ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן
סימן שפב
א ברמ"א ס"א הביא בשם הה"מ (שכ' בשם הרשב"א) ישראל שהשכיר או השאיל ביתו לעכו"ם אינו אוסר עליו דלא השכיר או השאיל לו ביתו כדי שיאסור עליו ע"כ - וכ' עלי' בס' בית מאיר צ"ע הא לא מיקיימא תקנתא דרבנן בהכי שלא ילמד מעשיו דהא זה שכיח, ולשון הרמב"ם פ"ב מה' עירובין ודבר זה גזירה שלא ישכינו עכו"ם עמהן, משמע דעיקר הגזירה מה"ט שלא ישכירו ויותר מבואר הכי בפירושו למשנה ריש פרק הדר וכשידע זה הישראל לא ישכיר מדור בביתו לכושי והה"מ העתיק וכו' בשם הרשב"א כאילו אין חולק וצ"ע עכ"ל - הנה הבית מאיר ראה ראי' אחת בהה"מ, אמנם החתם סופר בתשו' לאו"ח סי' צ"ב ראה שתי ראיות א' בהה"מ וב' בהרשב"א בפנים וז"ל הטהור. הנה גוף הדין בהה"מ וכו' ודברי רשב"א הם בס' עבודת הקודש שער ה' סי' ג' וז"ל, אבל ישראל שהשאיל או השכיר ביתו לעכו"ם אינו אוסר שלא השאיל והשכיר לו ע"ד שיאסר עליו ועוד שאין דרכו של ישראל להשאיל ולהשכיר לגוי עכ"ל וכו' וכו' ועל כן נ"ל דעיקר אועוד סמך שאין דרכו של ישראל להשאיל או להשכיר ביתו לנכרי מילתא דלא שכיחא לא גזרו רבנן שמא ילמד ממעשיו של גוי ורק משום לא פלוג דסתם גזרו ולזה די במה שמשאיר לו תפיסת יד בבית להעמיד כלי שם כדי שלא יאסור עליו זהו מה שנ"ל עכ"ל ועי' באבן העוזר כאן]:
כ ברמ"א ס"ה ומותר לשכור ממנו בשבת --- בס' ישועות יעקב הקשה הלא הוי קנין גמור ואיך מותר בשבת ולא זכר שר דברי המג"א סי' ש"פ ס"ק ו' ועיין בס' בית מאיר על אהע"ז סי קל"ו סוף סעיף ז' ואי"ה לקמן בסי' תמ"ד אעתיק לשונו הטהור בזה:
ג בענין המנהג לשכור הרשות משר העיר, עיין בהגהות חכמת שלמה כאן, ובשו"ת שואל ומשיב מהדורא תנינא ח"ב סי' ס"ב, וע"ע בתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' קפ"ב פלפול ארוך בענין אם המלך מסר מלכותו לאחר אם צריך שכירות מחדש או לא, וראיתי שבסוף התשובה הנ"ל העיר הערה חדשה וז"ל הטהור ובאמת קשה לי על גוף השכירות של עכו"ם שנהגו' שאמרו שתיקנו חכמז"ל משום להרחיק את ישראל מהגוים, ולא ילמדו ממעשיהם, כדאיתא ר"פ הדר, וגם ריבית מגוי אסרו חכמז"ל מהאי טעמא כדאיתא בב"מ דף ע"א, ובריבית כתבו הפוסקים והכי קיי"ל ביו"ד סי' קנ"ט דהאידנא מותר, ולא שייך האי טעמא דשמא ילמד ממעשיו משום שא"א לנו בשום משא ומתן מבלעדיהם, וא"כ גם שלא לדור במבואותיהם אי אפשר וא"כ למה צריך עתה לשכור מהם רשות, ואי משום דבר שבמנין צריך מנין אחר להתירו אפי' בטל הטעם לדעת הרמב"ם בפ"ב מממרים, א"כ גם בריבית נימא הכי וצ"ע לחלק עכ"ד קדשו - ולי תלמידו הקטן נ"ל שתי תשובות בדבר, חדא דהא מבואר בטור סי' קנ"ט דבזה"ז ל"ש בריבית שמא ילמד ממעשיו טפי משאר משא ומתן ע"ש א"כ כיון דשאר משא ומתן מותר מהכ"ת לאסור ריבית דוקא, ועוד בשלמא בריבית גם בתחלת הגזירה לא גזרו במקום דלא שייך שמא ילמד ממעשיו כגון בתלמיד חכם כמבואר בטוש"ע שם, לכך האידנא דליש כלל שמא ילמד ממעשיו לא אסור בשום אדם, אבל בשכירות מעכו"ם דלא פלוג רבנן בתחלת התקנה שתיקנו לשכור דשני ישראלים ת"ח הררים עם עכו"ם בחצר לא יהיו צריכים לשכור ממנו, אלא אסרו סתם ולא חילקו בין ת"ח לשאר אדם הרי דתיקנו כן אפי' במקום דל"ש שמא ילמד ממעשיו, לכן גם האידנא דל"ש זה נשארה התקנה כמו שהיתה מתחלה כנלע"ד:
[שוב ראיתי בתוס' ורא"ש ב"מ דף ע' ע"ב שכ' שני טעמים להתיר בזה"ז ריבית דנכרי א' משום דבזה"ז הכל כדי חייו לפי שאין קצבה לעול משא מלך ושרים ועוד שאנו שרויים בין העכו"ם וכו' הילכך אין לאסור ריבית שמא ילמוד ממעשיו יותר משאר משא ומתן עכ"ל, א"כ בלא"ה אין ראי' מריבית לכאן דשם מותר מצד ב' טעמים הנ"ל אמנם כאן דל"ש רק טעם הב' אין להתיר בלי שכירות ועיי' בטו"ז לקמן סי' תקל"ט סק"ב שהביא להלכה טעם הא' שבתוס' דהאידנא חשוב הכל כדי חייו של אדם, וכן סמך על היתר זה בסי' תקנ"א סק"א ע"ש, וש"מ דטעם זה עי, כמו הטעם הב' ואין לסמוך להתיר בלעדי טעם זה, אחר כל אלה ראיתי שכבר העיר בגוף הדבר בתשו' חת"ס או"ח סי' צ"ב בד"ה אך י"ל איפכא וכו' ע"ש, וגם הגאון בית מאיר ז"ל דבר בזה בסוף סי' זה, וז"ל הטהור, ולולא דמסתפינא הייתי אומר וכו' ואילו כן ודאי עתה במדינתינו כמו מדינת מלך פרייסין שגזירת מלך הוא שלא ידורו ישראל במבוי בפני עצמו אשר ממש לא מתקיימה כלל תקנות חכמים וכו' [ובאמת בעונינו למדין ממעשיהם] סי' אפשר לומר דהוי כמו ספינה ומותר לערב בלא שכירות אמנם האמת חלילה לי להקל וכו' אלא דבשעת הדחק היכי דלא אפשר כגון היכי ששר העיר שההכרח לשכור ממנו אינו רוצה להשכיר או בזולת זה אופן דאין במציאות לשכור אפילו משכירו ולקיטו, כמדומה לי שטוב יותר לערב מכל מקום בלא שכירות משלא לערב כלל ולנהג באיסור טלטול דממש קרוב לודאי שרוב המון עוברים ומטלטלים בלי עירוב כלל עכ"ל, ומדבריו למדתי עוד תירוץ לקוש' אדמו"ר הגאון מהר"ם שיק ז"ל כיון דבקל אפשר לשכור מגוי דהא שוכרין אפי' בפחות משו"פ למה נבטל השכירות, ואם באמת אי אפשר מצד שאין רוצין להשכיר אז באמת מותר לערב בלא שכירות, ויותר אין להאריך]: