אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן תלב

סימן תלא

א במחבר ס"א על ביעור חמץ - כ' בס' מעשה ידי יוצר על הגדה ש"פ מהגאון מו"ה שלמה קלוגר זצ"ל וז"ל, הנה הפוסקים האריכו למה מברכין בעל ולא בלמ"ד ונראה בדרך קצרה די"ל לפמ"ש הרא"ש דמה שאנו מוציאין החמץ מן הבית ל"ה מכח מ"ע דתשביתו רק שלא יעבור על ב"י (ומובא בטו"ז כאן סק"ב ובחק יעקב סק"ד ע"ש) והנה לפי"ז קשה למה מברכין על הביעור הרי על ל"ת אין מברכין ובעכ"ח דהוי רק שבח והודאה כעין שכ' הרא"ש בברכת אירוסין והטו"ז ביו"ד סי' א' גבי ברכת שחיטה דהוי רק הודאה ושבח על איסור עריות ואכילה בלא שחיטה כן ה"נ אין ברכת ביעור חמץ על גוף קיום המעשה רק הוי ברכת הודאה על שאסרה לנו התורה להכניס חמץ ולהחזיקו ברשותינו בפסח [אלא שאין מקום לברך אותה כ"א בשעת מעשה ביעור ולכן תקנוה בשעת בדיקה וכן מצאתי בס' חמד משה כאן סק"ה עיי"ש] וא"כ לשון הודאה ושבח שייך בעל, דדוקא אם הברכה על גוף המעשה הוא שציונו לעשות כן אז שייך בלמ"ד, אבל ברכת הודאה ושבח הוי רק בלשון על כפי הידוע ומובן. ולכך מברכין על ביעור דהוי רק הודאה ושבח על לאו דב"י והאיסור להשהות בבית בלי ביעור וזה כלל נכון, וכן הוי בכל דוכתא ברכת הודאה בעל וז"ב עכ"ל הטהור - ובמה שטרחו עצמם הפוסקים ליתן טעם על נוסח הברכות שלפעמים תיקנו בעל ולפעמים בלמ"ד (ועיין ברא"ש פ"ק דפסחים ובק"נ שם) ראיתי בס' חמד משה סק"א שנתן בזה כלל חדש והוא דכל מצוה שהיא הכרחית ואינה תלוי' במעשה אשר ברצון אדם לעשותה או לא תיקנו לברך בלמ"ד כמו לישב בסוכה שבעכ"ח צריך לעשות סוכה ולישב בה וכן להני תפילין, אבל מידי דתלוי במעשה אשר הי' ברצון האדם לעשותה או לא ואי לאו מעשה ההיא אין המצוה חובה כלל תקנו בעל, וכן תיקנו לברך על השחיטה וכן על ביעור חמץ דאם אין לו חמץ אין עליו חובה לבער וכן על מצות ציצית דאם אין לו בגד אינו חייב לעשות ציצית, והברכה קאי על מה שציווה אותנו הקב"ה לעשות מצוה זו אם יכולה להיות. וכן כל כדומה לזה דו"ק ותשכח (ועיי"ש שיישב דלא תיקשי מברכת מילה ומצוה ומרור ע"ש, אך לענ"ד קשה ע"ז מברכת להתעטף בציצית וצ"ע כעת): (ב) כ' בס' ישועות יעקב סק"ב וז"ל, והנה בענין ברכת על ביעור הי' נראה בעיני טעם הגון דאינו מברך לבער דבאמת אינו יודע בשעת בדיקה אם ימצא חמץ ברשותו אלא שמ"מ מברך על ביעור שאם ימצא החמץ ברשותו יבערנו ולכך אינו שייך לומר לבער דמשמע דבודאי יבער אבל לשון על ביעור שייך שפיר דאם ימצא חמץ ברשותו יבער והתורה ציותה על מצות ביעור כשימצא וזה פשוט מאוד עכ"ל --- ופלא שלא ראה שכתוב כן בס' עטרת זקנים כאן במקומו:

ג ברמ"א ס"ב ונוהגים להניח פתיתי חמץ וכו' מיהו אם לא נתן לא עכב וכו' וכתב באשל אברהם דהא בסי' תל"ה כשלא בדק בי"ד בודק תוך תוך המועד והסכימו הפוסקים דיברך עיין פר"ח. וגם בביאורי הגר"א ז"ל רמז לראי' זו. וכתב דעוד יש ראי' דא"צ מברכת המפיל עכ"ל. וכוונתו דהא מברך המפיל אע"ג דאפשר שלא יישן. והנה לא ראה מ"ש האלי' רבה סי' רל"ט שהמפיל הוא על מנהגו של עולם כמו ברכת הנותן לשכוי בינה ואפי' לא יישן מברך ומ"ש בפמ"ג סק"ג שהסכים עמו --- ובס' פתחי תשובה הביא דכ' בתשו' עמק הלכה סי' קכ"ח דלדידן חובה היא להניח פתיתין משום חשש ברכה לבטלה כמ"ש הרמ"א לקמן סי' תל"ג דצריך לכבד חדריו קודם הבדיקה שוב אין הבדיקה חיובית ע"ש --- ובהגהות הגאון מו"ה ברוך פרענקל זצ"ל כתב י"ל טעם על הנחת חמץ כדי לקיים מצות שריפה יעויין סי' תל"ה ס"ב עכ"ל - ובהגהות מנחת פתים כתב נראה דנכון שיהי' עכ"פ בצירוף כל הפתיתים יחד כזית דפחות מכזית לכמה פוסקים אינו חייב בביעור כלל ע"ש ועיין בחמד משה סק"ה שסיים דמן הראוי להניח ואם לא הניח יקח עכ"פ כזית חמץ בשעת הביעור ויבערנו (ועיין בשדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה' אות מ"ט):

ד עיין פרמ"ג באשל סק"ה - ומוכח מדבריו דס"ל דאפי' אם נותן שכר להשליח אפי"ה אמרינן מצוה בו יותר מבשלוחו, והוא דלא כמ"ש בס' עורה שחר בשם ישמח משה פרשת עקב דבשליח בשכר ל"א מצוה בו וכו' וכ"כ בשמו גם בס' ילקוט הרועים (ורבות פלפלתי בזה בכ"מ בספרי ילקוט הגרשוני) וחידוש על הגאון בעל שדי חמד שליט"א שמדבר בזה בחלק דברי חכמים סי' מ"ד עיי"ש ולא העיר מפמ"ג הנ"ל:

ה במג"א סק"ו חקר אם השליח מברך על ביעור חמץ, ועיי' בהגהות דגו"מ ובחדושי רז"ה ובס' יד אפרים ובית מאיר, וע' בס' חמד משה דמסיק כיון דברכת על ביעור חמץ הוא ברכת השבח כמו שחיטה (וכמבואר בדברינו לעיל ענף א') א"כ פשיטא דשליח מברך וכמו השוחט בהמת אחרים והוא לא יאכל ממנה ומ"מ מברך ע"ש: סימן תל"ג (א) במחבר ס"א ואכסדרה שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו - בס' פתחי תשובה הראה לעיין בפמ"ג שמסתפק אי מהני לאור הלבנה ע"ש - וחידוש בעיני דלא ראו גם שניהם מהשכתב התבואות שור סי' י"א סק"ז דלא מהני לאור הלבנה יעו"ש:

ב כ' בחק יעקב סק"א דמותר לבדוק בליל י"ג ועיין בס' שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה' בשם שו"ע הגאון מו"ה שניאור זלמן ז"ל דכיון דעל בדיקה זו אינו יכול לברך לפי שאינה בזמן תקנת חכמים ממש לכן נכון הדבר שישאיר איזה חדר לבודקו בליל י"ד בברכה, ואם בדק הכל ולא השאיר כלום יבדוק בליל י"ד חדר אחד לקיים תקנת חכמים ולא יברך עיי"ש: (ג) במחבר ס"ח ואם יש עליו גובה ג' טפחים מבטלו בלבו ודיו - ברי"ף פ' כל שעה חמץ שנפלה עליו מפולת ה"ה כמבוער אמר רב חסדא וצריך שיבטל בלבו, וכתב עלה הר"ן ז"ל איכא מאן דפירש דלבו לאו דוקא אלא לומר שא"צ להשמיע לאזניו אבל צריך שיוציא בשפתיו דדברים שבלב אינן דברים וכי מצריכין בטול הני מילי מדרבנן אבל מדאורייתא כיון שנפלה עליו מפולת אינו עובר עליו וכו' עיי"ש- ובס' ישועות יעקב סק"ג נתקשה בדברי ר"ן אלו אמאי כתב הר"ן הך מילתא דאיכא מ"ד דל"מ בעול בלב בהך דוקא ולא כתב כן בכן דיני ביטול ועיי"ש שתירץ בדרך רחוקה, ולפענ"ד נראה פשוט דהנה כתבו האחרונים ז"ל דגבי בטול חמץ לא שייך דברים שבלב דאנן סהדי דודאי ביטל בלב שלם כדי שלא יעבור בבל יראה ובבל ימצא והיכי דאיכא אנן סהדי הוי דברים הגלויים לכל ומהני אף דברים שבלב (עיי' שדי חמד מערכת חמץ ומצה סי' ה' אות נ"א) והתינח בחמץ שעוברין עליו בב"י ובב"י אבל חמץ שנפלה עליו מפולת דכתב הר"ן דאינו עובר עליו א"כ ליכא אנן סהדי וממילא לא מהני בטול בלב משום דדברים שבלב אינן דברים וא"כ מיושב שפיר קושי' הישועות יעקב ז"ל דבמקום אחר לא הי' יכול הר"ן להביא דעת האיכא מ"ד הנ"ל די"ל דמודה דמהני בטול בלב משום דאנן סהדי דודאי ביטל כדי שלא יעבור בב"י ובב"י אבל בנפלה עליו מפולת דאינו עובר בב"י וליכא אנן סהדי לכן איכא מ"ד דלבו לאו דוקא וכו' אבל צריך שיוציא בשפתיו, והני תרתי מילי דהר"ן שייכים אהדדי וא"ש ודו"ק:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה