אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תמד

סימן תמג

א בקונטרס תל תלפיות מחברת ד' אות ע"ג נדפס בשם הגאון מו"ה שלום מרדכי הכהן שליט"א אבדק"ק בערזאן יע"א סידור ההלכות על ע"פ שחל להיות בשבת ואותן הדברים כתב הגאון הנ"ל אלי ואני שלחתי אותם להה"ג העורך קונטרס הנ"ל ובאמת הי' ראוי להעתיק כל הדברים לכאן אך מה אעשה ובעוה"ר תש כוחי ולגודל המלאכה אשר לפני אני מוכרח לקצר:

ב במג"א סק"א ומ"מ גם בשחרית יפסיק סעודתו לשנים דהא י"א דיוצא בזה -- עיין בהגהות חכמת שלמה דישב עפי"ז דברי רש"י התמוהין בפסחים דף י"ג ע"א ד"ה מזון ב' סעודות ולא שלש דכל ג' סעודות דשבת ערבית שחרית ומנחה וערב פסח אסור לאכול חמץ אחר ד' שעות [וכתב שנשאל ע"ז מבנו החריף מו"ה חיים יהודא נ"י ומהרב דקיק ליטנאוויטץ ולא ראה שהקושי' כתובה בפנ"י וצל"ח ועוד בשאר ספרים] ולפי"ז ניחא דבשבת דעלמא יוצא גם בשחרית כשמחלק סעודתו לשנים אמנם זהו רק בתורת תשלומין אבל בע"פ דאסור לאכול מן המנחה ולמעלה כיון דבעיקר זמנו לא שייך חיוב דסעודה ג' כלל א"כ כיון דבעיקר חיובו פטור לא שייך השלמה מקודם לכך משייר רק ב' סעודות ולא ג' ולאכלו בשחרית במקום סעודה ג' וא"ש דברי רש"י ז"ל ודפח"ח. אלא שלמיעוט בקיאותי איני זוכר אם מצינו תשלומין בכה"ג קודם ומן החיוב דבכ"מ שנזכר תשלומין היינו אחריו ולא קודר. וע"ד פלפול י"ל קצת דלכאורה קשה לשיטת הלבוש דג' סעודות בשבת הוא מ"ע מה"ת (עיי' ח"ר ופמ"ג ר"ס רצ"א) א"כ ניתי עשה ולידחי ל"ת דחמץ לפני זמנו דעדיין ליכא כרת אלא ל"ת גרידא, לכן ליישב זה כ' רש"י דמלבד איסור חמץ יש עוד איסור דאסור לאכול מן המנחה ולמעלה ואין עשה דוחה ב' איסורים, גם י"ל דמצד איסור חמץ הי' יכול לאכול שלכד"א כגון בעירב בו דבר מר וכה"ג לשיטת המל"מ והתורת חיים חולין ק"כ דיוצא ידי מצוה באכילה שלכד"א לכך פי' רש"י דאסור לאכול מן המנחה ולמעלה כדי שיאכל המצה לתיאבון ומה"ט גם שלכד"א אסור לכן משייר רק ב' סעורות ולא ג' כנלע"ד לפום רהיטא (ועי' בחידושי חת"ס ז"ל לה' פסח מ"ש בזה):

ב במחבר ס"ה אם נשאר החמץ וכו' וכופה עליו כלי עד מוצי"ט ומבערו עיין מה שהקשו ע"ז בהגהות רעק"א ז"ל ובס' מקו"ח ונעלם מהם שכבר עמד ע"ז הב"ח ז"ל כאן ומתרץ הקושי' ע"ש. (ג) אם שכח למכור חמצו בע"ש כתב בחק יעקב סק"ח דצריך לתת בשבת במתנה לעכו"ם החדר עם מסירת המפתח ואפשר דאפי' מכירה ג"כ שרי ול"ה כמקח וממכר דאסור בשבת כיון שאינו עושה רק לינצל מאיסור חמץ וכה"ג כ' תוס' עירובין דף ס"ו דמותר לשכור רשות מעכו"ם בשבת ול"ה כמו"מ לפי שאין עושין אלא להתיר טלטול וכו' ע"ש וכבר כ' בהגהות חת"ס ז"ל (הגה"ה מבנו הגאון כתב סופר ז"ל) כי בס' בית מאיר לשו"ע אהע"ז סי' קל"ו בסופו דחה ראי' הח"י מתוס' עירובין בטוב טעם ודעת ע"ש. ועיין בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה' מ"ב שהביא תשובות האחרונים (תורת חסד ונחל משה וכו') דצריך ליתנו לנכרי במתנה דוקא ולא במכירה ע"ש:

ד במחבר ס"ז ההולך ביום י"ד לדבר מצוה כגון למול את בנו וכו' יחזור ויבער ואם לאו יבטלנו בלבו --- וכ' המג"א ס"ק י"א דאם הוא לאח' איסורו דאינו ברשותו לבטל יחזור מיד ויבער משום דהאי עשה והאי עשה ועשה דתשביתו חמור טפי שכל שעתה עובר עליו משא"כ במילה ואינך, וכבר עמד במחצה"ש דהמג"א סותר א"ע דבסי' רמ"ט כ' דמילה אפי' שלב"ץ כל שעתה עובר עלי' ובתשו' מהר"י אסאד ז"ל חא"ח סי' קכ"ב כ' כוונת המג"א דמילה ביום הח' אינו עובר בכל שעה עד שיעבור כל היום דוקא אבל מ"ע דתשביתו בע"פ גופי' עובר עלי' בכל שעה ושעה ע"ש, וכבר קדמוהו רבנן בס' שמן המאור ובס' חדושי רז"ה בהגהותיו לכאן ועיין בצל"ח פסחים דף ו' ע"ב ודף י"ג ע"ב שכ' דעשה דתשביתו היא כמו ביום השמיני ימול וכל היום זמנו ואינו עובר בעשה כי אם שעבר כל היום ולא השביתו וצ"ע שלא הזכיר מהמג"א וכבר העיר ע"ז בהגהות מנחת פתים ע"ש: (ה) העתק מתוספות רעק"א ז"ל למשניות פסחים פ"ג אות י"ג וז"ל הטהור. המג"א בסי' תמ"ד סקי"א כ' דאם הוא מו' שעות ולמעלה דאין יכול לבטל והולך למול בנו יחזור מיד דהאי עשה וכו' (כנ"ל) ובאבן העוזר שם השיג דהרי בהולך לשחוט פסחו בודאי דינא דמתני' גם מו' שעות ולמעלה דאינו חוזר לבער דהא עשה דפסח הוי עשה שיש בו כרת ודחי לעשה דתשביתו (נ"ל דכוונתו אף דלא הוי בעידנא מ"מ דחי כמ"ש תוס' פסחים דף נ"ט א' גבי עשה דהשלמה) וממילא ה"ה ההולך למול בנו כיון דמתני' כייל לי' בחד בבא, והטעם דמשהה חמץ ע"מ לבערו אינו עובר כמ"ש תוס' בפסחים דף כ"ט עיי"ש, ובחדושי צל"ח פסחים דף מ"ט הביא בשם חכם א' השגה גדולה על האבן העוזר, דבלשחוט פסחו בודאי דינא דהמג"א אמת דהא א"א לו נשחוט פסחו כשיש לו חמץ בביתו דעובר על לאו דלא תשחט על חמץ ול"ש דעשה דפסח ידחה ללאו דלא תשחט (והיינו דעשה דתשביתו לא עבר כמ"ש האה"ע כיון דמשהה ע"מ לבערו) דל"א כן בדבר שהלאו הזה בעצמותו דמצוה שהתורה אמרה דהעשה דשחיטת פסח לא יהי' על חמץ וכו' וכיון שכן אדרבה הוא סייעתא להמג"א כיון דבלשחוט פסחו בודאי לאחר שש דלא ביטל דחוזר לבער ה"נ בלמול בנו דחד דינא אית להו, עכ"ד והנה ביסוד הזה דהיכא דל"ת בדבר זה עצמו ל"ש לומר דעשה דוחה ל"ת מצאנו לקדוש א' מדבר בהיפוך ה"ה הגאון שאג"א בס' טורי אבן בחגיגה דף ד' ד"ה אצטריך קרא, הקשה דנימא דעשה דראיית פנים ידחה לל"ת דלא יראה פני ריקם דהא ממנ"פ אם הוא נקבה לא עבר בלאו דל"י ואם הוא זכר מקיים העשה דראיית פנים ודחי ללאו דל"י עיי"ש הרי אף דהלאו הוא באותו דבר עצמו דהזהיר דראיית פנים לא יקיים רק להביא עמו קרבן מ"מ אמרינן דזהו רק באפשר להביא קרבן דעבר אלאו אם אין מביא והוי כמו לאו דעלמא ואם א"א להביא קרבן דוחה העשה לל"ת [והנה לכאורה מ"מ נדחים דברי האה"ע דהרי הט"א תי' על קושייתו הנ"ל דאין עשה דוחה שבמקדש וא"כ מה"ט נתקיים השגת החכם הנ"ל על האה"ע דבלשחוט פסחו בודאי צריך לחזור ולבער דהעשה דפסח אינו דוחה ללאו דלא תשחט דאין עדל"ת שבמקדש, אמנם בזה דעשה דפסח שהוא בכרת דוחה לל"ת שבמקדש כדמוכח בפסחים דף נ"ט דעשה דפסח דוחה להשלמה אף דהיא עשה שבמקדש, וה"נ י"ל לל"ת וראי' מסוגי' דזבחים דף ל"ג דדחי עשה דפסח ללאו דלא תבא אל המקדש, וא"כ יש מקום לדברי האה"ע] ולענ"ד נראה לקיים דברי האה"ע. ובתחלה נאמר דאף לדעת החכם הנ"ל דבפסח בודאי יחזור ויבער משום לאו דלא תשחט מ"מ מה שדן דיש ראי' להמג"א דה"נ בלמול בנו כיון דבחד בבא קתני ז"א כיון דבפסח אין הטעם דמוטל עליו לקיים עשה דתשביתו, אלא דאין בידו לעשות פסח דאף אם אינו יכול לחזור כלל ולבער דפסקי' מברא ג"כ א"י לשחוט פסח משום לאו דלא תשחט, וא"כ ל"ש לומר למול דומי' דלשחוט וכו'. ומעתה אני אומר בהיפוך דראיית האה"ע לנכון, והיינו דלר"ל דס"ל בפסחים דף ס"ג דלאו דלא תשחט הוא רק באם החמץ עמו בעזרה, ולדידי' מיירי לשחוט פסחו אף אחר שש דעשה דפסח שי"ב כרת דוחה לעשה דתשביתו ודומי' דהכי מיירי למול ג"כ אף אחר שש ומוכח באמת הטעם דבדעתו לבערו א"ע על תשביתו, ובזה לא מצינו דפליג ר"י דאף דלר"י לשחוט פסחו לא מיירי מן לאחר שש היינו מטעם אחר דלאו בר שחיטת פסח כ"ז שהחמץ בביתו, אבל לענין למול בנו הדין לר"י כמו לר"ל, ובתשובה הארכתי בעז"ה עכ"ל:

והנה חפשתי בתשובותיו אם דיבר מזה ולא מצאתי מאומה, ומ"ש דיש מקום לדברי האה"ע דעשה דפסח דוחה ללאו דלא תשחט, במחכ"ת נעלם ממנו השאילתות דרב אחאי גאון פרשת צו שכ' להדיא דלאח"ז איסורו דלא מצי לבטל חוזר ומבער דכתיב לא תשחט על חמץ דם זבחי וכר"י דאמר אעפ"י שאין עמו בעזרה (ומובא כאן בישועות יעקב סק"ג) הרי דל"ש בזה עשה דוחה ל"ת, ומ"ש מטו"א חגיגה. הנה אינו תח"י לעיין בו. ואמנם נ"ל דגם הוא מודה לסברת הצל"ח אלא משום דאין הסברה הזאת מבוארת להדיא בש"ס, לכן ניחא לי' טפי לתרץ עפ"י הכלל המבואר בש"ס דאין עדל"ת שבמקדש, ויותר אין להאריך וע' בתפארת ירושלים שנספח למשניות הנ"ל שכ' להשוות דעת הצל"ח עם דעת הטו"א וסברתו דחוקה קצת]:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה