אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן שפג

סימן שפב

א כתב הטו"ז דאם שכרו מן העכו"ם קודם שבת ועירבו ובשבת מת העכו"ם ושכרו מן היורש כמ"ש סי' שפ"ב, בזה שפיר אמרינן דחזר העירוב למקומו כמו בספינות שנתקשרו דהא אין העכו"ם עומד למות בשבת והקשה בס' תוס' שבת למה לי השכירות מן היורש נימא שבת הואיל והותרה הותרה (וכבר קדמו בזה בס' חמד משה) ולפענ"ד נראה דס"ל להטו"ז כיון דבקל אפשר לשכור מן היורש לא סמכינן על הואיל והותרה הותרה, כעין מ"ש התוס' פסחים מ"ו ע"ב בד"ה הואיל כיון שיכול לעשות בלא הואיל אין לנו לעשות ע"י הואיל ע"ש:

ב במג"א סק"א וא"כ קשה על מ"ש הרא"ש וכו' ותירץ הקרבן נתנאל פ"ו דעירובין אות ל"א דגבי ספינות אף שנפסקו בחול וכן בפתח אם נסתם בחול אם היות שאינם עומדין לקשור או לפתוח ואין עומדים לפסוק באותו שבת וכן בב' חצירות כשעירבו אין עומדת הפתח לסתום באותו שבת וכיון דמתחילת קניית העירוב עירוב גמור וכו' חזרו להיתרן הראשון וכו' משא"כ הכא מתחילה כשנעשה העירוב אין סופו להתקיים לפי שעתיד העכו"ם לבוא ובזה מתיישבת ג"כ קושייתהמג"א בסי' שפ"ב ס"ק ז' ע"ש, וכדברים האלה ממש כתוב ג"כ בס' חמד משה לעיל סי' שע"ד סק"א ע"ש שהאריך להסביר ולהטעים הדברים (והנה אנחנו לא נדע אם הק"נ נדפס קודם או הח"מ עכ"פ במקומות אין מספר המה מתנבאים בסגנון אחד):

ג בב"י סימן זה כתב וז"ל, ונראה מדברי הרא"ש שתירוץ זה שכתב אחרון עיקר ואפשר דמש"ה אע"פ שהתוס' כתבוהו תחלה היפך הוא וכתבו בסוף עכ"ל, משמע דס"ל דאם התוס' מתרצים ב' תירוצים את התירוץ שכותבין אחרון הוא העיקר וצ"ע דכללא בידינו מתשו' מהרי"ק שורש ע"ב ובעל משפטי שמואל סי' ק"כ דתי' א' שבתוס' הוא עיקר כי מה שהוא יותר נכון ואמת אומרים אותו ראשונה, ובתשובת מהר"י אסאד חאו"ח סי' פ"ט אמר זכר לדבר רא"ש דברך אמ"ת, ואפשר דהרא"ש כותב בכל מקום התירוץ העיקר בסוף ולהיפך מן התוס', וצ"ע וחיפוש בכללי התוס' והרא"ש ז"ל ואין לי פנאי כעת:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה