור עכ"ח ספיקא הוי, דאלת"ה אלא דבריה הוי וא"כ אסור בלאו הבא מכלל עשה, א"כ אמאי אמר ר"י האוכלו פטור והלא בש"ס פסחים דף מ"א מוקי לברייתא דאכל כזית צלי מבעוד יום חייב כר' יהודה דאמר כל היכא דכתיב בתחלת הפרשה לאמר לאו אמור (ועיי' בתוס' שם ד"ה לאמר) א"כ ה"כ בלאו הבא מכלל עשה מצות תאכלו דכתיב באותה פרשה גופה ג"כ מוזהר בלאו לר"י ואמאי יהי' האוכלו פטור וצ"ע עכ"ל שם:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה