אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תמא

סימן תמ

א הפמ"ג במשבצות סק"ב הביא דעת הרמב"ם ירבינו אפרים דכל השלשה תנאים הרהינו ולא פדאו ומעכשיו בעינן דוקא הגיע זמן פרעון קודם הפסח אבל אחר הפסח לא מהני מטעם דאמרינן הואיל לחומרא ובידו לפדותו, וכתב ע"ז במאמר מוסגר, ושל גבוה דאין עובר צריך לחלק ע' תוס' פסחים מ"ו ב' ד"ה הואיל ב' עכ"ל - ובאמת לא נתבאר בתוס' שם שום סברא לחלק מדוע בחמץ שמשכנו אצל נכרי אמרי' הואיל אי בעי פריק ובחמץ של גבוה לא אמרינן כן וכאשר חפשתי בספרים מצאתי שיש בזה שני סברות לחלק, (א) מ"ש בישועות יעקב כאן סק"א דבחמץ של הקרש גם אם יפדה לא יהי' שלו רק מכאן ולהבא לא למפרע וא"כ היאך נימא דיהא חייב עכשיו מצד הואיל ויהי' שלו אח"כ, אבל בחמץ שמשכנו אצל נכרי כיון דקיי"ל דנכרי מישראל לא קני משכון ועיקר הטעם משום דא"ל מעכשיו והיינו כשלא יפדנו לבסוף אבל אם יפדנו א"כ איגלאי מלתא למפרע דשלי הוא א"כ שפיר ראוי שיעב בב"י משום הואיל וא"ב פריק לה, (ב) מ"ש הגאון מפאקש זצ"ל בס' המקנה ח"ג דף ל"ב ע"ג דלכאורה ל"ש כלל לומר הואיל א"ב פריק, בדבר אשר אין לו שום זכות יותר מאחר וכי הו"א שכל ישראל יהיו עוברים הואיל וכולם יוכלו ליפרק, רק הבעלים שיכולים לפדות שוה מנה בפרוטה הי' הו"א שיעברו על ב"י מצד א"ב פריק אבל כיון שבא ליד גזבר אז גם הבעלים אין להם זכות לפדות בפחות כאשר הבאתי בח"ר כלל כ"א פרט ג' וכו' עיי"ש כל הענין - ולפי"ז מבואר יפה הסברא לחלק בשלמא בהקדש ל"ש הואיל א"ב פריק דכיון שבא ליד גזבר שוב אין לבעלים זכות יותר מאחר וממילא ל"ש א"ב פריק, אבל בחמץ שמשכנו אצל נכרי ודאי יש לו זכית לפדותו יותר מלאחר כי הוא הבעלים של חמץ זה ולאשר הוא לו יתננו הנכרי משא"כ לאחר בזה שפיר ראוי שיעבור מצד הואיל א"ב פריק וא"ש:

ב במג"א סק"ב כיון דמחוסר ממונא לא אמרי' הואיל כ' בהגהות מנחת פתים עיי' רש"י מנחות ק"ב ד"ה לן וצ"ע - והנה מ"ש ד"ה לן כ"ל דהוא ט"ס וצ"ל ד"ה אומר הי' ר"ש וכו' ע"ש - וי"ל בפשיטות דהתם עומדת ליפדות מצד דמצוה לפדותה כדקאמר שם בגמ' והיכא דמצוה לפדות אפי' במחוסר ממונא אמרי' הואיל דודאי יעשה כל התפעלות שיוכל לפדות, וכיוצא בזה כתב הפלתי בסי' ק"ב סק"ה לענין מחוסר מעשה גבי דשיל"מ ע"ש:

ג אתא לידי תשי' בר ליואי או"ח וראיתי בו בסי' כ"ב שהקשה אליבא דר"ל דס"ל לאו שאין בו מעשה לוקין עליו כמ"ש התוס' ב"מ דף צ' ע"ב ד"ה ריש לקיש עיי"ש, וגם ס"ל בכתובות דף ל"ב דחייבי מלקיות אפי' בלא אתרו בי' נמי פטורים מתשלומין א"כ אליבי' איך אמרינן בקביל עלי' אחריות כיון דאילו מיגניב או מיתביד בעי שלומי לכן עובר על ב"י הא אם עובר על ב"י פטור מלשלם משום קלבדר"מ ולוקה ואינו משלם ואפי' בלא אתרו בי' דבנ"ד החיוב מלקות מושך עד סוף שעה שיצא מרשותו בגניבה ואבידה והו"ל כמו באין בבת אחת, ועיין בתוס' כתובות דף ל"א ד"ה לא צריכא עייש"ה בסוף דבריהם, וא"כ איך משכחת אליבי' דרשא דהש"ס מקרא דלא ימצא לחייבו בקבלת אחריות על ב"י עכ"ד - ולפענ"ד שתי תשובות בדבר, חדא י"ל דאליבא דר"ל אתי קרא דלא ימצא לחייבו על ב"י בקיבל עליו אחריות על חמץ של הקדש, ובשל הקדש אמרינן לכ"ע לוקה ומשלם משום דהתשלומין לשמים כמ"ש בצל"ח פסחים דף כ"ט ועוד בשאר ספרים (וכגון בקנו מידו עיי' חק יעקב רסי' ח"מ), ועוד י"ל דאתי קרא לחייב בקע"א על חמצו של נכרי היכא דמחק ודינא דמלכותא חייב באחריות דבזה לכ"ע מחויב לבער כמ"ש הח"י ומובא בבאה"ט סי' ת"מ סק"ג ע"ש ואדמו"ח הגאון מו"ה עמרם בלום שליט"א אמר לי דבר חדש דלדעתו שומר לוקה ומשלם משום דגבי שומרים אין הב"ד מחייב אותם בתשלומין רק חייבים משום שהתורה ירדה לסוף דעתן של שומרים שרוצין להתחייב כמ"ש תוס' כתובות דף כ"ו ועיי' בקצות החושן סי' ש"מ סק"א ול"ש בזה ואי אתה מחייבו משום שתי רשעיות ודו"ק. [אך עיין בח"ר מחיבור זה בסה"ס בקונטרס אוהל יוסף אות כ"ב שהקשיתי קושי' חמורה לפי זה ואכ"מ להאריך יותר]:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה