אור ברסלב

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב· רבי גרשון שטרן

סימן שסג

סימן שסב

א במחבר ס"ו צריך שלא יהא הלחי רחוק מן הכותל ג' טפחים - וכ' בהגהות רעק"א ז"ל קשה לי הא זהו נכלל בסעיף י' ותרתי למ"ל וכבר קדמו בזה בס' תוס' שבת ס"ק ט"ז ומתרץ לה ע"ש:

ב ברמ"א ס"ז ולכן עושין לחי מסיד טחוי בכותל וכו' ומקורו בתשו' תה"ד סי' ע"ד דלא בעינן עובי אצבע אלא בלחי אבל בצוה"פ ב' הקנים שמן הצדדים אפי' כ"ש ממש סגי (עיי' מחה"ש סק"ב) ובס' ישועות יעקב ובית מאיר וכן בתשו' חת"ס חלק ששי סי' ל"ד הקשו ע"ז מתוס' עירובין י"א א' ד"ה איפכא שהקשה ר"ת תיפוק לי' משום לחי ותירצו התוס' דאתי' ברייתא כר' יוסי דבעי שיעורא רבא בלחי משא"כ בצוה"פ, ולתה"ד טפי הו"ל למימר דאתי' ככ"ע ולחי בעי כחוט הסרבל דהיינו כעובי אצבע משא"כ צוה"פ סגי בסיד מאוי ע"ש (וכולם לא ראו שכבר קדמם בקושי' זו בעל קרבן נתנאל פ"ק דעירובין אות כ' ע"ש) ובתשו' חת"ס הנ"ל כתב תירוץ נכון ע"ז דאם הקנה העליון למעלה מעשרים והקנים שבצדדיה ג"כ בפחות מאצבע א"כ אין ניכר כלל שהוא פתח ופתחא כי האי לא עבדי אנשי א"כ גם מצד צוה"פ לא מהני ודפח"ח, ויתכן לפרש לשון המחבר לקמן סעיף כ"ו שכ' הא דמבוי ניתר בלחי או קורה דוקא וכו' ואם הי' בגובה חללו יותר מעשרים אמה מצומצמות אינו ניתר בקורה אבל ניתר הוא בלחי עכ"ל ותמה הגאון בעל תוס' שבת אמאי לא כתב המחבר דניתר ג"כ בצוה"פ ונ"מ למבוי מפולש או ברחב יתר מעשר דלא מהני ע"ש, ולהנ"ל י"ל דודאי מודה המחבר דמהני גם צוה"פ לגבוה יותר מעשרים, אלא דבאמת גוף הצוה"פ לא מהני בכה"ג כיון שאין לו היכר, רק יען דע"י הלחיים שמהצדדים יש היכר ליוצא ונכנס לכן מהני גם צוה"פ, וכמבואר בדברי חת"ס הנ"ל דאם הקנה העליון למעלה מעשרים אז לכ"ע בעינן קנים התחתונים כחוט הסרבל שיהי' עכ"פ שום היכר ליוצא ונכנס יעו"ש, א"כ עיקר ההיתר של הצוה"פ אתי' מחמת הלחיים התחתונים, לכן כתב המחבר אבל ניתר הוא בלחי כי ע"י הלחי ניתר גם בצוה"פ וא"ש בדרך חידוד קצת:

ג במחבר ס"ח לחי שעשאו מעצי אשירה כשר, הנה לשון שעשאו משמע דרק בדיעבד כשר וקשה דהא בש"ס דעירובין דף ה' אמרינן דעושין לחי מאשירה ומשמע דאפי' לכתחלה, וכן מובא להקשות בתשו' נחלת בנימין להגאון מו"ה וואלף ברייער מנוחב זצ"ל או"ח סי' ע"ד (וכבר קדמו בס' בית מאיר כאן) וע"ש מה שתירץ בשני אופנים, ומה שהקשה שם על הק"נ והכתיב חיים שכ' לישב קושי' הטו"ז סק"ה על הב"י משום דמצות לאו ליהנות ניתנו (ובעל מתא דירושלים לירושלמי פ"ג דעירובין ה"א לא ראה הק"נ והכתיב חיים) הא כאן ל"ש מללה"נ כמבואר במג"א ומחצה"ש סי' שפ"ו ס"ק י"א עייש"ה. הוא צע"ג באמת. ואם יזכני ה' עוד אדבר מזה במק"א. [שו"ר שגם הא"ר כתב בנתיב חיים וצ"ע]:

ד בטו"ז סק"ה הקשה על הב"י שנעלם ממנו דכל הנשריפן אפרן מותר חוץ מעצי אשירה, ובשו"ת בית אפרים או"ח סי' כ"ח תי' כיון דמהני ביטול א"כ אם הי' שורפם ע"י עכו"ם לא הי' צריך לפזר את האפר ולאו כפזור דמי, ועוד נראה כיון דקיי"ל נשתברה מאלי' מותרת שפיר דיינינן לה כנשרפה מאלי' ולא כפזור דמי עכ"ל [ועי' בס' בית מאיר ובתשו' מהר"ם שיק או"ח סי' קס"ט ותשו' נחלת בנימין ס"ס ע"ד הנ"ל מ"ש אודות הקושי' האיך רשאי ליהנות מהלחי של עצי אשירה ועי' בפמ"ג במשבצות סוף הסימן דנראה דשרי מטעם מללה"נ וס"ל ג"כ כנתיב חיים הנ"ל. ואמנם בסי' שפ"ו באשל ס"ק י"א הקשה לנפשי' הא נהנה שמטלטל עי"כ ע"ש:

ה בס' תוס' שבת ס"ק כ"ח נסתפק בצוה"פ שנפל בשבת הקנה העליון ולחי א' שבצד א' ולא נשאר רק לחי א' אם רשאים לסמוך עליו או לא כיון דמע"ש לא סמכו עליו לשם לחי אלא לשם צוה"פ או דלמא כיון שסמכו עליו שיהא עליו שם לחי לצורך צוה"פ שצריך לחי מכאן ולחי מכאן וקנה ע"ג מהני ועיין בתשו' רע"ק איגר סי' ל"ה בכיוצא בזה:

ו אי בעינן בצוה"פ סמכו עליו מע"ש או לא עיי' בפמ"ג באשל סק"ט שנסתפק בזה, ובהגהות חכמת שלמה פשיטא לי' דמהני אפי' בלא סמכו עליו מע"ש כיון דהוי מחיצה גמורה (ועיין בב"י לעיל רס"י שס"ב ביישוב דברי הרי"ף ע"ש) ועיין גם בס' ישועות יעקב כאן ס"ק י"א מ"ש בזה [עיין במחבר סעיף כ"ב הניח שתי קורות וכו' עד סוף הסעיף וכ' בליקוטי חבר: עיין ירושלמי פ"א דעירובין הלכה ג' בתוס' קרבן העדה ד"ה כמה וכו' וצ"ע]:

ז במחבר סעיף כ"ו ואם הי' בגובה חללו יותר מעשרים אמה וכו' אבל ניתר הוא בלחי בס' בית מאיר משיג באריכות על דין זה, וכתב דשיטת הרמב"ם והטור דלחי לא מהני לגבוה מעשרים, ודלא כב"י והה"מ והב"ח ז"ל, ובהגהות מנחת פתים כתב כי כבר קדמו בזה בס' גור ארי' למהר"ל מפראג עירובין י"א יעו"ש באורך שהשיג על דין זה והנה כבר הבאתי לעיל ענף ב' תמיהת התוס' שבת ז"ל על שהשמיטו המחבר ורמ"א דניתר גם בצוה"פ ונ"מ למבוי מפולש או ביתר מעשר דלחי לא מהני וצוה"פ מהני כמ"ש תוס' עירובין י"א ד"ה איפכא, ועיי"ש שיישבתי בדרך חידוד קצת וכעת ראיתי די"ל עפ"י מ"ש הטו"ז ס"ק ט"ו החילוק בין לחי לקורה דקורה ל"מ בגבוה מכ' משום דקורה משום היכר אבל לחי מהני דקיי"ל לחי משום מחיצה וכו' ע"ש, וא"כ אחרי שכבר כתב המחבר דניתר בגבוה מכ' בלחי תו ל"צ לכתוב דניתר בצוה"פ דפשיטא אם לחי דאף דקי"ל לחי משום מחיצה מ"מ בכמה דברים בעינן ג"כ היכירא וכמ"ש תוס' דף ה' ע"ב אעפי"כ מהני בגבוה מכ' מכ"ש צוה"פ דהוי מחיצה מעלי' ולא מצינו בו בשום מקום דבעינן בי' ג"כ היכירא ודאי דמהני בגבוה מכ' וא"ש בפשיטות:

ח עוד שם במחבר סעיף הנ"ל אין מבוי ניתר בלחי או קורה עד שיהיו פתוחים לתוכו ב' חצירות ולכל חצר ב' בתים וכו' ואם חסר א' מאלו אינו ניתר אלא בפס ארבע או שני פסין שני משהויין או צורת פתח עכ"ל (וכ"כ תוס' עירובין ע"ד ב' ד"ה מבוי ע"ש) וכתב בהגהות רעק"א וז"ל ק' לי הא צוה"פ דעושה קנה מזה ומזה ממילא איכא ב' פסין ואיך שייך לומר או צה"פ דלמ"ל לטרוח בקנה שעל גביהן וצ"ע עכ"ל-- ותמהני מאוד פה קדוש יאמר זה הלא כוונת המחבר פשוט מאוד דאינו ניתר אלא בפס ארבע או שני פסין שני משהויין ברחב עשר אמות, או צורת פתח ברחב יותר מעשר אמות (וכדין חצר המבואר לעיל סעיף ב') ופלא גדול איך פלטה קולמוסו קושי' כזאת:

ט ברמ"א שם וע"כ יש ליזהר להעמיד תחת החבל ב' קנים וכו'- בהגהות מנחת פתים מביא דבתשו' חת"ס או"ח סי' צ' כתב דהשראנקין העשויין לנעול אם יכולין לעבור תחתיהן אינו מועיל משום צוה"פ ועיין מ"ש בזה אדמיו הגאון זצ"ל בתשו' מהר"ם שי"ק חאו"ח סי' קע"ב וסי' קע"ד ע"ש. ועיין בתשובת מהר"י אסאד חאו"ח סי' צ']:

יו"ד עיין שערי תשובה סק"ד, ובתשו' חת"ס חלק ששי סי ל"ד כתב דבצוה"פ דהוי מחיצה גמורה אם הקנה העליון למטה מעשרים שיש היכר ליוצאים ונכנסים תו לא איכפת לן בהיכירא דקנים התחתונים וכשר אפי' עומדים לפנים מכותל בתוך חצר עיי"ש (ועיין כאן בהגהות מנחת פתים) ודעת הגאון מהרש"ק ז"ל בהגהות חכמת שלמה ג"כ נוטה לזה דדי במה דרואים הצוה"פ שלמעלה יעו"ש. (ועיין עוד בתשובת שערי צדק או"ח סי' ל"ז ול"ח מ"ש בזה):

י"א בטו"ז סק"כ ובמ"א סקל"ח דמים הנקרשים בזמן הקור מבטלים המחיצה - והגאון האדיר בעל אבן העוזר חולק עליהם, ובגליון שו"ע שלי רשמתי מכבר עיין בתשו' מאמר מרדכי להגאון מהר"ם זאב איטינגא ז"ל סימן ב' פלפול גדול בדברי הטו"ז וגם ביאור רחב בעיקר החששא דשמא יעלה הים שרטון (ואינו תח"י כעת) ועיין בתשו' חת"ס או"ח סי' פ"ט שהסכים לדעת החולקים על הטו"ז עכ"ל וראיתי כעת בתשו' חת"ס הנ"ל שהקשה קושי' גדולה לדעת הטו"ז ומ"א א"כ בים נמי בשעה שנקרש בטל לי' למחיצתא, והש"ס בעירובין כ"ב ע"ב פריך כולי עלמא נמי מקיף לי' אוקיינוס פי' ולהוי רה"י ומאי קושי' אה"נ דאוקיינוס משוי לי' רה"י ולא משכחת לי' רה"ר אלא בשעה שהים נקרש, והטו"ז רצה להשמר מזה, וכתב דבים לא שייך זה, כי סבר שלא שייך ים נקפה מחמת כפור, ובאמת כל הים הסמוך לציר הצפוני בעשרים מעלות וכן בציר הדרומי הוא נקפ' רוב השנה חוץ מכמו ב' או ג' חדשים בקיץ וא"כ במדבר דאמר רחמנא לא תפיקו מרה"י לרה"ר זה הי' מחרת יוהכ"פ ואז כבר נקפו הימים ובטלו מחיצות אבל בלא"ה אה"נ דהים עשה העולם רה"י ומאי קושי' יעו"ש (ומ"ש בשבילי דוד דקושי' הגמ' היינו מגידודי הים דודאי יש בשפתו גבוה י' טפחים, כבר כ' כאן הבית מאיר בסעיף כ"ט דעכ"ח קושי' הגמ' מהים עצמו בלא גידוד ע"ש והדק"ל) נלפענ"ד ליישב דקושי' הש"ס מאוקיינוס היינו אליבא דמ"ד בשבת ר"פ הזורק מקושש מעביר ד' אמות ברה"ר הוה, ואיתא בילקוט פרשת שלח רמז תש"נ דמעשה דמקושש הי' בשנה ראשונה בכ"ב לחודש השני דהיינו אייר, ואז כבר מתחיל הקרח להתרועע ולהשבר כי קרב עת הקיץ לבוא, וגם הטו"ז והמג"א מודים דאינו מבטל מחיצה, כי טעם הטו"ז ומג"א דקרח מבטל מחיצ' הוא משום דאזלינן בתר השתא וכמ"ש המג"א סי' פ"ב סק"ב בזמן הקור שהצואה נקרשת הרבה כאבן שרי לקרות כנגדה אע"ג שתחזור אח"כ לקדמותה בזמן החום מ"מ בתר השתא אזלינן ע"ש, וה"נ בקרח אע"ג דסופו להיות מים ומים אין מבטל מחיצה מ"מ בתר השתא אזלינן וכיון דעכשיו הוא קרח לכך מבטל מחיצה, וכל זה שייך דוקא בחורף ממש, אבל בשילהי אייר שאז כבר מתחיל הקרח להתרועע ולימס בודאי בתר סופו אזלינן וכמים חשבינן לי' (ודוגמא לסברא זו תמצא במזרחי פ' כי תצא שכ' גבי בן סורר ומורה דנהרג ע"ש סופו, אע"ג דגבי ישמעאל כתיב כי שמע אלקים אל קול הנער באשר הוא שם ודנאו לפי מעשיו של אותה שע' שאני התם שעדיין לא התחיל באותה עבירה כו' אבל הכא כבר התחיל רשעותו של עתיד שמכלה ממון אביו בגניבה כו' לכך אזלינן בתר סופו ע"ש) וא"כ אם נימא דהים עושה העולם רה"י איך סקלוהו למקושש בשביל שהעביר ד"א ברה"ר בכ"ב אייר הלא אז כבר מחיצות הים קיימים ואין הקרח מבטלה, אעכ"ח דלא מהני היקף הים לכל העולם וא"ש [שוב ראיתי שיש דיעות חלוקות בזמן מעשה המקושש, כי התוס' ב"ב דף קי"ט ע"ב ד"ה אפילו, כתבו דמעשה המקושש הי' בתחלת ארבעים אמידי' אחר מעשה מרגלים דאמר במדרש דלש"ש נתכון שהיו אומרים ישראל כיון שנגזר עליהן שלא יכנסו לארץ וכו' ע"ש, ולפי"ז מיושב קושי' התוס' בפשוט יותר, דזה הגזירה שלא יכנסו לארץ הי' בתשעה באב כדאיתא בתענית דף כ"ט, וא"כ מעשה דמקושש שהי' מיד אח"כ כמ"ש התוס' הנ"ל, היה בשבת שלאחר תשעה באב, ואז זמן הקיץ בתוקפו וגבורתו ואין כאן קרח לבטל מחיצות הים, ואי אמרת דהיקף אוקיינוס עושה העולם רה"י א"כ האיך סקלוהו בשבת למקושש בשביל שהעביר אז ד"א ברה"ר וא"ש בעזהי"ת] ועפ"י זה אפשר לישב גם קושי' הגאון בעל חכ"צ בסי' ל"ז על התוס' עירובין כ"ב ע"ב דהקשו לרבנן מארץ ישראל ובבל מדוע לא הקשו טפי מכל העולם דיהי' רה"י משום היקף אוקיינוס (ועיין בס' דורש לציון דרוש י"ג) ולהנ"ל ניחא קושי' הגמ' מאוקיינוס היינו רק אליבא דמ"ד מקושש מעביר ד"א בר"ה הוה כנ"ל א"כ לא מצי תוס' להקשות לרבנן כי י"ל דהם סוברים כמ"ד מקושש תולש או מעמר הוה, לכך הקשו מארץ ישראל והא דמקשים מבבל דמקיף לי' פרת ודגלת היינו משום דאין ברור אי שייך במדינות אלו כפור וגליד כמ"ש בתשו' חת"ס הנ"ל:

יב ברמ"א סוף הסימן ובזה התל הוי כמחיצה והקשה המ"א ס"ק מ' הא אתי רבים ומבטלי מחיצה ותירץ דבעינן ס' רבוא בוקעים ובפחות לא לא מבטלי מחיצה ע"ש בס' בית מאיר משיג ע"ז וכ' דלענין ביטול מחיצה, ל"צ להיות ס' רבוא דומי' דדגלי מדבר וגם בפחות מבטלי מחיצה, וכ"כ בס' שלום ירושלים על הירושלמי פ"ב דעירובין בשם רבו הגאון ז"ל ומביא ראי' מתוס' עירובין כ"ב ע"ש, ועל קושי' המג"א כתב הבית מאיר דלא קשה מידי דמבואר להדי' בגמ' דבתל המתלקט י' מתוך ד' דלא ניחא תשמישתי' לכ"ע לא אתי רבים ומבטלי מח צה (ועיי' עירובין כ"ב ב' בעא מיני' רחבה מרבא תל המתלקט וכו' ע"ש ועיי' בתשו' חת"ס או"ח סי' פ"ט שכ' ג"כ כדברי הב"מ אך מה שהוסיף לתרץ בזה גם קו' המג"א ס"ק ל' גבי מבוי שצידו אחד כלה לים וכו' קשה להבין קצת וכבר עמד על דבריו בס' שבילי דוד כאן, וצריך לעיין בתשו' שאילת יעב"ץ סי' ז' שציין החת"ס אולי משם יתבררו ויתלבנו הדברים על מכונם. [ועיין לקמן סי' שע"ו שמה העתקתי בזה דברי חמד משה זצ"ל]:

תוכן העניינים

ילקוט הגרשוני אורח חיים ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה