ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תיז
הלכות ראש חודש:
א כתב בס' קיצור שו"ע סי' צ"ז וז"ל, בקצת קהלות נוהגין שלאחר יו"כ קטן שאומרים שמע ישראל וגו' בשכמל"ו אומרים הכל בקול רם וקצת קראו תגר על המנהג דהא בכל השנה חוץ מיוה"כ צ"ל בשכמל"ו בלחש, אבל בצל"ח פסחים דף כ"ו כתב ליישב המנהג בטוב טעם ודעת עי"ש:
ב בס' זכרון יהודא (כולל מנהגי הגאון בעל תשו' אמרי אש זצ"ל) כתב כי בפזמון יום זה אמר הגאון הנ"ל בסוף הפזמון שלח עטרת ראשנו ולא אמר כזר ראשנו, יען כי נדפס באיזה סידורים כי הפזמון הזה חיבר א' מהנחשדים ואם כי זה אינו אמת כי חתום שם המחבר בראשי החרוזים יהודא אריה מודינא, עם כל זה אחרי כי מר ראשנו בגימטריא (שבתי צבי) לזאת אמר עטרת עוד כ' שם:
באל מלך ושב אמר וזכור לנו היום ובכל יום ויום. וכן במשאת כפי אמר דרוש נא ביום ובכל יום דורשיך, הקפיד מאוד שלא יפסיק הבעל תפלה אצל לו חפץ ה' להמיתינו כנרשם בסידורים רק לאמר הכל ביחד לא לקח וכו', בסליחה אלקי בשר עמך לא אמר ומאז עלות השחר וכו' רק אמר ועומד על המשמר בעת מנחת ערב עכ"ל. (ג) כ' בס' פתחי תשובה בשם תשו' עולת שמואל סי' ס"א בעיר שנשתרבב המנהג ע"פ ב"ב ששוכרין עשרה אנשים שיתענו עבורם ושפך זעמו ע"ז דאף אם נתיר להעניים להתענות עבור צרור הכסף אבל מי נתן נפש תחת נפש וכי יש שליחות לעינוי נפש ויותר טוב שיתענה כל אחד כפי כחו עד. חצות יום ואי משום קריאת ויחל אינו מתקנת משה ונא מתקנת עזרא ע"ש:
ד כתב בשערי תשובה:
עיין בפר"ח ודבר יוסף סי' מ"ב שאנשים הנוהגים שלא לעשות מלאכה בר"ח הוא בורות והבר"י כתב שכן נראה שכל הפטור כו' ע"ש - אמנם הגאון ר"י עמדין בסידור יעב"ץ תופס לעיקר כשיטת רש"י והרע"ב מגילה פ"ד, דר"ח אינו מותר במלאכה אלא בדבר האבוד כמו חוה"מ לכן אין להקל בו אפי' האנשים, אבל דבר האבוד פשיטא דמותר גם לשנים ע"ש, וכיון דאיכא דיעה אחת הסוברת כן א"כ המחמיר תו אינו בכלל כל הפטור וכו' נקרא הדיוט וכמבואר באחרונים (וע' בספרי ילקוט הגרשוני ח"ג ערך רוב ציון ג'): (ה) במחצית השקל סק"ב כ' ליישב קושי' הב"י, דנ"ח מ"ע שהז"ג ונשים פטורות, וכ"כ גם הפרמ"ג, והנה לא ראו שכבר קדמם בזה בהגהות מהרל"ח ז"ל כאן ע"ש, ועיי' בס' ישועות יעקב בתי' השני דלכאורה גם הוא תי' כמהרל"ח הנ"ל, אך מדסיים והבן נראה שכיוון לדבר אחת וכעת אין הפנאי מסכים להתבונן בדבריו:
ו במג"א סק"א ומ"מ נהגו לעמוד בשעת אמירת ר"ח ביום פלוני דוגמת קידוש החודש שהי' מעומד -- דר"ה וכתב בהגהות רעק"א ז"ל בער אנכי ולא ידעתי היכן מצינו דקידוש החודש היא מעומד ואדרבה ברכ"ג משמע שהי' מיושב עכ"ל ולעד"נ דכמו דילפינן ציצית מילה לולב ותקיעת שופר בגז"ש דלכם לכם מספירת עומר שיהי' מעומד כמ"ש הסמ"ק (מובא בב"ח או"ח רס"י ח') ה"נ איכא למילף קידוש החודש שיהי' מעומד מדכתיב בי' נמי לכם החודש הזה לכם כנלע"ד ברור - שוב יצא לאור ס' תורה תמימה עה"ת וראיתי בו בפ' בא שהקשה בגמ' סנהדרין מ"ב א' דאר"י כל המברך על תחודש בזמנו כאלו מקבל פני שכינה כתיב הכא החודש הזה וכתיב התם זה אלי ואנוהו, אמר אביי הלכך צריך למימרינהו מעומד, פירש"י הואיל ומקבל פני שכינה הוא מעומד בעי לברוכי מפני כבוד שכינה שהוא מקבל עיי"ש, והקשה הנ"ל למ"ל לתלות דבר זה בהדרשה הנ"ל אשר היא אגדות ואסמכתא, תיפוק לי' דצריך לברך על החודש מעומד כיון דכתיב החודש הזה לכם וכמו דצריך לתקוע מעומד משום דכתיב שם יום תנועה יהי' לכם וילפינן בגז"ש לכם לכם מעומר עיי"ש, ולפענ"ד נראה דנ"מ לענין אם צריך לעמוד לגמרי בלי שום סמיכה דאי משום גז"ש דלכם לכם מהני סמיכה וכדעת הרמ"א בחו"מ סי' י"ז ס"א דעמידה ע"י סמיכה מיקרי שפיר עמידה ועייש בפתחי תשובה בשם ס' ברכי יוסף דגם לענין תקיעת שופר הוי עמידה בכה"ג, לכן אמר אביי כיון דמקבל פני שכינה צריך למימרינהו מעומד ממש בלי שום סמיכה מפני כבוד שכינה, ועיי' בהגהות רעק"א ז"ל לקמן סי' תכ"ו ס"ב ומברך מעומד. עיין בתורת חיים דיש ליזהר אפילו מלסמוך על המקל עכ"ל, והוא כמו שכתבנו: