אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תמ

סימן תלט

א במחבר ס"א מביא דעת הרמב"ם דאפי' אם אינו חייב באחריותו אלא שיודע שהעכו"ם אלם ויכפות לשלם אם יאבד חייב לבערו --- ובטו"ז סק"א הרבה להקשות על הרמב"ם מן הגמ' וסיים ע"כ נראה מי שפוסק כהראב"ד בזה לא הפסיד מחמת אלו הקושיות שזכרנו עכ"ל -- וברי"ט אלגאזי רפ"ב דבכורות הוכיח מדברי הרשב"א חולין דף ל"ט דכל דהתשלומין אינו מן הדין אלא מן האונס אינו אלא מדרבנן ולא דמי לחייב מן הדין דעובר על ב"י מדאורייתא וכתב דגם לדעת הרמב"ם י"ל כן דאינו אלא מדרבנן ומאי דאמרי' בגמ' פסחים ה' ב' הא בדלא קביל אחריות הא בדקביל כהא דרבא דאמר בעירו חמירא וכו' אין הכוונה לומר דבכה"ג דמשלמין באונס חשיב כאחריות גמור לאסור מן התורה אלא ה"ק דמדרבא נשמע דבדקבל אחריות וחייב מן הדין אסור מן התורה דאלת"ה למה אסר להם רבא מדרבנן אם לא דבדקבל אחריות מן הדין עובר מן התורה ולכן במשלמין מפני האונס שייך לאסור מדרבנן דדומה למקבל אחריות דמה"ת אסור ועפי"ז לק"מ עיקר הקושיות שהקשה הטו"ז בא"ח סי' ת"מ סק"א על סברת הרמב"ם אשר מתוכם הכריח דהמקיל כס' הראב"ד לא הפסיד מכח קושיות אלו יע"ש ולפי האמור דעת הרמב"ם הוא כס' הרשב"א דאינו אלא מדרבנן הרואה יראה דלק"מ כמבואר למעיין עכ"ל:

ב במג"א סק"א ואפשר דאפי' בא העכו"ם בפסח מותר להניח בפסח ליטלו דאומרים באיסוה"נ הרי שלך לפניך - ובהגהות רעק"א ז"ל חולק ע"ז כיון דהישראל עבר על ב"י כשבא הנכרי בפסח אין הישראל יכול להניחו ליטלו נהי דלא מקרי נהנה מ"מ הישראל מחוייב לבערו לתקן הלאו דהא הלאו דב"י ניתק לעשה כדאיתא פסחים דף צ"ה וא"כ מחוייב לשרפו ולשלם להנכרי מעותיו עכ"ל - ומאי דפשיטא לי' למרן רבי עקיבא דישראל שקיבל אחריות אחמצו של נכרי ועבר בב"י יכול לתקן הלאו דהוי ניתק לעשה, מספקא לי' להגאון בעל פרמ"ג ז"ל לקמן סי' תמ"א באשל סק"ו וז"ל, קיבל אחריות חמץ עכו"ם בפסח י"ל דלקי דלא ניתק לעשה דלית רבי' (קרא) מלא ימצא ולא העשה וצ"ע עכ"ל, וכ"כ הצל"ח פסחים דף ל' בסוגי' דהרהינו דחמץ של נכרי באחריות ישראל ל"ה ניתק לעשה ע"ש, ומעתה לא רחוקה הוא לומר דגם רבינו המג"א סובר כן:

המקור חיים סימן זה סק"ג כתב דין חדש וז"ל שהעכו"ם אלם וכו'. ולפ"ז ה"ה אם הנכרי המפקיד חמץ בבית ישראל חייב מעות לישראל הנפקד וכשיאבד לא ישלם לו חובו מיקרי אחריותו עליו וחייב לבער ולפי"ז במכירת חמץ שלנו שמקבל מעות דבר מועט והמותר זוקף במלוה והדבר ידוע בבירור שכשיאבד החמץ לא ישלם אף בדיניהם שאף הן אין מחזיקין אותו רק להערמה בעלמא ועיין בתב"ש בחי' שכתב דמכירת חמץ שלנו הוא רק הערמה א"כ הוי כאחריות אנס עליו, ולכן צריך דוקא למכור לו החדר שהחמץ בתוכו דאז הוי כקיבל אחריות על חמצו של ככרי בביתו של נכרי' דשרי, ולא מהני כשמשכיר לו המקום דלא קיי"ל כר"ת שסובר דמהני יחד לו בית כמ"ש המג"א בס"ק א' כרש"י דשכירות לא קניא והוי ביתו, אבל באותן שדרין בבית אחרים בשכירות דמהני מה שמשכירין לכותי המקום דכיון שנסתלק מכל זכות שיש לו בבית זה שוב לא קרינן בי' ביתו דהא לאו ביתו הוא מכל וכל עכ"ל - ובהגהות חכמת שלמה כאן חולק עליו דאף הסובר דאף באלמות הוי נמי כקבלת אחריות היינו רק כעין חמירא דבני חילא דאם יאבד יצטרך לשלם ממון ממש מביתו אבל מה שמפסיד רק חובו זה לא נחשב גורם לממון רק כעין גורם דגורם וכו' עי"ש - ועיי' בתשו' מהרי"א הלוי ז"ל ח"ב סס"י קי"ח שכ' ג"כ דלא מיקרי קבלת אחריות רק אם הישראל נעשה שומר על החמץ ולא בענין אחר - ובס' שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה' אות כ"ה וסי' ט' אות ד' ערר מערכה גדולה נגד המקי"ח והביא דברי גאוני בתראי בעלי תשובה זצלה"ה שכולם פה אחד מסכימים דמה שמפסיד החוב והנכרי לא ישלם זה לא מיקרי קבלת אחריות כלל ואינו עובר עליו ואין חילוק בזה בין מכירה לשכירות עיי"ש אמרות טהורות וסברות מאירות כשני המאורות: (ג) בחק יעקב סק"ד העלה דחמץ של נכרי שקבל ישראל עליו אחריות לאחה"פ מותר בהנאה דבחמץ של נכרי לא קנסו, והאחרונים חלקו עליו, ולפענ"ד יש קצת ראי' להח"י ממ"ש הפנ"י פסחים מ"ו בסוגי' דהואיל דהא דעובר בב"י בקיבל אחריות היינו מטעם הואיל דאע"ג דהשתא עדיין אינו שלו מ"מ הואיל ואילו מיגניב או מיתביד וכו' השתא נמי כדידי' דמי' עיי"ש, וא"כ הרי כתב הב"ח לקמן סי' תמ"א בדעת הראב"ד והרא"ש דמאי דאמרינן הואיל היינו דוקא לענין איסור בל יראה בפסח עצמו אבל לאסור החמץ לאחר הפסח לא אמרינן הואיל עיי"ש, א"כ ה"נ בקיבל אחריות דעובר רק מטעם הואיל אינו אסור לאחה"פ, ולא אוכל כעת להאריך יותר בזה. [וע' בתשו' רעק"א ז"ל סי' רט"ו מ"ש בזה]:

ד במג"א סק"ד, בי"ט. ואע"ג דאפשר לעשות מחיצה בסדין וכו' - בס' פתחי תשובה העיר דהא הוי מחיצה המועיל להתיר הקיום החמץ ודמי למחיצה בפני אור הנר כדי שישמש דאסור -- וכבר קדמו בזה בעל תוס' שבת בהגהותיו לכאן וכ' דהיכי דאפשר בענין אחר לא מקרי להתיר ע"ש: (ה) במחבר ס"ד אעפ"י שקיבל עליו הנפקד אחריות עובר עליו "אף" המפקיד - מלת אף הוסיף בבאר הגולה אבל בלבוש פוסק דהנפקד ישראל אינו עובר על חמצו של ישראל אף בקבלת אחריות, ובהגהות הגאון ר' ברוך פרענקל ז"ל ביאר טעמו, ולא ראה שכבר קדמו בזה הצל"ח פסחים דף ה' ע"ב ע"ש. ועיי' בס' ערוך נועם מהגאון הנ"ל בסה"ס בחידושי סוגי' דהמפקיד חמץ הנוגע לסעיף זה ולדברי הטו"ז כאן סק"ד ומאפס הפנאי אקצר]:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה