ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן תט
א כתב הטור צריך שיהא העירוב במקום שיכול להגיע אליו ביהש"מ אבל אם אינו יכול להגיע אליו כגון שהוא כהן והעירוב בבית הקברות אינו עירוב ועיי' ב"ח ודרישה והגהות מהרל"ח שכ' דדברי הטור מיוסדים על דברי הרא"ש ז"ל עירובין דף ל"א עיי"ש אמנם לענ"ד גוף הדין צ"ע טובא לשיטת הרא"ש המובא לעיל סי' שע"ב סעיף ט"ו דסולם של אשירה אע"ג דאין יכולין לעלות עליו מ"מ כיון דמצד איסור שבת מותר לעלות עליו לא מזיק מה שאינו יכול לעלות עליו מצד איסור אשירה ואמרינן יכול הוא בעצמותו אלא דארי' דאיסורא הוא דרביע עלי' ע"ש א"כ ה"כ מה בכך דמצד איסור טומאת כהנים לא יכול להגיע אל העירוב מ"מ כיון דמצד איסור שבת יכול להגיע אליו נימא כמי יכול הוא אלא דארי' דאיסורא הוא דרביע עלי' וצע"ג -- ואולי יש לחלק בין עירובי חצירות לעירובי תחומין דדוקא ע"ח דקיל טובא מקלינן ב' בכה"ג לדעת הרא"ש ואמרי' דהוי פיתחא אע"ג דא"י לעלות עליו מצד איסור אשירה אבל באיסור תחומין דאסמכוה אקרא והוי כד"ת כמ"ש פמ"ג סי' זה באשל ס"ק ט"ז לא סמכינן על זה -- ועוד נ"ל והוא עיקר דהנה בהגהות רעק"א ז"ל תמה על המחבר ס"א שכ' הנותן עירובו בביה"ק אינו עירוב, היכן מצינו דבדיעבד לא הוי עירוב וכו' עיי"ש, ותי' בשבילי דוד דלכן ליה עירוב אף בדיעבד משום דזה דעירוב משוי לי' ביתא קולא הוא שהקילו חכמים לשוויא בביתיה וכיון דאמרו אסור לעשות לו בית הקברות לעירוב א"כ ממילא אין לעירוב זה דין בית וכו' עכ"פ כיון דאמרו חכמים דאסור לערב משום דמינטרא אח"כ א"כ לא אחשבינהו רבנן כביתיה עכ"ל [שו"ר שגם הפמ"ג באשל סק"ב רמז זה במלים קצרים כדרכו בקודש] ובזה מיושב גם קושיתינו כיון דהא דעירוב משוי לי' ביתא קולא הוא שהקילו חכמים לשוויא כביתי' אבל בבית הקברות שכהן א"י לדור בו לא נוכל לחשבו כביתי' וממילא לא נוכל להקל בו קולא זו, והתינח בע"ת דעיקר העירוב ברגל, משא"כ בע"ח ל"ש כל זה. ולכן היכא דאין איסור שבת גורם מקרי שפיר יכול לעלות עליו ומערבין אחד, וה"ה דמהני העירוב חצירות אם הוא מונח בבית שיש שם מת בר מינן והוא כהן שא"י ליטלו משם:
וכמ"ש לעיל סי' שפ"ז עיי"ש. [ובענין קושי' הגהות רעק"א עיי' עוד בישועות יעקב סק"א שכ' עוד תירוץ אחר מלבד מ"ש ג"כ כהפמ"ג ושב"ד הנ"ל]:
ב בשו"ת עבודת הגרשוני סי' ק"ד (והביאו התו"ש סק"ט) כתב דגבי עירוב בעינן שיהא הוא לבדו יכול להביא את העירוב למקום שביתתו דאל"כ כהן בביה"ק הא אחר יכול להביאו עי"ש, ובפרמ"ג באשל סק"ז דחאו עיי"ש וכ' בילקוט הרועים ח"ב אות עירוב וז"ל. בפמ"ג או"ח סי' ת"ט דדחה ראי' העבוה"ג וס"ל די"ל אף דא"י לעשות בעצמו ויכול לעשות ע"י אחר מהני בעירוב ע"ש. ולדבריו יקשה מאוד מכל המשניות פ"ג דעירובין וכן גבי נפל עליו גל דפריך בדף ל"ה לימא דלא כרבי דלרבי כל שבות ל"ג בהש"מ ומשני דבעי מרא וחצינא, ולהנ"ל קשה הרי יכול לעשות ע"י עכו"ם ואף דאמירה לעכו"ם שבות שוב ל"ג בהש"מ וכן יוכל לעשות ע"י שנים דלא אסור רק מדרבנן וכן לשיטת הב"י באו"ח סי' שמ"ג דמה"ת מותר ליתן לקטן איסור בידים ורק מדרבנן אסור, מכ"ז מוכח כהעבוה"ג דצריך לעשות רק ע"י עצמו עכ"ל:
ג במחבר ס"ח דחזקה שליח עושה שליחותו -- ז"ל הגאון בעל שבילי דוד זצ"ל, המל"מ בפ"ד מה' בכורות תמה למ"ל חזקה תיפוק לי' דס' דרבנן לקולא והעלה דזה כמו ס' הניח דל"א סד"ר להקל רק היכא דהי' עכ"פ איזה התחלה אבל היכא דספק אם נעשה איזה התחלה ל"א סד"ר להקל, ובזה הקשה על עצמו דהרי ס' אם נטל ידיו קיי"ל לעיל סי' ק"ס דטהור ונדחק ובשעה"מ פ"י מה' מקואות תמה דס' אם קרא ק"ש א"צ לחזור למ"ד ק"ש דרבנן, ולענ"ד לתת בזה כלל נכון בעזה"י דלא שייך ספק במעשה הבא ע"י אחר דנוטה יותר לומר דלא עשה בשביל הנאתו שלא יטריח, וגם הוא כעין חזקה שלא עשה כן דאוקי אחזקה דמעיקרא משא"כ בעושה לעצמו ל"ש לומר דאין רוצה להטריח אדרבה בשביל עצמו רוצה להטריח ולהכי בס' אם נטל ידיו טהור דאיהו אדרבה רגיל להטריח וליטול ידיו וכן בס' אם קרא ק"ש רגיל לומר ק"ש וכו' עכ"ל והנה מ"ש וגם הוא כעין חזקה וכו', בזה כבר קדמו הגאון מהו' מרדכי זאב אורענשטיין זצ"ל בתשו' הנדפסה בישועות יעקב סס"י זה (בד"ה עוד אני תמה) דל"א בזה סד"ר לקולא כיון שיש חזקה שלא נעשה מעשה, כנגדו, ותירץ בזה קושי' המל"מ ז"ל, אלא דבמחכ"ת שכח לבאר דא"כ אמאי אמרי' בס' אם נטל ידיו ובס' אם קרא ק"ש למ"ד ק"ש דרבנן דסד"ר לקולא ועיי"ש עוד בתחלת התשובה שהביא ב' תירוצים על קושי' המל"מ בשם השעה"מ פ"י מה' מקואות ודחה אותם ותירץ באופן אחר עיי"ש ועיי' בס' דברי שאול ויוסף דעת ביו"ד סי' של"א סעיף ל"ד שהביא ג"כ קושי' המל"מ הנ"ל וכ' עלה ולפענ"ד י"ל בפשיטות דבאמת כל ענין דאם מסתפקים אם נעשה דבר או לא יש לנו להעמיד על חזקה שלא נעשה וכו' -- וחוץ מזה שלא זכר שר תשו' הגאון מהר"ם זאב א"ש הנ"ל שקדמו בזה, יש להפליא עליו ג"כ שלא יישב מה דקשה לסברא זו מס' אם נטל ידיו או אם קרא ק"ש כנ"ל -- ואולי יש לחלק דדוקא במעשה הבאה ע"י אחר דאין מצוה עליו לעשות המעשה בכה"ג אמרינן חזקה שלא נעשה מעשה, אבל בנט"י וק"ש דמצוה עליו ליטול ידים ולקרוא ק"ש אמרי' להיפוך בודאי עשה מעשה זו דחזקה על כל ישראל שהם זריזים במצות ה' ויש סמוכין לחילוק זה מדברי הפלתי ביו"ד סי' ק"ב סק"ה עייש"ה ביישוב קושי' הש"ך על מהרש"ל:
ד במג"א ס"ק י"ז וצ"ע שביו"ד סי' של"א סל"ד כתוב שאם מצא הכרי תרום אמרי' השליח תרם דהא דלא כר"נ בחולין וכמ"ש התוס' ע"ש וצ"ע --- ועיי' במחצה"ש ביאור הקושיא --- ובהגהות מעשה רוקח מהגאון בעל שמן רוקח ז"ל כתב ע' מל"מ פ"ה מתרומות ה"ז ופ"ד מה' בכורות שהניחו ג"כ בצ"ע, ולענ"ד נראה דהנה הטור ומחבר שהביאו לשון הרא"ש שינו מלשון הש"ס כי בש"ס אמרינן האומר לשלוחו מ=צא ותרום והלך ומצא תרום כו' ויש לומר דהאי והלך קאי על בעל הבית דהוא הלך ומצא תרום, אמנם הטור ומחבר הוסיפו והלך לתרום כו' וי"ל דסבירא לי' להרא"ש דהא דאמרינן בש"ס דאין חזקתו תרום היינו כשלא ראינו דהתחיל בשליחות אז לא אמרי' בדאורייתא שליח עושה שליחותו אבל כשהלך לתרום הרי התחיל בשליחות ואז אמרינן חזקה שגמר השליחות והארכתי בזה בשו"ת שמן רוקח ח"א סי' ז' עכ"ל ועיי' עוד בישועות יעקב סס"י זה ובתשו' בנו הגאון מהר"מ זאב בסוף התשובה מ"ש ביישוב קושי' המג"א וע"ע בחידושי חת"ס ז"ל לחולין דף י"ב ג"כ יישוב לקושי' המג"א -- וגם בס' דברי שאול ויוסף דעת ליו"ד סי' של"א סעיף ל"ד כתב תירוצים שונים בזה וראיתי באחרונים שהביאו שבס' שערי תורה (הוא חיבור גדול על החזקות שבש"ס) כלל מ"ב האריך בענין זה, ומסתמא גם הוא העלה יישוב לקושי' המג"א ומל"מ הנ"ל, ומה אעשה ולא זכיתי לחיבור זה, [וע' בס' שושנת העמקים כלל כ"ב אריכות קצת בענינים אלו]: