ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תכט
הלכות פסח:
א במחבר ס"א שואלים בהלכות פסח וכו'. כתב חק יעקב סק"א ואע"ג דבש"ס נקט שואלין ודורשין השמיט הטור והמחבר לשון דורשין לפי וכו'. תיבת הטור ט"ס כי הטור העתיק דורשין כלשון הש"ס רק המחבר השמיטו, והנה באשל אברהם לר"א אופנהיים ז"ל כ' שואלין ולא העתיק מלת ודורשין עיין הטעם בפר"ח וט"ז עכ"ל, ולא נמצא בפר"ח שום טעם ע"ז וגם בטו"ז לא נמצא כלום אדרבה לפי פי' הטו"ז דדרישה נוהג גם בזה"ז והיינו ביוצא מביתו ל' יום קודם הפסח דחייב לבער (ועיי, במקו"ח) הקושי' במקומה למה השמיט המחבר מלת ודורשין כיון דנ"מ גם לבזה"ז וצ"ע: (ב) הב"ח כתב דמ"ש בברייתא הל' פסח בפסח והל' חג בחג לאו ביו"ט עצמו קאמר אלא סמוך לפסח וסמוך לחג כהא דאמרינן חייב אדם לטהר עצמו ברגל דפירושו סמוך לרגל וה"ה כאן (ועיי' בח"י ובא"ר), ובחידושי חת"ס ז"ל לה' פסח כתב עליו' מה שהביא מחייב אדם לטהר עצמו ברגל שהכוונה סמוך לרגל נ"ל ראי' לסתור שהרי אמרו חייב אדם לקבל פני רבו ברגל והכוונה ברגל ממש כדכתיב לא חודש ולא שבת היום אבל חז"ל דקדקו לומר חייב אדם לטהר ולא אמרו לטבול ברגל אלא לטהר' ברגל פי' שיטבול ערב הרגל כדי שיהי' מעורב שמש ברגל ויטהר עם כניסת הרגל נמצא מטהר ברגל ממש עיי"ש [לכאורה ראי' להב"ח ממשנה סנהדרין דף פ"ט וממיתין אותו ברגל ועכ"ח סמוך לרגל דהא אין רציחה דוחה יו"ט ועיי']:
ג שם ברמ"א ומנהג לקנות חטים וכו'. כתב בחידושי הרי"מ ז"ל הטעם דצריך שימור ומחובר א"א ליתן ועכ"פ שיוכל לקיים שימור מטחינה ואינך ולכך ביש מקומות נותנין קמח כמ"ש ח"י, כדעת הפוסקים דשימור דלישה סגי, וכמו כל השנה שנותנין פת, כן על פסח חטין או קמח שיקיים בעצמו דמצוה בו וכו' עכ"ל וכ' בס' פתחי תשובה אם העני בר אורין ומקפיד דוקא לאכול שמורה או שאכל שנה ראשונה דהוי כנדר צריכין ליתן לו עיי"ש:
ד בטו"ז סק"ב:
וה"נ נימא דבימי מרדכי ואסתר עברו והתענו בפסח כדדרשינן ויעבור מרדכי וכו' וכבר קיי"ל דמי שמתענה ביום שאסור להתענות צריך למיתב תענית לתעניתו כדאשכחן בת"ח בשבת וא"כ מסתמא אחר הפורים שהי' בימי מרדכי התענו על מה שעברו בשנה שלפני זה בפסח וזה נשאר קיים לדורות להתענות תעניתים אלו וכו' עכ"ל - והגאון מו"ה זאב אלעסקר מבראד בס' חדושי רז"ה תמה, דא"כ למה מתענין ג' ימים" בב' ימים סגי שהרי מרדכי לא התענה אלא ביו"ט ראשון של פסח ובי"ט שני ואז נתלה המן והניח בצ"ע ועיניך הרואות שכבר הרגיש בזה הפרמ"ג ז"ל ולכן הראה לעיין ברש"י למגלת אסתר שכ' ויעבור מרדכי על דת להתענות בי"ט ראשון של פסח שהתענה י"ד בניסן וט"ו וט"ז וכו' וכתב הפמ"ג מזה משמע המתענה בע"פ נמי צריך תענית לתעניתו וא"ש - ובדרך אגב אעורר עמ"ש בילקוט הגרשוני מגלת אסתר וז"ל:
והנה הקשה היע"ד אהא דא"ר ויעבור מרדכי שהעביר יום ראשון ש"פ בתענית אמאי לא נקט שבטלו אכילת מצה ובס' שרי חמד אות אכילה בכזית הביא בשם ס' ערוך לנר שתירץ דשיעור מצה בכזית ואכלו כזית ולא בטלו התענית כי שיעור עינוי בככותבת (דבט"ב ושאר צומות כעין דאוריי' תקון בככותבת) ואף דכאן כתיב להדיא ואל תאכלו ואכילה בכזית כ' בשו"ת בנין ציון החדשות סס"י קכ"א דדוקא אכילה האמירה בתורה אמרי' דהוא בכזית אבל לא בכתובים דלשון תורה לחוד ולשון נביאים לחוד כמ"ש התוס' קידושין ל"ז ע"ב ד"ה ממחרת יעו"ש -- ולענ"ד נראה להוכיח מתוס' דלא ס"ל לחלק בכגון זה בין לשון תורה ללשון נביאים, והוא ממ"ש התוס' בפסחים דף ל"ב ע"ב ד"ה ואין נתינה פחות משוה פרוטה וכו' וא"ת והא קיי"ל דחטה א' פוטרת את הכרי אע"ג דכתיב תתן לו ובהזהב אמר קונין בכלי אע"פ שאין בו שוה פרוטה אע"ג דכתב ונתן לרעהו וכו', והשתא מה קשי' להו נימא דדוקא נתינה האמור בתורה הוא בשוה פרוטה אבל לא בנביאים (ונתן לרעהו במגילת רות הוא דכתיב) א"ו כמו נתינה משמע בכל מקום בשו"פ ה"ה אכילה הנאמר בכ"מ הוא בכזית וצ"ע:
ה במחבר ס"ב אין נופלי' ע"פ בכל חודש ניסן וכו'. עיין במג"א סק"ג אך לא ביאר יום י"ג ניסן מה יו"ט היו ועיין בהגהות חת"ס ז"ל מ"ש בזה, ופרמ"ג כתב דהע"ש כתב בשם המנהגים בר"ח התחילו הקרבנות ויום י"ג אסרו חג שלהם ואח"כ ערב פסח, ובס' פתחי תשובה כתב עי' בתשובת מקום שמואל סי' ס"ו דביום י"ג הדליק אהרן הנרות ובס' מעשה רוקח על משניות ריש פסחים כתב דלעתיד לבא יהי' החינוך אחר יו"ט דיבנה המקדש ביו"ט ואין מערבין שמחה בשמחה וע"כ יהי' החיכוך אחר יו"ט ז' ימים עד כלות ניסן. ובתשו' חת"ס או"ח סי' ק"ג כי מעיקר הדין אסור להתענות גם אחר הפסח כדברי מעשה רוקח הנ"ל משום חינוך דלעתיד ע"ש -- ולפענ"ד צ"ע דבילקוט מלכים א' רמז קפ"ד משמע דחינוך הבית השלישי שיבנה בב"א יהי' בחודש מרחשוון וכ"כ בס' בני יששכר במאמרי חודש תשרי מאמר חינוך המקדש וכן במאמרי חודש מרחשוון יע"ש וצ"ע: