ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תלא
א במחבר ס"א בתחלת ליל י"ד בניסן בודקין את החמץ וכו' במשנה ריש פסחים אור לארבעה עשר בודקין את החמץ לאור הנר, פירש"י לאור הנר בגמ' מפרש טעמא, בודקין שלא יעבור עליו בב"י ובב"י ומקשים האחרונים מדוע ציין רש"י תחילה מלת לאור הנר הלא מלת בודקין נזכר במשנה קודם והול"ל לפרש מקודם בודקין כדי שלא יעבור בב"י ובב"י ואח"כ לאור הנר בגמ' מפרש טעמא --- ועיי' באור חדש שכ' דכוונת רש"י על מה דאיתא בגמ' ח' ע"א דלכך בודקין לאור הנר ולא לאור האבוקה משום דנר יכול להכניסו לחורין ולסדקין משא"כ אבוקה, ומתרץ בזה דקדוק הנ"ל ברש"י ותלי"ת כיוונתי לדבריו טרם ראיתיו, ועיי' בס' דגן שמים על מס' פסחים לידינ"פ הגאון מהו' צבי יחזקאל מיכלזאהן נ"י אבדק"ק פלונסק פלך ווארשוי יע"א דעכ"ח כוונת רש"י רק ע"ז דהא דבעי' אור הנר א"צ שום טעם כיון דהבדיקה בלילה פשיטא דצריך נר רק כוונת רש"י דבגמ' מפרש טעמא אמאי נר ולא אבוקה עיי"ש, ובלימוד הישיבה אמרתי דכוונת רש"י עפ"י מ"ש בחידושי אבן העוזר לפסחים בתוס' ד"ה אור לי"ד וכו' קשה לר"י כו' ותי' בס' הנ"ל ע"פ מ"ש בירושלמי הביאו הטור סי' תל"ג דחורי הבית שהן למעלה מעשרה א"צ בדיקה ותמה הטור ע"ז ותי' הב"י משום דהתינוקות אין יכולין להגיע למעלה מי' לכן א"צ בדיקה שם, ולכאורה דבריו חמוהין אטו מי לא בעי בדיקה בשביל תשמיש הגדולים (אמר המלקט תמיהה זו לא הבנתי הלא הב"י קאמר שם להדיא דהנחת חמץ בחורין ובזיזין התינוקות מצויין בו יותר מהגדולים) וראיתי בירושלמי שם דקאמר הדות פי' בור א"צ בדיקה מתיירא הוא התינוק לילך לשם עכ"ל. מבואר מדברי הירושלמי דעיקר הבדיקה היא בשביל התינוקות, לכן נ"ל עפ"י מה דקיי"ל באו"ח סי' תרנ"ח דביום א' של סוכות אין ליתן לקטן את האתרוג בידו לברך כי מה שנותנין להם יש להם יד לקנות ואין יכולין להקנות לאחרים ע"ש, ומוכח משם דגם להפקיר אין הקטן יכול דאל"כ קשה הא יש תקנה שהקטן יפקיר האתרוג ויחזור הגדול ויזכה בו, ועוד דהפקר הוא מדין נדר ואין נדר הקטן כלום, ועפ"ז אתי שפיר דודאי משום חמצן של גדולים לא הי' צריכין בדיקה דהוי סגי בביטול דהוי הפקר, אבל משום חמצן של קטנים דמה שנותנין להם יש להם יד לקנות, וחמץ שלהם א"א לבטלו ונמצא עובר הקטן בב"י ובב"י, והקטן שהגיע לחינוך מצוה על אביו לשמרו שלא יעבור על שום מצוה מהמצות, משו"ה תקינו חכמים לבדוק החמץ, ע"כ למעלה מי' דאין תשמיש הקטנים שם, וכן בבור דמתירא הקטן לילך לשם לא האריכו לבדוק שם, דהא החמץ של גדולים בביטול סגי לי' וכיון דחינוך הקטנים אינו אלא מדרבנן לכך מדאוריי' סגי בביטול וא"מ בדיקה אלא מדרבנן וזה ברור עכ"ל, (וראה זה חדש הוא ותמיהני שאינו מובא בשום אחרון) ובזה מתורץ שפיר הדקדוק הנ"ל וזה כוונת רש"י שפי' מקודם לאור הנר בגמ' מפרש טעמא דלא"ר הנר ולא לאור האבוקה משום דצריך לבדוק בחורין ובסדקין וכו' א"כ מוכח דעיקר הבדיקה הי' בשביל חמץ של התינוקות כמ"ש הב"י דהנחת חמץ בחורין ובזיזין התינוקות מצויין בו יותר מהגדולים ואותן החורין שאין התינוקות מגיעים לשם באמת א"צ בדיקה א"כ ממילא שפיר פירש"י אח"כ בודקין שלא יעביר עליו הקטן בב"י ובב"י דלחמץ של קטנים לא מהני ביטול כנ"ל וא"ש. ואפי' אי ביטול אינו מטעם הפקר אלא מטעם דמחשבו לעפר הא קיי"ל דקטן אין לו מחשבה ודו"ק]: (ב) והנה ר"ע מברטנורה ריש פסחים כ' אית דמפרשי טעמא דבדיקה כדי שלא יעבור על ב"י וב"י אם יהי' חמץ בביתו בפסח ואע"ג דבביטול בעלמא סגי חיישינן שמא ימצא גלוסקא יפיפי' וימלך על ביטולו ויחשב עלי' לאכלה ויעבור עליו על ב"י וב"י (ונראה שכ' כן בדעת רש"י ועיי"ש בתוי"ט ביאור דבריו, וכבר הקשה עליו בס' באר אברהם על משניות (מובא באו"ח ריש פסחים) מהא דאמרי' דף ו' ע"ב דה"ט דהבודק צריך שיבטל משום שמא ימצא גלוסקא יפה ודעתו עילו' ולדברי הרע"ב מה מועיל הביטול בשעת הבדיקה הא אם יהי' דעתו עילוי' יחזור מהביטול (ועיי' בחידושי ח"ס ריש פסחים ובשאר ספרים שהאריכו בזה) אמנם היטב אשר דיבר בזה בס' שלום ירושלים לירושלמי ריש פסחים בשם רבו הגאון מהו' יעקב גינצבורג זצ"ל מפראג דהכי כוונת הרע"ב בדעת רש"י דודאי אם לא יבדוק דאז יהא החמץ שכיח בביתו שפיר איכא למיחש שמא ימצא אדם שימלך מביטולו, אבל אחר שבדק דאז איץ החמץ מצוי' בתוך ביתו אז לא חיישינן לב' חששות רחוקות שמא ימצא אחר הבדיקה ואם ימצא ימלך מביטולו זה לא חיישינן ודפח"ח - וראיתי בס' חידושי ת"ה דף פ"א שכי' וז"ל:
מה שפוסק הטוש"ע בח"מ סי' רע"ג במפקיר שדהו שב' ימים הראשונים יכול לחזור בו, וגם אינו הפקר אפי' אחר ג"י אא"כ הפקיר בפני ב', היינו דוקא בקרקע אבל במטלטלין אפי' הפקיר בינו לבין עצמו הוה הפקר מיד וא"י נחזור בו, וכן מצאתי מפורש בתוס' ס"פ אין בין המודר וכ"כ בשו"ע א"ח סי' רמ"ו ס"ג לענין שביתת בהמתו, וגם בקרקע אין זה אלא מדרבנן שלא יפקיע עצמו מידי מעשר, וגם הביטול של החמץ הוה הפקר גמור מדאוריי' ומדרבנן ואינו יכול לחזור בו, ומה שתיקנו חכמים לבדוק ולבער אחר הביטול אין זה מטעם שמא ימצא גלוסקא יפה ויחזור מהביטול שבודאי א"י לחזור כנ"ל אלא הטעם הוא שמא יבוא לאכלה, כ"כ התוס' והר"ן והטור וכל האחרונים טעם זה כטעם השני שכתב הברטנורא, ולא כטעם הראשון שהוא נסתר לענ"ד עכ"ל -- ולפענ"ד כראה כי הברטנורא כתב דבריו אליבא דרש"י ורמב"ם וסיעתם דס"ל דביטול אינו מטעם הפקר אלא שמבטל שיהא כעפרא וכמו דקאמר הש"ס תבן ובטלו דהוי מיעוט לענין סוכה גבוה דתבן נחשב כעפר וכמבואר בתשו' מהרי"ק שורש קמ"ב ועיין בחק יעקב סי' תל"ד סק"ט א"כ שפיר יכול לחזות מביטולו וכמ"ש התוי"ט דמחשבה מבטלת מחשבה וא"ש:
ג ידוע שיטת הכלבו בשם גאון וכן ס"ל להרמב"ם לחד נוסחא דלחמץ ידוע לא מהכי ביטול, והקשו כל המפורשים דא"כ מה פריך בפסחים דף ו' ע"ב ולכי משכחת כלה ליבטלה הא כי משכחת נה הו"ל חמץ ידוע ולא מהני ביטול (ועיין בס' אור חדש סוף פסחים מ"ש בשם הגאון בעל נוב"י ז"ל, ותירוצו הוא בסגנון תירוץ הב"ח ז"ל בכאן עיי' שם, ועיין בספרי ילקוט הגרשוני ח"ר מערכת הבי"ת אות "ביטול לחמץ ידוע" שהעליתי ג"כ תירוץ נכון ב"ה) וכעת נזכרתי מה שאמרתי עוד בימי בחרותי דהנה כתב הישועות יעקב כאן וכ"כ בתשו' ריב"א חאו"ח סי' ל"ו דהא דלחמץ ידוע ל"מ ביטול היינו משום הואיל אי בעי קני לי' חצירו כיון דלא מחוסר שום מעשה דמיד דנותן אל לבו לקנותו קניא לי' חצרו, רק בחמץ שאינו ידוע לא קני לי' חצירו כמ"ש התוס' בב"מ דף כ"ו ד"ה דשתיק וכו' דבדבר שיכול להיות שלא ימצאנו לעולם אין חצר קונה עיי"ש, ולכן מהני ביטול לחמץ שהוא טמון ואינו ידוע משא"כ לחמץ הידוע ע"ש - והנה כבר כתב הגאון אבדק"ק פאקש זצ"ל בס' המקנה חלק שלישי דף ל"ד עמוד ד' (וכבר קדמו בזה בספר בציר אליעזר) דאין עוברין בבל יראה מצד הואיל אי בעי קנה דהא כתב המקנה בקידושין דף נ"ו על הרמב"ם שפסק דקונה חמץ עובר בבל יראה הגם דכל מלתא דארל"ת אי עביד לא מהני ולא קנה, בכ"ז עובר ולוקה יען שעבר על מימרא דרחמנא עיי"ש, והתינח אם באמת החציף לעשות נגד רחמנא לוקה, אבל זה האיש צדיק באמונתו יחי' לא עלה על דעתו לעבור האיך יעבור הואיל שיוכל לקנות חמץ גם אם קנה אינו חל הקנין וכו' עיי"ש. מעתה י"ל דכל הני שיטות הסוברים דלחמץ ידוע לא מהני ביטול ס"ל כאביי דאי עביד מהני (וידוע מ"ש הרבה אחרונים דגם הרמב"ם פוסק כן) ממילא שפיר עובר משום הואיל אי בעי קני לי' חצירו כנ"ל אבל לרבא דס"ל אי עביד לא מהני באמת מהני ביטול אף לחמץ ידוע דלדידי' לא שייך הואיל שזה כנ"ל א"כ בפסחים ו' ע"ב פריך שפיר אהא דאמר רבא גזירה שמא ימצא גלוסקא יפה ודששי' עילוי', וכי משכחת לי' ליבטלי', דלרבא לשיטתו הא מהני ביטול אפי' לחמץ ידוע וא"ש:
ד במג"א סק"ד ולא יאכל עד שיבדוק. אבל טעימה בעלמא (היינו פירות או כביצה פת) שרי, ב"ח מהר"יל, וכעת יצא לאור ס' שדי חמד מערכת חמץ ומצה, שמה הביא (בדף ל"ד ע"ד) בשם מגן האלף דקשה ע"ז לפימ"ש במג"א סי' רל"ה סק"ד דטעימה אסורה קודם ק"ש וכ' הטעם משום דק"ש דאוריי' א"כ גם בבדיקת חמץ שכ' כאן המג"א סק"ז דבדיקת חמץ הוי דאוריי' כ"ז שלא ביטל' והעולם נוהגים באמת שלא לבטל קודם הבדיקה א"כ הבדיקה הוי מדאוריי' א"כ אפי' טעימה אסורה עיי"ש:
ה במג"א סק"ז משמע דאם התחיל בלילה באיסור לכ"ע פוסק דבדיקת חמץ הוי דאוריי' כ"ז שלא ביטל וקיי"ל דבדבר דאוריי' פוסק - כ' במחצית השקל נסתפקתי אם עכשיו רוצה לבטל ואז לא יהי' הבדיקה כ"א מדרבנן לא יצטרך להפסיק דכה"ג מצינו בסי' רל"ה ס"ב בהתחיל באיסור אע"ג שצריך להפסיק לק"ש מ"מ א"צ להתפלל עד אחר שגמר אכילתו, או דילמא הכא שאני כיון שצריך להתחיל לבטל צריך גם להפסיק לבדיקה, דחדא מצוה היא, וכה"ג מצינו לענין בהמ"ז אם נסתפק אם בירך בהמ"ז וכיון דבהמ"ז דאוריי' צריך לברך מספק וצ"ל גם ברכת הטוב והמטיב אף שהוא מדרבנן עכ"ל -- וכ' הגאון מפאקש זצ"ל בס' עט סופר סוף חלק ד', לא זכיתי להבין הדמיון, אם מסופק בבהמ"ז וכיון שצריך נברך כי ספק דאורייתא היא ואמרינן שלא בירך עדיין, ממילא אם לא בירך, בודאי לא אמר ברכת הטוב והמטיב. אבל כאן שמבטל ממילא אין כאן עוד איסור דאורייתא ובעבור בדיקה שהוא מדרבנן הדין שלא צריך להפסיק מלימודו עכ"ל: (ו) במג"א סק"ח הקשה על הב"ח דהא לולב נמי פעם אחת בשנה ואפ"ה א"צ להפסיק אם התחיל בהיתר - וכ' בהגהות הגאון מהרב"פ זצ"ל, י"ל שהב"ח בדקדוק כ' פעם אחת משא"כ בלולב שהוא ששה ימים עכ"ל - וברור שלא ראה דברי הב"ח בפנים כי שם כתב להדיא דבדיקת חמץ שאינו בא אלא משנה לשנה ואינו תדיר בכל יום חיישינן יותר שישכח וא"כ שפיר מקשה המג"א מלולב, אך עיין בס' שמן המאור וגם בס' ישועות יעקב כאן סק"ד שמה תמצא יישוב נכון לקושיית המג"א ואיני רוצה להאריך: