ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תל
א כ' הבאר היטב אין מפטירין וערבה אלא כשחל שבת הגדול בע"פ, ובס' מעשה רב מהגר"א ז"ל כ' כי לפי הטעמים שמבואר, בלבוש שנתקן וערבה לשבת הגדול יש להפך הסדר ולהפטיר וערבה בכל שבת הגדול ורק כשחל שבת הגדול בע"פ אין להפטיר וערבה וביאר דבריו בס' פעולת שכיר כי לפי המבואר בלבוש הטעם שנתקן וערבה לשה"ג משום שנאמר בפרשת וערבה הביאו את המעשר אל בית האוצר ובע"פ שהוא עת הביעור כמ"ש (בפ"ה דמעשר שני מ"ו) ערב יו"ט ראשון של פסח של רביעית ושל שביעית היה ביעור, מהראוי לקרות אותה פרשה להזהיר העם על ביעור המעשרות, וא"כ בשה"ג שאינו חל בע"פ מהראוי לקרותה בכדי להזהיר על ע"פ הבא ליתן לבעליו המעשרות הניתנין לבעלים, ומעשר שני ובכורים המתבערים מן העולם לבערם בע"פ, אבל כשחל בע"פ שא"א בשבת לבער המתבערין מן העולם. וכן הניתנין לבעלים אע"ג דקיי"ל כר' יוסי ואליבא דב"ה שאפילו תרומה מוליכין לכהן (ביצה דף י"ב ע"ב וע"ש בתוס') היינו באותן שהופרשו מאתמול אבל להגביה תרומה ומעשרות שנינו שם דף ל"ו ע"ב משנה שלמה דאסור' וע"כ היה נזהר כל א' לעשותן קודם שבת וא"כ אין מקום להזהירן בהפטורת וערבה עכ"ל:
ב עיין בב"י בשם התוס' דהנס בשה"ג הי' שבכורי מצרים עשו מלחמה עם המצרים והרגו הרבה מהם הה"ד למכה מצרים בבכוריהם (הב' של בבכוריהם כמו באבן או באגרוף עיי' פרמ"ג) ועיין בילקוט הגרשוני ח"ב על סדר א' ב' במערכת למ"ד (אות ליקוטי אגדה ד"ה בהגדה של פסח) שנה הבאתי דבר נחמד בזה בשם ברכת אברהם על הגדה ש"פ במאמר ר"י הי' נותן בהם סימנים דצ"ך עד"ש באח"ב ע"ש וינעם לך. (ג) עיין מג"א סק"א ורש"ל הי' דורש וכו' וצ"ע דזה דוקא וכו'. ועיי' בדגול מרבבה וחק יעקב, ובחמד משה השיג על הח"י האיך שייך לומר לענין זה קמח בקמח הוה יבש ביבש דאם הי' חשש חימוץ שודאי ניטל ממנו דזה לא שייך כ"א בדבר יבש ממש שכל א' מופרד מחבירו ולא בקמח, ועיי' בחידושי הרי"מ וגם בית מאיר כאן, ומ"ש בחדושי רז"ה לתרץ קושי' המג"א כבר קדמו בס' אלי' רבה' וע"ע בפמ"ג ובמקור חיים, ובגליון שלי רשמתי מכבר בזה"ל, חק יעקב סק"א דעת קצת גדולי פוסקים דקמח בקמח מיקרי יבש ביבש בשו"ת תשובה מאהבה כתב כי כן מוכח גם מהרמב"ם פי"ג מה' תרומות הל' ד' ובגוף ד' ח"י עיי' בס' מטה יהונתן שנדפס מחדש על הל' פסח (ואינו תח"י כעת):