אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תמג

סימן תמב

א בחק יעקב סק"א הוכיח מרש"י ב"ק כ"ט ע"ב דס"ל לרש"י דמשש שעות ולמעלה עוברין בב"י - ובס' חמד משה כ' דאינו מוכרח ברש"י, אמנם הנוב"י מהד"ת או"ח סי' ע"ה הביא מרש"י פסחים דף ד' ע"א ד"ה בין לר' מאיר וכו' עי"ש מוכח דס"ל לרש"י דמשש שעות ולמעלה עוברין בב"י, ובחדושי חת"ס ז"ל פסחים הביא בשם המחנה ראובן דרש"י סותר א"ע דבפסחים דף ס"ג ע"א במשנה השוחט את הפסח על החמץ מוכח דס"ל לרש"י דאין עוברי' בב"י רק תוך הפסח (וכ"כ שם בתוי"ט) ואמנם תתשו' נוב"י הנ"ל סי' צ' מתרץ הכל בטוב טעם עיי"ש - ובס' תורה תמימה עה"ת פרשת בא הביא דרשת המכילתא בפסוק מצות יאכל את שבעת הימים, את לרבות איסור חמץ בארבעה עשר משש שעות ולמעלה, וכתב דמדרשא זו ראי' מפורשת לדעת רש"י דמשעה ששית עובר בב"י שהרי כיון דעיקר הרבוי לאיסור חמץ משש שעות ילפינן מקרא דמצות יאכל את שבעת הימים ובקרא זה כתיב מפורש ולא יראה לך חמץ עכ"ד:

ב הפמ"ג באשל סק"א וגם במשבצות סי' תל"ב בד"ה ולמ"ד וכו' הביא דברי הר"ן ז"ל דגם לר"ש דלפני זמנו אינו עובר בלאו מ"מ אסור באכילה ובהנאה מה"ת מאך ביום הראשון תשביתו שלא כדרך הנאה, והקשה ע"ז א"כ למה לי קרא לחמץ בפסח שאסור בהנאה תיפוק לי' מתשביתו. ולדעתי מכאן ג"כ ראי' לשיטות הסוברים דתשביתו לא שייך אלא בע"פ כדכתיב אך ביום הראשון תשביתו אבל תוך הפסח ל"ש תשביתו, וא"כ לק"מ קושי' הפמ"ג ז"ל. [ועיי' בס' חמד משה לקמן סי' תמ"ו סק"ג שתפס ג"כ דביו"ט עצמו ליכא עשה דתשביתו רק בעיו"ט ע"ש]:

ג במג"א סק"ד מיהו אם הוא מקום דיוכל למכרו לעכו"ם שיודע שיחזיר לו אחר הפסח אסור למוכרו מכירה חלוטה בתשו' ברית אברהם או"ח סי' כ"ח העיר בזה דלדעתו אפשר דצריך למכור דוקא מכירה חלוטה באם הוא באחריותו דהרי כ' התבו"ש בחדושי בכור שור פ' כל שעה דכל המכירה אינה אלא הערמה רק משום דמדאוריי' בביטול בעלמא סגי והם אמרו והם אמרו ולכן העלה דבמכירת בהמות אין מתירים ע"פ מכירה זו ע"ש והנה מבואר בתשו' שאגת ארי' סי' ע"ז באריכות דבחמץ שקבל עליו אחריות לא מהני ביטול דאינו יכול להפקיר כיון דאינו שלו ע"ש וכן האריך בס' פ"י בזה ולפ"ז ראוי דלא ליהני בכה"ג מכירה דידן דהוא הערמה לפ"ד הבכור שור הנ"ל רק מכירה חלוטה ודו"ק:

ד במג"א סק"ה אינו חייב באחריותו. אע"ג דהוא אינו עובר עליו מ"מ יבערנו שלא יעבור עליו המפקיד - כתב בס' עדות ביוסף מהגאון מו"ה יוסף שאול נ"ז זצ"ל מלבוב, דבריו צריכין ביאור דהכי בשביל זה יתחייב הוא למכרו ויהי' חשוב פושע בשביל זה וכמ"ש המג"א. אמנם נראה כיון דהמפקיד עובר בב"י וא"כ יהי' אסור לו לאח"פ כמבואר סי' תמ"ח דאף בביטלו כל שחייב בביעור ולא ביערו עובר וא"כ יהי' של הנפקד אח"פ כיון דהוא אינו חייב לבער א"כ ל"ש הקנס וכיון שכן שוב הוה לגבי הנפקד דבר הגורם לממון והוה כממון ואף אם אינו כממון מ"מ לגבי חמץ עובר מחמת זה משום דכתיב לא ימצא כדאמרו בדף ו' ולכך חייב לבערו וז"ב עכ"ל. [וצע"ג דהא כ' החק יעקב סי' תמ"ח ס"ק כ"א דאע"פ שביטלו אסור לכל דלכ"ע קנסו ע"ש]:

ח עיין בהגהות הגאון מו"ה ברוך פרענקל זצ"ל בשם התורת חיים בסוגי' דהמשכיר בית לחבירו, ומובא גם בס' בית מאיר כאן והסכים עמו לדינא, דלא ממעטינן מלך רק חמץ של אחרים דהיינו נכרים אבל חמץ של אחרים ישראלים בכלל לך הוא (דכל ישראל קרוים בלשון יחיד כדאיתא ברש"י חולין דף קל"ה ד"ה למעוטי) וחייב לבערו שכ' השו"ע היינו מדאורייתא כדי שלא יעבור הוא והמפקיד בבל יראה, ובס' שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה' אות כ' הביא דגם בתשו' עמק הלכה הל' פסח סי' קכ"ו אחר שהאריך בזה מסיק דעובר הנפקד בבל יראה ולא אמרו אבל אתה רואה של אחרים אלא בשל נכרים ע"ש, [עיי' באבן העוזר כאן, ועיי' בהגהות רעק"א ז"ל ס"ס תמ"ו הגה"ה השייך לאה"ע הנ"ל והיא לא נדפסה במקומה]:

ו במחבר ס"ג אם קנו שום דבר בחמץ וכו' עיין בס' ישועות יעקב פלפול ארוך בדין חמצן של עוברי עבירה, ותלי"ת גם אני הארכתי בחידושי לסוגי' זו, וכבר נדפס בשמי בקונטרס תל תלפיות מחברת ששי צד ק"ח וק"ט. וקשה עלי להעתיקו שנית וראוי לכל מעיין בסוגי' הנ"ל לראות מה שעלה במצודתי בזה וימצא נחת בעזה"י [והטעם שהשמיטו הפוסקים דין חמצן של עוברי עבירה דמותר עיי' בס' עדות ביוסף הנ"ל דף קט"ו עמוד ד']:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה